גבר, בלידה כבר היית? על הטראומה של גברים מחדר הלידה
אחרי שהיה ברור לכו-לם שהגבר חייב להיות נוכח בלידה, מסתבר שיש לכך גם מחירים לא פשוטים - מלחץ נפשי ועד פגיעה קשה בקשר המיני בין בני הזוג. מבט נוסף על המציאות המדממת
לפני ארבע שנים, כשילדה דפנה (32) את בנם הבכור, נותר בעלה, אמיר (35), מחוץ לחדר הלידה, במצוות הרופאים. בני הזוג חלקו חיי שיתוף ואהבה, תרגלו יחד יוגה והלכו באדיקות למפגשי קורס ההכנה ללידה. היה נראה שאמיר הוא הבעל האולטימטיבי - תומך, מרגיע ומסייע. אבל המציאות שנגלתה לעיניו בחדר הלידה איימה לרסק את נישואיהם.
"לא ציפיתי לזה. אמנם במהלך הצירים השתדלתי לתמוך, אבל בשלב הלחיצות דפנה נכנסה למצב שלא ראיתי בעבר. העיניים שלה כמעט יצאו מהחורים, היא צעקה והשמיעה קולות חייתיים, ניסתה כל מיני תנוחות. לא ידעתי מה לעשות עם מה שאני רואה, הייתי חסר אונים. הנרתיק שלה היה נפוח ומדמם. הריח של ההפרשות המם אותי. המחשבה והמוטיבציה שאני אהיה שם בשבילה, אאסוף אותה ואקל עליה, כל זה נעלם. נבהלתי ונרתעתי ממה שראיתי", הוא משחזר את אותם רגעים.
עם שיבתם הביתה עם הרך הנולד, לא חזרו אמיר ודפנה לשגרה האוהבת של חיי הנישואים. "נוצר משבר גדול. לא הייתי מסוגל להתקרב לאשתי. בכל פעם שנדמה היה שנוצרת קרבה, הסרטים מחדר הלידה הציפו אותי, וחשתי גועל לשכב איתה", הוא מודה. הזוגיות של אמיר ודפנה שרדה בעזרת טיפול אישי וזוגי. "הרגשתי כעס גדול על אשתי, אבל בטיפול הבנתי שאני כועס על עצמי, שלא ידעתי, שלא סיפרו לי שככה זה. חוויתי את הלידה כמעשה אגרסיבי ואלים. למזלי, אשתי הייתה שותפה ואמפתית לתהליך שעברתי. מדי פעם זיכרונות ותמונות מחוויית הלידה הטראומתית מתגנבים אליי, אבל כעת יש לי כלים להתמודד איתם".
עד לפני כשבעים שנה, ילדו נשים על מיטתן, בבית. "לידות היו אירוע נשי. הנשים המבוגרות, סבתא, אמא או דודה, היו חונכות את היולדות הצעירות, בעיקר בלידות הראשונות," אומר הפסיכוביולוג ד"ר אבי אביטל, חוקר מהפקולטה לרפואה בטכניון ובבית חולים "העמק".
"עם העברת הלידה לבית החולים, הנשים המבוגרות כבר לא התלוו ליולדת. לתוך הוואקום שנוצר נכנסה הדולה, ובהמשך התייצב גם הגבר, מבלי לדעת לאיזה 'צרה' הוא מכניס את עצמו". המצדדים בנוכחותו של הגבר בלידה טוענים כי "גבר, אם השתתפת בחלק הכיפי והמענג של ההתעברות, נדרש ממך להיות גם בקטע הקשה, כי הלידה היא חלק מאותו נתיב".
"רוב הגברים אכן רוצים להיות שותפים בלידה, ומצפים לתמוך בבת הזוג - אם כי אולי זה נובע מלחץ חברתי המופעל עליהם. אבל אנחנו לא בודקים את מידת המוכנות שלהם לעניין", אומר פרופ' יריב יוגב, מנהל חדרי לידה ומיון יולדות בבית החולים בילינסון, "ויש גם גברים שחשים מאוימים ולחוצים מהמראות. ראיתי גברים מתעלפים, או כאלה שבוהים בקיר כשגבם מופנה לאישה. אבל מדובר רק במיעוט. רוב הגברים מתייחסים ללידה כאל חוויה והעצמה זוגית, ונוכחותם מסייעת ליולדת. אגב, גם בעת לידה מכשירנית, כמו לידת ואקום או מלקחיים, אנחנו עדיין מאפשרים לבעל להישאר בחדר".
החיפוש אחר מחקרים בדבר נוכחות הגבר בחדר הלידה הניב יבול דל למדי. ד"ר אביטל מצטט מתוך מחקר שנערך באנגליה במאה שעברה, שקבע כי הימצאותו של גבר בלידה סייעה משמעותית בהקלה והפחתת כאבי הלידה, וצמצמה את הצורך במשככי כאבים. ממחקר אחר עולה כי נוכחות הבעל, וגם של דמויות
נתון נוסף הראה כי 90 אחוז מהלידות באנגליה התקיימו בנוכחות בן הזוג, וכי הלחץ שחשו הנשים הביא לעלייה במספר הניתוחים הקיסריים, שעמד על 24 אחוז מכלל הלידות בממלכה המאוחדת.
אחד המתנגדים החריפים לנוכחות הגבר בחדר הלידה הוא ד"ר מישל אודנט, מומחה צרפתי למיילדות, המוכר בתואר "אבי הלידה הטבעית". לתפישתו, גברים בחדר לידה גורמים להחרפה של חרדת האישה, מה שגורם לעיכוב וסיבוך הלידה. "המתח שנשים חשות בגלל נוכחות בן הזוג גורם להן לייצר יותר אדרנלין ופחות אוקסיטוצין", הוא קובע. "בעקבות כך צירי הלידה לא עושים את העבודה ביעילות, מה שמגביר את הצורך בהתערבות רפואית, כגון לידת ואקום או ניתוח קיסרי. הלידה תהיה טבעית וקלה יותר אם הגברים יורחקו מסביבת הלידה, ויאפשרו לנשים ללדת כמו בחברה השבטית, בנוכחות נשים בלבד".
בגישתו הפסקנית ד"ר אודנט מתעלם לחלוטין מרגשות הגבר. "גבר בחדר לידה מצוי בקונפליקט. מצד אחד קיים בו יצר הסקרנות לחזות באירוע המסתורי של לידת התינוק שלו, מצד שני הוא נחרד מחוסר השליטה. הוא רואה ושומע את אשתו האהובה סובלת וצורחת ואין בידיו להקל עליה", אומר ד"ר אביטל. "כידוע, הגבר מצטיין ב'עשייה' (doing) ומתקשה בלהיות (being) האישה, שמצפה מבעלה שידע להכיל את הסיטואציה בה היא שרויה, חושבת לעצמה 'עם איזה דביל התחתנתי ועוד עשיתי איתו ילד'. הקונפליקט הזה יוצר עצבנות או ויתור. הגבר נכנס למצב של 'בעל כורסה', צופה בטלוויזיה או מתעסק עם המצלמה וגורם להגברת עצבנותה של האישה".
בחדר לידה גברים חוצים לעתים את הגבול שבין מה מותר להם לעשות ובין מה שנאסר עליהם. הם, למשל, עוברים מעמידה למראשות האישה למרגלותיה (לפעמים בעידודה של המיילדת, שקוראת לאב הטרי לצפות במראה הנפלא של לידת בנו/בתו). בעקבות כך חלק מהאבות לעתיד חווים טראומה קשה, שגורמת בהמשך לרתיעה ודחייה מינית מבת הזוג.
"הגבר שצופה בלידה אינו רואה באותם רגעים את האישה המושכת והסקסית שהכיר, וזכר המראות הללו משפיע לרעה על התפקוד המיני של גברים מסוימים", אומר ד"ר אביטל. "מחקרים שנערכו באנגליה ובארה"ב מלמדים כי בעקבות הלידה שבה נכח הבעל, הקשר בין האישה לבעלה דווקא מתחזק, אבל אט-אט הוא הופך לקשר ידידותי. הקשר המיני-רומנטי גווע, מה שמביא בסופו של דבר לפירוק הנישואים".
אז מה קורה בזמן הלידה, שפוגע כל כך בגברים?
"אדם צובר בתת המודע אמונות מהבית על לידות. הוא זוכר סיפורים טראומתיים ששמע מחברים שנכחו בלידת ילדיהם, ובלידה הטריגר מופעל, והאמונות והסיפורים קופצים לתודעה. לעתים, בעקבות חוויה קשה שזכורה מלידה קודמת, הגבר מסרב להשתתף בלידות הבאות של אשתו", אומרת המיילדת והמאמנת רות פדידה, ראש מגמת הריון, לידה והורות במכללת "מהות".
לדברי פדידה, גברים חווים טראומה בעיקר בלידות טבעיות. "בלידה טבעית משתחררת מהיולדת אנרגיה עצומה. שפת הגוף שלה ראשונית, קדמונית - והיא משמיעה קולות חייתיים ועוצמתיים. מצב כזה מפחיד את הגבר, שמעולם לא ראה כך את אשתו. היא תופסת פיקוד ודוהרת על טראנס עצום, לעתים מתוך כאביה היא מגיבה באגרסיה ובכעס כלפי בעלה. הוא נעלב ונרתע, גם המראה הפיסי של גופה ויציאת התינוק מאותו איבר אינטימי הוא בלתי נתפס מבחינתו".
האם טראומת לידה אופיינית רק לגברים מסוימים?
"הטראומה אינה תלויה באישיות, אלא באמונות ובחוויות שהגבר עבר. ארצנו משופעת מלחמות ופיגועים טראומתיים, כך שגבר שעבר אירוע טראומתי עלול לחוות גם את הלידה כאירוע אלים, כשמראות הדם וכל היתר עלולים להציף את הטראומה".
נמרוד וידר (34), ממושב בקעות, נשוי ואב לשלושה ילדים (דורון, 4.5, הראל, 3.5 ויאיר, 1.5), הצהיר מראש שלידות זה לא בשבילו. "אני מסוג המושבניקים הלא מפותחים האלה. ביצעתי המלטות לפרות ולסוסים, זה נראה לי מגעיל. אני מעדיף לראות את יעל אשתי במצבים אחרים, לא כשיוצאים לה משם דברים", הוא אומר.
"בלידות יש לי תפקיד. אני מסיע לבית החולים בעפולה, נכנס איתה לחדר הלידה, וכשמגיע שלב הלחיצות אני אומר 'יעלי, תעצרי הכל, אני עף מפה וכבר קורא לאמא שלך'. וכשאני שומע את בכי התינוק - אני חוזר, לוקח אותו על הידיים, מנשק ומצטלם. יש לי מספיק טראומות מהחיים לא צריך להוסיף עוד".
הטראומה שאליה מתכוון נמרוד היא הפיגוע במלון "פארק" בנתניה, שאירע בליל הסדר לפני עשר שנים. בפיגוע נרצחו אביו, זאב וידר, אחותו הצעירה, סיון וידר, ואבי בקר, בן זוגה של אחותו גילי. האם נפצעה קשה. "אנשים מהצד מקשרים את האסון המשפחתי להימנעות שלי מהלידות של אשתי, ואולי בגלל זה אשתי לא לוחצת עליי ונותנת לי חופש בחירה", הוא אומר.
אבל לעתים לוידר אין חופש בחירה. "הלידה של הבן הקטן הגיעה בהפתעה", הוא מספר. "אמא של אשתי לא הספיקה לבוא, ואמי נשארה להשגיח על שני הילדים בבית. רק אני נותרתי. יעל ילדה בלידה טבעית, בלי אפידורל, רוב הזמן (למעט הקטע שנרדמתי על אחת המיטות בחדר הלידה) עמדתי ליד הראש שלה, כשהאחות שאלה אם אני רוצה לראות - אמרתי 'לא תודה'. למה להתחיל עכשיו את הצרות? חברים מספרים בהתרגשות על החוויות שלהם מהלידות, אחד אפילו הזיל דמעה. אני לא בחור רגיש כל כך. אני מתרגש מהילדים, לא מהלידה".
שלא כנמרוד, שכנו מהמושב, קובי ברגר (31), גם הוא אב לשלושה ילדים (1.5, 3, 4.5 ) עדיין נפעם מחוויית הלידה של בתו השלישית. "בשתי הלידות של הבנים אשתי עברה ניתוח קיסרי, אבל בשלישית היא התעקשה על לידה טבעית, ואני הייתי איתה לאורך כל הדרך", הוא מספר. "רגע הלידה היה פשוט מדהים. הרגשתי כאילו אני משתתף בלידה. החזקתי לה את היד, ליטפתי אותה, הבאתי לה מים, עשיתי את כל מה שצריך, עם המון סבלנות. בסופו של דבר, התינוקת נולדה בלידת ואקום. עמדתי מול פתח היציאה וזה היה מפחיד ומפעים. אמנם העיסוק באיברים אינטימיים של אשתי הרתיע לרגע, אבל כשהתינוקת יצאה לאוויר העולם, הייתי המום ומיד אחר כך חוויתי אושר והתרגשות. אני חושב שאשתי היא אישה אמיצה שהלכה אחרי הרצון שלה. הלידה הזאת קירבה בינינו".
ומה עובר על הנשים שלא זוכות ליד המלטפת ולקול המלווה של הבעל בזמן הלידה? "יש נשים שלא סולחות לגבר ש'נטש' אותן בדיוק כשנזקקו לו יותר מכל. 'אם ברגעים משמעותיים כאלה הוא אינו שם בשבילי, אין לי מה לחפש איתו'. הן אומרות", מספרת רות פדידה. "בהתחלה היה לי קשה כשבשעה שאני יולדת וכואבת, הגבר שלי מעשן סיגריה בחוץ. היה חוט של אכזבה מפני שהוא לא רואה את כל מה שאני משקיעה כדי ללדת את הילד שלנו", מספרת יעל וידר, אשתו של נמרוד.
"אבל בהמשך, כשקראתי על טראומה שחווים גברים בלידות ועל הפגיעה בזוגיות, העדפתי שהוא לא יראה אותי במצב הזה. גם ככה יש לזוגיות מספיק מטלות, לא צריך להעמיס עליה גם התמודדויות עם דימוי גוף פגוע. אגב, בלידה השלישית, שבה הוא היה איתי ותפקד יפה מאוד, הסתבר לי שההערכה שלו אליי השתנתה, שמעתי אותו מספר על כך לאנשים".
בעיצומה של ההתרגשות בזמן לידת בתם בניתוח קיסרי, בעלה של מירב (נשואה ואם לשניים) לחש באוזנה "תודה מאמי, על החוויה המתקנת מהלידה הקודמת".
"רק אז הבנתי באמת את מה שקרה לו בלידה של הבן הבכור", היא אומרת. "אני מודה, במהלך הלידה הראשונה לא התפניתי לחשוב מה עובר עליו. כשחזרנו הביתה, קלטתי שהוא לא עבר חוויה טובה, אבל הוא לא שיתף והסתגר בשתיקתו. גם אמא שלי אמרה שהוא השתנה מאוד לאחר הלידה וחשבה שטעיתי כשדרשתי ממנו להיות נוכח בלידה. אז לא היה לי זמן לטפל בבעלי. הייתי עסוקה בלהיות אמא לתינוק".
כיום, אחרי שתי לידות ועם בעל הסובל מטראומה מודחקת, מירב משוכנעת שמקומו של הגבר הוא מחוץ לחדר הלידה. "לידה היא חוויה שגברים מתקשים להתמודד איתה. דיברתי עם חברים רבים והתרשמתי שבעלי אינו במיעוט. אני ממליצה לנשים לא לדרוש מהבעל להיכנס לחדר הלידה, וכשהוא נשאר בחוץ - שלא יגרמו לו להרגיש שהוא אינו שותף".
מקרב אלפי היולדות שעברו תחת ידיה של גלינה פולוקשט, סגנית אחות אחראית בחדר הלידה ב"בילינסון", היא אינה שוכחת את אותן נשים שגם כשהן אחוזות צירים וכאב, "הן צועקות לבעל 'אל תסתכל לשם', כי הן פוחדות שמראה הווגינה ירתיע אותו בהמשך. אחרות, גם כשהן גמורות מכאב, מבחינות בבעל שעומד להתעלף וכמעט קופצות לתמוך בו. מדהים אותי איך בכל מצב האישה חושבת על הגבר שלה".
האם מתאים לגבר להיות בחדר לידה?
"בהחלט כן, ובתנאי שיידע שלידה היא סיטואציה מלחיצה. מפתיע אותי שעד היום לא נערך מחקר מקיף על הגבר בחדר הלידה. גבר בחדר לידה הוא חסר אונים ודי מסכן. קשה לו. אבל ראיתי גם גברים שלא ממש אכפת להם. גבר שמתיישב על הכורסה, פותח את המחשב הנייד וגולש. פה ושם משגר הוראות לצוות, 'אולי תתנו לה כבר אפידורל'? כאילו הוא אומר 'תשתיקו אותה כדי שאוכל להמשיך בחיי'".
"גם כשהגבר מתקשה להתמודד עם מראות הלידה, גם כשהוא שמרן, או שיחסיו עם בת זוגו בעייתיים, מרבית הגברים נכנעים ללחץ החברתי ונכנסים לחדר הלידה," אומרת הפסיכולוגית והמטפלת המשפחתית והזוגית ד"ר נירה פינקל, מרצה בחוג לחינוך במכללה האקדמית גליל מערבי.
שייצא בחוץ?
"תפקיד השותף והתומך אינו מתאים לכל הגברים. לא כולם מעוניינים, מסוגלים או בעלי אישיות מתאימה. לידה נמשכת זמן רב ומצריכה סבלנות, חוסן נפשי ויכולת לאפשר לאישה להיות במרכז. הלידה מייצרת מגוון של חששות ורגשות חיוביים ושליליים. השאלה היא אם אלה חששות שניתן להתגבר עליהם או שהם יהפכו לחרדות. לאישה כידוע אין ברירה. לגבר יש אפשרות בחירה.
"גברים שטופלו בקליניקה סיפרו כי הרגישו שהם פועלים תחת מסר כפול. הגבר נע בין רצונות ורגשות סותרים. מצד אחד הוא רוצה להיות עם האישה שלו ולסייע לה. ומצד שני פועם בו הדחף להימנע או לברוח מהתמודדות עם תחושות לא נעימות וחוויות קשות. רוב הגברים מתביישים להודות בכך, ומרבית הנשים מסרבות להכיר ולהבין את מה שעובר על הגבר. לכן מפתיע לגלות שבקורסי ההכנה ללידה לא מכינים את הגבר ללידה. אין שם מקום לדון בחוויה של הגבר".
מה אפשר לעשות?
"אסור להכריח גבר להיכנס לחדר לידה. אפשר לבקש ממנו לשהות עם האישה כל עוד הוא יכול. לא להיות שיפוטיים במידה והוא יוצא מחדר הלידה. על בני הזוג לקיים ביניהם שיחה על הלידה הצפויה ועל מידת השותפות של הגבר, לערוך תיאום ציפיות, לברר מה הם הקשיים הרגשיים הצפויים, ולהסכים מראש על התפקידים שהגבר יבצע - לדוגמה, האם ירצה לחתוך את חבל הטבור, האם יצלם ומתי ועוד. בכל מקרה, גבר המשתתף בלידה כדאי שיעמוד למראשותיה של אשתו. לפעמים גברים המצלמים בלידה ולכאורה יוצרים חיץ רגשי, מגלים לאחר מכן שחוו אירוע טראומתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם