ראשי » להיות הורים » זמן איכות

קרוב לטבע: 10 מסלולי טיול לכל המשפחה בגוש דן

לטייל בחום יולי-אוגוסט? ועוד באזור גוש דן? מסתבר שזה אפשרי, מהנה, ואפילו מפתיע לטובה. לא מאמינים? בואו נדבר אחרי שתחזרו. 10 מסלולי טיול לכל המשפחה קרוב לבית

הנה הם שוב הגיעו: החופש הגדול וחום יולי-אוגוסט, ולעומת זאת, אריאלה ממפעל הפיס עדיין לא התקשרה, כך שהחופשה המשפחתית בפיורדים (ובעצם גם באילת) עלולה להישאר בגדר פנטזיה. אבל מסתבר שאם יוצאים בשעה הנכונה, למקום הנכון ובמצב רוח הנכון, אפשר למצוא גם ביולי-אוגוסט (ע"ע כבשן לוהט) מסלולי טיול נפלאים לכל המשפחה - קלילים, מהנים, מפתיעים, וחשוב מכל: במרחק של פחות משעת נסיעה מגוש דן.

לא גרים בגוש דן? גם לכם נדאג, די בקרוב. ועד אז אתם מוזמנים לנסוע מעט יותר, אבל להתענג לא פחות. בכל מקרה, תזמנו את הטיול לקראת שעות בין הערביים - ואתם מסודרים. אז רגע לפני שהילדים מתמזגים סופית עם האיי-פד, פלייסטיישן, טלוויזיה (אל תמחקו את המיותר) - צאו מן הבית.  

ברוכים הבאים אל ארץ לא נודעת של ממש. לא נודעת בעירבון מוגבל כמובן, כי בשביל תושבי נס ציונה מדובר במרחב מוכר. מי שמגיע הנה בפעם הראשונה, נדהם מהגודל, מהנוף, ומחמוקי גבעות הכורכר הלבנות-זהובות הללו. נכון, החורף והאביב צובעים את הכל בכתמים של ירוק עז, אבל גם בקיץ, בעיקר בשעות בין ערביים, יפה פה.

כפי שמרמז שמו של המקום, כאן מתגוררות גבעות, גבעות ועוד גבעות. ובין לבין, מתפתלים בשטח שבילים, מתגלה ים של פינות זולה מוצלות,

ואם תביטו היטב, גם תמצאו עולם עשיר של חרקים וזוחלים.

פה אין צורך במסלול מוגדר: מתחילים בנקודה אל"ף, ופשוט צועדים לפי האינטואיציה. ללכת לאיבוד אי אפשר, וגם אם כן - זהו קסמו של המקום.

חובבי הבוטניקה ישמחו לגלות כי על גבעות אלו משגשגים מאות מיני צמחים, בהם שיחי רותם המדבר ושאר חברים.

לקראת סיום, מצאו את חורשת האורנים היפה שבמרכז המרחב, ופתחו פק"ל קפה אל מול השקיעה. יופי של קינוח להתרוצצות חולית.

צ'ופר לילדים: שחקו עמם "חפש אחר המטמון - גרסת הצבים".

כן, יש פה לא מעט מהם. רק זכרו - מדובר בערך טבע מוגן: אין להרימם וודאי שלא לאמצם.

איך להגיע: מחנים בדרך גבעות הכורכר בפינת רחוב השריון שבמערב נס ציונה. מומלץ בימי חול או שישי, מאחר שהשבתות עמוסות ברכבי שטח נוהמים ומרושעים.

בעוד ההמונים צובאים על מתחמי הקניות העצומים של שפיים, רק זרזיף קלוש של מבקרים ממשיך מעט מערבה, לעבר פיסת טבע קסומה ונהדרת. התמורה לוויתור על ההסתערות הקפיטליסטית היא טבע מזוקק ישר לעיניים ולנפש.

אז לאן בעצם הגעתם? למצוק כורכר צר וארוך, המצוי מצפון לארסוף. יש פה שלושה מסלולי טיול משולטים, אך מאחר שמדובר במקום לא גדול, לכו על

המסלול הארוך (יש מפה בכניסה). הוא יפגיש אתכם עם תצפית נהדרת אל הים, מגובה של כמה עשרות מטרים (זהירות: אין להתקרב לשפת המצוק),

עם אדמת חמרה אדומה ופרחי חוף מבוישים, עם סבך של שיחי שיטה כחלחלה, עם עצים קשישים שרק מחכים שתטפסו עליהם, וגם עם המון פינות התבודדות שבהן אף אחד לא ימצא אתכם.

צ'ופר לילדים: בטבורו של הגן הלאומי יש עמק נהדר שגבעות חוליות גולשות אליו. ולא רק הן: טפסו לראש דיונה מזדמנת, ופשוט תנו לילדים להתגלגל למטה. כיף גדול. גם בשבילכם.


איך להגיע:­מכביש שפיים-געש, ליד "צומת ספרים", פונים מערבה, ממשיכים בדרך עפר, ומחנים בחניה הדרומית ליד שער כניסה מוסדר. מאחר שמדובר בגן לאומי, אין לשהות כאן בלילה.

את המרחב הזה קשה להגדיר. אמנם מדובר בטבע עירוני, אבל הרבה עיר אין כאן. נכון, אזור זה, המכונה "מערות אפקה", כלוא בין רמת אביב, צומת גלילות, נתיבי איילון וכביש החוף, אבל כל אלה כמעט אינם פוגמים בחוויית השיטוט הנהדרת שהוא מספק.

אחרי שמחנים את הרכב בלב שכונה אורבנית, צועדים כמה פסיעות ומגיעים אל השטח הפתוח - נותרות כל הצרות מאחור. איך לא ידענו שקיים כזה מקום? בימי החורף יש פה המוני (יחסית) מטיילים, שמגיעים לצפות בעמק הנרקיסים הסמוך, אבל גם בימי הקיץ, בשעות אחר הצהריים המאוחרות, זהו מקום נהדר לברוח אליו.

הליכה קצרצרה צפונה תוביל אתכם אל גבעה רמה, שממש דורשת שיטפסו עליה. לצדה מצוי מתחם שבו מערות כורכר חצובות, קטנות ואינטימיות. אל חלקן אפשר להיכנס - הילדים ירגישו פה כמו מגלי ארצות. בהמשך ממתינה לכם שדרת איקליפטוסים מוצלת שמזמנת פיקניק, ועוד אפשרויות שיטוט לא מחייבות.

צ'ופר לילדים: בביקור האחרון שלנו במקום, בסוף האביב, מצאנו במרכז שדרת האיקליפטוסים נדנדה מאולתרת שמישהו תלה בחבלים מגזע עבה. לא בטוח שמכון התקנים היה מאשר אותה, אבל אם אתם הרפתקנים - נסו אותה (על אחריותכם כמובן...)

איך להגיע: מחנים במפגש הרחובות דרזנר וגרונר שברמת אביב ג' וצועדים צפונה.

הנה דוגמה למקום שתמיד נעים לחזור אליו. בפעם השנייה, וגם בפעם המאה.

לומר "פינת חמד" זה אולי מאוד סבנטיז, אבל בעין חמד זה ממש מתבקש. מדובר בגן לאומי מטופח לעילא, כאילו הטבע ציית לאיזו גחמה עיצובית שלפיה כל דבר מונח במקום: גשרי העץ, פלגי המים, המצודה הצלבנית הנושנה, אפילו הצל הטוב והמבורך שמטילים העצים רחבי הצמרת. באופן מפתיע, גם בשבתות עמוסות המקום יודע להכיל את כולם, והצפיפות אינה ניכרת.

שם המקום נובע מהעובדה שהצלבנים - שהתמחו במציאת אתרים עם נוף עוצר נשימה - כינו אותו "אקווה בלה" ("מים יפים"). תנו לילדים לצעוד לאורך אפיק הנחל, לדלג מעל אבנים ולמצוא לעצמם פינות סודיות.

צ'ופר לילדים: סיבוב בצמד אולמות המצודה הצלבנית האפלולית יצית את דמיונם. באחריות.
  
איך להגיע: עולים במחלף חמד שעל כביש 1 (תל אביב-ירושלים) ומשם ממשיכים לפי השילוט.

נכון, הקיץ חם ומהביל, אבל בטבע כמו בטבע - אין רע בלי טוב. הקיץ הוא גם העונה שבה פירות הבוסתן מתפוצצים מרוב עסיסיות, ורק דורשים שינגסו בהם. אם אתם רוצים לעשות זאת בתפאורה הראויה, סעו לפארק איילון-קנדה, המספק ים של מסלולי נסיעה, הליכה ורכיבה על אופניים.

בכניסה למקום ישנו שילוט הממפה את המסלולים השונים, ולכם לא נותר אלא לבחור. הפארק עצמו משופע בערכי טבע, היסטוריה, ארכיאולוגיה, מקרא, מה לא. ואם תנטשו לרגע את פינות המנגל, תמצאו לעצמכם בוסתן פרטי משלכם, עם רימונים, תאנים ועוד כמה פינוקים שישכיחו מכם את חום הקיץ.

המלצה שלנו: התחילו בתצפית מרכס התותחנים, רדו בשבילים היפים לעבר העמק הסמוך והגיעו אל מרגלותיו של תל איילון. ממשיכים אל מבנה רומאי ששימש לאגירת מים ושמו "בית הקשתות".

מכאן אתם כבר לא צריכים אותנו. תגיעו - תבינו.

צ'ופר לילדים: לאכול ישר מהעץ - הכי שווה.

איך להגיע: יורדים במחלף לטרון שעל כביש 1 (תל אביב-ירושלים),­פונים מזרחה ומגיעים לפארק לפי השילוט.

מי לא מכיר את נחל אלכסנדר, זה עם הצבים? גם אם רבים חושבים שהם מכירים היטב את הנחל - הם לא. מדוע? נסו לדגום אותו באמצעות טיול אופניים נינוח שמסתיים עם השקיעה מול הים - ותגלו נחל אחר. אינטימי, רומנטי, יפה ומפויס יותר.

אפשר לרכוב פה ביום, בערב וגם בלילה. הכל לפי העניין וההעדפות שלכם. מדובר במסלול מישורי וקל מאוד שנע מערבה, אך מאחר שהוא אינו מעגלי, יש לחזור באותה הדרך. וכיאה למקרים מעין אלו, הדרך חזרה תמיד קצרה יותר. פרדוקס של טיולים.

הדרך תוביל אתכם כל העת מערבה. לעתים היא מתרחקת מהנחל, אבל במהרה היא חוזרת אליו (קצת אחרי שחולפים ליד מסילת ברזל). לפני שמגיעים אל הים, טפסו אל הגבעה שבראשה מתנוססת חורבת סמארה, נקודת מכס טורקית מהמאה ה-19- הנוף ממכר.

כאמור, סוף הטיול הוא בשפך הנחל, מול הים הגדול. זה המקום להוציא את הנשנושים מהתיק ולקחת את הזמן - אין למה למהר, כבר ראיתם הכל.

צ'ופר לילדים: "גשר הצבים", שבאמצע הדרך, מספק הזדמנות נהדרת לצפות מקרוב בצבים הרכים, שמגיעים הנה בהמוניהם כדי לעשות פוזות למצלמות.

איך להגיע: בצומת העוגן שעל כביש 4 פונים מערבה ולאחר כ-100 מטרים צפונה (ימינה) על כביש 5700 חוצים כיכר, וכ-300 מטר מצפון לכניסה לקיבוץ מעברות מגיעים אל חניון גדול ומסודר, ליד פארק "קטע נחל לדוגמה" ("פארק איטליה").

בין היישובים קדימה לצורן מסתתר לו יער קהילתי, קטן, צנוע ומקסים. אין בו נופים דרמטיים או חיות בר נדירות. מה כן יש בו? הרבה שלוות נפש, פינות סודיות לעשות בהן פיקניק, ושבילים שמתחילים כאן, אבל לא יודעים היכן הם מסתיימים.

זהו יער אינטימי שתמיד נעים לחזור אליו, בכל עונה ובכל שעה משעות היממה. הוא ניטע לפני יותר מ-60 שנה כדי לייצב חולות. כיום הוא מהווה ריאה ירוקה להנאת תושבי האזור, וכן - גם בשביל תיירים כמוכם. יש פה המון איקליפטוסים, לצד אורנים, ברושים ושפע צמחי בר.

צ'ופר לילדים: זה המקום להפעיל את הדמיון, לעשות שימוש באבנים, בענפים שנפלו עלים שנשרו ושאר אלמנטים דוממים, וליצור יצירות מן הטבע, סטייל חנוך פיבן. מומלץ כמובן לתעד את היצירה במצלמה ולא לגזול מהטבע את מה ששייך לו.

איך להגיע: מכביש 4 שבשרון פונים צפונה לכביש 562 לכיוון קדימה וצורן, ומשם לפי השילוט.

לכאן מגיעים בעיקר באביב, כדי להתענג על פריחות, אבל אם תבואו לבקר גם השכם בבוקר קיצי, תגלו טבע שממתין רק לכם. כאשר יגיע החום הגדול, לפני הצהריים, כבר תהיו אחרי כל הטוב הזה.

השמורה שוכנת בין יקום לאודים, ממזרח לכביש החוף ובמרחק נגיעה (ושמיעה) ממנו. מדרום לשמורה יש אגם קטן, ואם תצעדו עם השבילים המסומנים צפונה, תגיעו בתוך כמה מאות מטרים לאפיק נחל פולג. גשר צר (מאוד) וסלעי כורכר ענקיים (מאוד) יוצרים אווירה סוריאליסטית.

הנחל עצמו חוצה מערבה בזכות פרצה מלאכותית שנחצבה כאן בימי קדם. אם יהיה לכם מזל, תוכלו לפגוש בצבי ביצה חמודים. מומלץ גם לטייל על הגבעות שמסביב, לחקור את הסבך, או לערוך פיקניק עצל באחת החורשות.

בצד המערבי של כביש החוף אף ממתינות לכם דיונות נהדרות, המשתרעות מצפון למכון וינגייט ועד לים הגדול.

צ'ופר לילדים: במרכז השמורה ניצבים שני מבני אבן עתיקים. אם תעמדו לצדם בשקט, יש סיכוי רב שתוכלו להבחין בחרדונים גדולים ומבוהלים.

איך להגיע:­מכביש 2 (כביש החוף) פונים מזרחה לפי השילוט לפארק יקום. מחנים וצועדים לפי השילוט.

"מסלול החצבים" הוא שמו של שביל חדש שהוכשר במתחם תל אפק-אנטיפטריס שבגן לאומי ירקון. ייחודו של השביל לא רק בנופים החדשים שהוא מספק למטיילים, אלא בעובדה שהוא טומן בחובו שפע מפתיע ובלתי נדלה של ערכי מורשת וטבע.

אכן, מסתבר שלא רק מנגלים ופיקניקים יש כאן. בעזרת מפת המקום, שמקבלים בכניסה, צועדים מחורשת האיקליפטוסים לבריכת החורף, ומשם בשביל המזרחי לעבר התיאטרון הרומי והקרדו. בהמשך פוגשים במצודה המוכרת, חוקרים אותה היטב, וממנה יורדים לאזור מפעל המים ההיסטורי ואל האגם הגדול. עכשיו, אחרי כל אלו, אתם זכאים לפיקניק הגון.

לעתים נערכות פה פעילויות מיוחדות לכל המשפחה - מאירועים נושאיים ועד לינות לילה מיוחדות, הכוללות תצפיות אסטרונומיות. שווה לברר מראש.

צ'ופר לילדים: בגן הלאומי פועל פרויקט "פקחים צעירים", המאפשר לילדים להכיר את המקום באופן חווייתי, ועל הדרך להקנות ערכי טבע ומורשת. צועדים במסלול שמציעה חוברת ההפעלה, פותרים את המשימות ובסיום מקבלים את "תג הפקח הצעיר".

איך להגיע: על כביש 483, בין צומת גנים לראש העין.

יער הנשיא יוצר שילוב נהדר בין טבע לאמנות, וזאת בזכות "דרך הפסלים" הארוכה המתפתלת בו, מעשה ידיהם של אמנים מרחבי הארץ, שיצרו כאן באבן, ברזל ובשאר חומרי גלם נוקשים. כדי להפוך את המסלול הזה למרתק וציורי יותר, טוב תעשו אם תגיעו בשעות הערב, ותטיילו - ברגל, ברכב או באופניים - בין הפסלים, הממוקמים לצד תצפיות נוף מדהימות אל מישור החוף והשפלה.

בכניסה ליער ניצב שלט גדול שבו מפת היער. ישנו מסלול של כ-18 ק"מ, המסתיים בקבר שמשון (כן, הגיבור), אבל אפשר לקצר, לשנות, ואפילו סתם לתפוס פינה לצד פסל ונוף - ולהעביר ערב מסוג אחר. בלי טלוויזיה, בלי טלפונים, בלי הפרעות. רק אתם והיער.

צ'ופר לילדים: לאחר שהערב יורד, הם יזכו בתצפיות כוכבים נהדרות, מהסוג שכבר קשה לערוך בלב הערים המוארות.
  
איך להגיע: מכביש 1 (תל אביב-ירושלים) יורדים במחלף שער הגיא אל כביש 38, לכיוון בית שמש. בצומת שמשון פונים צפונה לכביש 44. לאחר כקילומטר פונים שמאלה אל דרך עפר המובילה ליער. ניתן להגיע גם מצומת לטרון.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...