עקרון הרצף: הרקדנית נעה ורטהיים על ילדות ואימהות
לעומת הבית הדתי-לאומי שגדלה בו, שהיה מלא בנות, הרקדנית נעה ורטהיים מ"ורטיגו" זכתה לגדל שלושה בנים מוכשרים בכפר האמנות האקולוגי שהקימה בקיבוץ הל"ה
"כילדה, גדלתי בבית דתי-לאומי. אבא שלי ברוך ורטהיים היה במאי בטלוויזיה החינוכית, ואמא סילביה ז"ל היתה עקרת בית. אף שביים בטלוויזיה תוכניות ללימוד אנגלית, כמו 'שריף גודמן' ו'מיס דינג דונג', הוא דווקא ניסה שלא לדחוף אותנו לעולם הבידור.
בחופש הגדול באתי לבקרו עם אחותי מירב, ונכנסנו באקראי לאודישנים ל'רגע עם דודלי'. כשהתקבלנו, נשלחתי לקרוא לאבא, שקצת כעס על הבנות שגילו עצמאות יתרה.
"בימי שישי היה מנהג בבית: לאחר סעודת שבת, משסיימנו לברך, אחיותיי ואני היינו רוקדות ומופיעות בסלון לפני ההורים והדודים. את הכוריאוגרפיה הראשונה שלי ביצעתי בכיתה ח', כשעליתי לרקוד בכיכר העצמאות בנתניה לצלילי 'Where do I Begin'.
לאחר מכן החלטתי לעזוב את הריקוד שהיה נראה לי לא צנוע ולהקדיש את עצמי להדרכה בבני עקיבא. אמא אמרה לי, 'חבל שאת עוזבת, זה הדבר שאת יודעת לעשות הכי טוב'. כפי שכבר ברור, הלימודים לא היו הצד החזק שלי, אבל הוריי תמיד נתנו לנו להרגיש שאנו יפות ומיוחדות והעניקו לנו אהבה ללא תנאי.
נועה ורטהיים עם שלושת הבנים.
פלאש 90
"כאמא,
בחרתי לחיות כשבט, יחד עם המשפחה המורחבת ועם אמנים נוספים בכפר אמנות אקולוגי שהקמנו בקיבוץ נתיב הל"ה. הילדים גדלים בצורה מיוחדת, והם חשופים לאמנות ולאורח חיים מחובר לאדמה.
לעומת הבית שגדלתי בו שהיה מלא בנות, אני זכיתי בשלושה בנים מדהימים: יהונתן בן ה-13, נוב בן ה-9, ודניאל בן ה-6, הידוע בכינוי' גוזל'. הם היו צמודים אליי בעבודה בסטודיו, הנקתי כל אחד עד גיל שנתיים. כולם מוכשרים
מאוד בתנועה, ולמזלי לכולם יש יכולת למידה טובה שירשו מאביהם עדי שעל, שמנהל יחד איתי את ורטיגו.
"קל להם לרקוד, הם רוקדים קפוארה וברייקדאנס, אבל כבנים, כרגע הם בוחרים במוזיקה: יהונתן מנגן בסקסופון בבית ספר לאמנויות בירושלים, נוב לומד פסנתר ודניאל רוצה לתופף. אנו מנסים לתת להם בסיס רחב ולחזק את נטיות לבם. לא חשוב לנו במה יעסקו, העיקר שיבחרו ממקום של שמחה ושל אהבה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם