עזרה ראשונה: מה עושים כשהילד נחשף לתכנים לא ראויים ברשת?
גלישה שגרתית באינטרנט עלולה לחשוף את הילדים לתכנים לא ראויים ואפילו מזיקים. האם כדאי להעמיד פנים שכלום לא קרה או למהר לתקן את הנזק? במקום להחליף צבעים, הנה כמה דברים שכדאי לעשות רגע אחרי, צעד אחר צעד
זה התחיל כאחר צהריים שגרתי בביתנו. כל חבר הנקרא בדרכנו חזרה מהגן, נקרא גם לביתנו. ילדים בבית, שמחה בבית. כיאה למשפחה המקפידה על עקרונות האירוח, שקדתי במטבח על פלטת פירות לזאטוטים הנמרצים. וכיוון שאנו כבר מזמן לא מדברים על "רק" זאטוטים,כי אם, על גאוני טכנולוגיה קטנים, אפשרתי לבני המארח הנלהב להפגין את כישוריו ולהפעיל בעצמו את הדי וי די.
בדיוק בערב הקודם, סיימנו להוריד מספר סרטים לבקשתו, ביניהן נוסטלגיות על ברכיהן גדלנו אנו - הדבורה מאיה וחבריה בזיק ויויו גם... ועוד כמה וכמה סדרות שהוא ממש אוהב. כאלו ה"מלשינות" על פערי הדורות.
"אתם רוצים לראות את הסדרה שאימא שלי הכי אהבה?" אני שומעת אותו משכנע את חבריו. "זה ילד של אימא", אני מתמלאת בעצמי ומוסיפה לקערת הפירות את התות הכי אדום לילד הזה שלי. ובעודי מופתעת עד כמה אני יכולה להיות בכל פעם מחדש מופתעת מהשקט הזה שמגיע כה סמוך ללחיצה על הכפתור, אני מוצאת את עצמי, עם צלחת פירות ענקית ביד ותות אחד אדום במיוחד מול מסך טלוויזיה גדול עוד יותר שמקרין סרט לגמרי אחר.
מוכר לכם? הרגע הזה בו אתם מגלים כי הדיירים הכי תמימים בבית נחשפים לתכנים הכי לא ראויים?
המדיה על גווניה וסוגיה, פרוסה בפנינו וחשופה לעיני ילדנו. אנו מוצאים עצמנו עומדים שם בבעתה, במבוכה גדולה, מחליפים צבעים ובעיקר חשים חסרי אונים.
יהיו מי מאיתנו שיגלו אינסטינקטים מהירי תגובה, יהיו כאלו שיעצרו נשימה וירגישו רחוקים שנות אור מכפתור הלחיצה שיעצור את הזוועה. כך או כך ולא חשוב לאיזו קבוצה אתם משתייכים, כהורים, מוטלת עליכם החובה להכין את ילדכם לחיים, בעיקר בכל אותם המקומות הפחות נעימים.
החשיפה לתכנים לא ראויים כבר נעשתה, לא תוכלו למחוק מראשם את התמונה אך בהחלט תוכלו להתאים לה מסגרת מתאימה.

השאלה הראשונה של ההורים הנקלעים לסיטואציה מסוג זו, היא מה עושים? האם מחרישים? אולי ילדינו כלל לא יזכרו מחר את אשר ראו, בשביל מה להעיר שדים? הורים יקרים, אם ילדיכם נחשפו לתכנים שאינם ראויים, אני מזמינה אתכם לבחור בדרך הקשה יותר, הדרך ההפוכה להחרשה - ההצפה.
להחריש או להציף? שתפו אותנו
נכון, הצדק עמכם, אולי הילדים אינם ממש מבינים, אולי גם אינם זוכרים, ויחד עם זאת, לעולם לא נדע בביטחון מה באמת קלטו, מה מכל הפרטים שראו נספג, נאסף, ועובד.
בין אם נחריש ובין אם נציף יהיו לכך מחיר. אין בחירה ללא ויתור, ואם נוותר על אופציית ההחרשה, נרוויח את ההזדמנות לשיחה שתוכל
באמצעות הצפה, נאפשר לילדנו לבטא את עצמו, לשאול שאלות ולקבל תשובות כנות. כך גם ירוויח את הידיעה כי יש על מי לסמוך, שיש מאחוריו דמות של לביאה מגוננת והשומרת, דמות חזקה ותומכת שאפשר להישען עליה ושלא בכזו קלות מתפרקת או נשברת.

הצעדים הבאים צריכים להיות מותאמים לגיל הילד, להבנתו ולתכנים אותם ראה:
1. קחו לכם כמה זמן שאתם צריכים כדי להתכונן למפגש עם הילד. אחרי שאספתם את עצמכם, שבו עמו והסבירו לו שאתם רוצים לעשות לו סדר בדברים. אמרו לו שהדברים אותם ראה הם חלק מסרט ואינם משקפים מציאות. הקפידו לשים דגש על העובדה שמדובר בלא אחרת מאשר הצגה.
2. הסבירו לילדיכם, שמה שנצפה על גבי המרקע נעשה מתוך בחירה של אותם אנשים להיות שם ולעשות סרט כזה. ושאנחנו, בבית שלנו, שומרים על גופנו ועל האיברים המוצנעים והפרטיים שלנו.
3. אפשרו לילדיכם לשאול שאלות, הקפידו לקיים דיאלוג משותף ועל תעשו הרצאה. את הגדולים בין הילדים שאלו מה ראו, מה הם חושבים על זה, מה הם מבינים, אם יש משהו שחשוב להם לשאול, פתחו את הדלת, אפשרו את המקום לאותה הסקרנות, הרבו לענות בכנות, לקצר את הדברים ולמקד אותם.
4. המנעו מלבקש מהם לשמור על העניין "בסוד". עצם ההסתרה מצביעה על משהו אסור ומבייש ועלול לפתח אצל הילד רגשות אשם.
5. לפעמים קורה שילדינו נחשפים לעניין במסגרת צפייה קבוצתית עם חברים או בני דודים המתארחים בביתכם. כיוון שאנו אחראים גם על אלו המתארחים בביתנו, מוטלת עלינו החובה לעדכן ולידע את הוריהם בכל מה שקרה. לצד זאת, כדאי להשאיר להוריהם של המתארחים את הזכות להסביר ולהבהיר לילדיהם. לא כדאי לקחת אחריות על איך יקבל ילד לא שלנו את הסברינו.
6. אפשרו לילדים לבטא את עצמם בכל דרך שיבחרו: ציור, שאלת שאלות, בכי או שתיקה.
7. זכרו - עדיף שאת התשובות ימצאו ילדינו בבית ולא בחוץ.
8. הקפידו על אמצעי הגנה במחשב הביתי. ישנן תוכנות רבות. בחרו את אותה האחת שתענה על דרישותיכם.
9. אם אתם מורידים סרטים, אנא הקפידו על הרצתם מתחילתם ועד סופם. הקטעים הלא ראויים שתולים במקומות שונים בסרט. גם אם בדקתם את עשר הדקות הראשונות, אין הדבר מעיד לגבי ההמשך.
10. הקשיבו לעצמכם ונהלו את ההסבר בהתאם ליכולותיכם ובהתאם לגילו של ילדיכם. סמכו על שיקול דעתכם ובעיקר גייסו אוזני ארנבת כדי להקשיב להתנהגותו של הילד לאחר החשיפה לתוכן הלא רצוי.
רוית גוטמן, היא מנחת קבוצות הורים במכון אדלר.
להחריש או להציף? שתפו אותנו








נא להמתין לטעינת התגובות






