לדבר על הקירות: אדריכלות בתי ספר - עבר, הווה, עתיד
איך נראה בית הספר של ילדכם? מסתבר שלמבנה בית הספר, לצבעים ולסביבה יש השפעה עצומה על נפש התלמיד. בתי הספר של פעם, עם המסדרונות החשוכים, קוביות הבטון האפורות והצבעים של בית חולים, מפנים בהדרגה את מקומם למשהו משובב נפש בהרבה. נו כן, בקרוב אצלכם
משיחות שערכתי עם הורים רבים התברר לי כי רובם מתייחסים למבנה בית הספר כאל דבר מובן מאליו, לא כאל משהו שיש להשקיע בו מחשבה נוספת. "המבנה שבו הבת שלי לומדת מזכיר את המבנה שבו אני למדתי כשהייתי תלמיד בן גילה בעיר אחרת,“ אמר לי בשוויון נפש אב לילדה בת שמונה, הלומדת בבית ספר יסודי בתל אביב. "נראה לי שיותר חשוב להשקיע במורים מאשר במבנים של בתי הספר.“
האמירה הזו מפתיעה למדי, בעיקר בתרבות שבה ההורים מודעים יותר ומעורבים יותר במתרחש במוסדות הלימוד של ילדיהם. היה אפשר לצפות שהם יפעלו גם לשינוי המראה החיצוני של בתי הספר, שברוב ערי הארץ נדמה כי הזמן עמד בהם מלכת: מבנים קובייתיים ואפורים למראה, עם מסדרונות ארוכים, כיתות קטנות וצפופות וחצרות לא מזמינות. ובמילים אחרות - מבנים שדומים למפעלים, לבתי חרושת. לא משהו שמגרה את הדמיון והסקרנות ואת הרצון ללמוד ולהרחיב אופקים.
האדריכלים דינה אמר וקוריאל אברהם פרסמו בשנת 2009 את ספרם "בית ספרי - דימוי, סביבה, אווירה“ (הוצ‘ הקיבוץ המאוחד,( ובו מוצגות דוגמאות רבות לבתי ספר שתוכננו על ידם, שלדבריהם "מגשימים את ייעודו של בית הספר כבית חינוך.“ קוריאל, בן ,52 נשוי ואב לשלוש בנות, מדגיש שהשאיפה שלו כאדריכל המתכנן מוסד לימודי הייתה להתרחק מכל מה שייצג בית ספר מוסדי בארץ בשנות השבעים של המאה הקודמת.
מה מאפיין את מבני בתי הספר של השנים הללו?
"מסדרונות ארוכים, בדרך כלל חשוכים, ותחושת המחנק שמרגישים בהם.“
ומה היה החזון שלך?
"רציתי לשנות את התפישה של איך צריך להיראות בית ספר. בעיניי, מבני בתי הספר שנבנו בארץ בעבר הם אנטי-חינוכיים בעליל. בית ספר צריך להיות בית לילדים, מקום שאוהד אותם מכבד אותם וגורם להם להרגיש בו נוח.“
כשהחל משרדם לתכנן בתי ספר, מספרת דינה אמר שותפתו, הם ראו לנגד עיניהם מבנה ששונה מנוף המגורים. "כיום רובנו מתגוררים בבתים משותפים עם חניה, הנוף השכונתי כבר לא קיים. מבנה בית הספר צריך לשמש בשביל התלמיד מקום שהוא מעין שכונה, שיהיה נעים לשהות בו, מקום מחבק, ובעיקר עם יותר מרחב.“
להקת פינק פלויד היטיבה לתאר בשירה האלמותי We Dont Need No Education את תחושת המיאוס שחשים תלמידים מהמוסד הלימודי וממוריהם, ואת רצונם לפרוץ את המסגרת הנוקשה שאין בינה ובין חינוך שום קשר.
ואכן, לא רק תכנים לימודיים ואופן ההוראה מעוררים בתלמידים של ימינו שאט נפש, אלא גם האסתטיקה המדכאת של המבנים שבהם הם לומדים. אין ספק שקיים מתאם בין מתחם בית הספר ובין יחס התלמידים כלפיו. ככל שהוא ייראה כמתחם סגור ומגודר המזכיר בית סוהר, עם מסדרונות צרים שאליהם נפלטים הילדים מהכיתות, כך יחושו התלמידים יותר בוז כלפיו וירצו למרוד בו ובמה שהוא מייצג.
"כשאנחנו מתכננים בית ספר,“ אומר קוריאל, "אנחנו לא מתייחסים אליו כאל בניין, אלא כאל סביבה. בית ספר טוב צריך שתהיה בו סביבת חיים טובה. אני לא פדגוג, אני אדריכל, וככזה אני מתייחס לזמן ההפסקות, לזמן האיכות של התלמיד בבית הספר ולנוף שהוא יראה מבעד לחלונות הכיתה.“ "חלל פתוח למשל, הוא הכרחי לבית ספר,“ מוסיפה דינה אמר, "משום שהוכח שהוא מקטין תופעות של אלימות.“
תני בבקשה דוגמה.
"בקריית ים היה בית ספר שנראה כמו בית כלא, ובכל שנה היו בו גילויי אלימות נגד המבנה עצמו. התלמידים הוציאו בו אגרסיות, שברו והרסו דברים רבים. הקמנו במקומו מבנה (קריית חינוך ע“ש יצחק רבין, א.ב(. שונה לחלוטין ממה שהם היו מורגלים בו - למשל, יצרנו בו חלל מרכזי שעוצב כתיאטרון פתוח.
כיום, ידוע לנו שאין גילויי אלימות של תלמידים
"בנתניה,“ מוסיף קוריאל, "בנינו בית ספר שהוא בעצם כפר לימודים (קריית חינוך ע“ש ש“י עגנון, א.ב). יש בו רחוב פתוח עם פרגולות ומקומות ישיבה שנועדו ליצור מפגשים חברתיים כמו בבית, והילדים מטיילים בין הבניינים.“
איך מגיבים מנהלי בתי ספר ומורים לתכנון האדריכלי הזה?
דינה אמר: "בהקשר של תכנון עם חלל פתוח הם העלו לפעמים את עניין הפיקוח על התלמידים. הם חששו שתהיה להם יותר עבודה בהשגחה על תלמידים בחלל פתוח, אבל התברר שזה בדיוק להיפך. בנתניה למשל, המנהל מיד זיהה את הרבגוניות שיש בתכנון בית ספר כמו כפר לימודים, ותלמידי בית הספר אף הציעו הצעות משלהם.“
התוכניות האדריכליות לבתי ספר זקוקות לאישור משרד החינוך, שלדברי אמר וקוריאל מגלה פתיחות רבה לרעיונות היצירתיים שאדריכלים מעלים בפניו.
יגאל צרפתי, בן ,47 נשוי ואב לשלושה, עובד במשרד החינוך קרוב ל20- שנים ומכהן כסמנכ“ל ומנהל מינהל הפיתוח של המשרד בארבע השנים האחרונות. אל משרדו מגיעים אדריכלים המעוניינים להקים בתי ספר בארץ ונראה שמנשבת בו רוח של שינוי. "בית ספר צריך להיות קודם כל בית חינוך,“ אומר צרפתי בלהט, "והתפקיד שלי זה לתת מענה לצרכים הפדגוגיים של התלמיד.“
מה ה“אני מאמין“ שלך בכל הנוגע לתכנון בתי ספר כיום?
"אנחנו משתדלים שלא ייבנו בתי ספר ללא נשמה, שהם לא ייבנו כפי שנבנו בעבר, כקוביות-קוביות. לעומת התכנון בעבר, אנחנו לא מאפשרים לבנות בתי ספר בקירבת כבישים ראשיים. אנחנו לא נתפשר על בניית בית ספר שהתכנון שלו לא כולל אולם ספורט. אני נגד מבנים מונומנטליים, ואנחנו משתדלים להתאים את מבנה בית הספר למרקם האורבני שמקיף אותו. בית הספר צריך לשרת את הקהילה, להיות לב השכונה.“
השתנה משהו בכיתות בשנים האלה?
"בעבר היה גודלה של כיתה בבית ספר יסודי 49 מטרים נטו. לפני שלוש שנים הגדלנו את הכיתה ל53- מטרים נטו. בבית הספר העל-יסודי הגדלנו את הכיתה מ53- מטרים ל60- מטרים. השינוי נראה לכאורה שולי, אבל הוא משמעותי ומאפשר ’לנשום‘ בתוך הכיתה.
"בעבר לא היה אודיטוריום בבתי ספר, והחצרות לא היו גורם משמעותי. כיום יש בתי ספר עם חצרות מטופחות, חלק מהן חצרות שעוצבו בהשראת נושאים שונים, למשל חצרות עם בריכות אקולוגיות או חצר שנראית כמו מיני ישראל, שרשות העתיקות אף העמידה לרשותה אלמנטים היסטוריים עתיקים.
"יש גם כיתות לימוד בחצר וזה תורם לאווירה לימודית נעימה. אנחנו גם מתייחסים לנושא הצבעים. אמנם לא פשוט לתקן את מה שנעשה מבחינה אדריכלית בעבר - אבל פנינו לעתיד.“
באגף המיפוי והתכנון ישנו תחום הקרוי "חצרות לימודיות ועיצוב חזות מבני חינוך,“ שאותו מרכזת מיקי אריאן-כדריה. מאתר האגף הזה שלפתי כעשר תמונות של בתי ספר שונים וכעשר תמונות נוספות מספרם של אמר וקוריאל, והצגתי אותן בפני תלמידי בית ספר יסודי, תיכון והורים. אף אחד מהם לא ידע מראש את תכליתם של המבנים שצולמו ושאלתי אותם שאלה אחת פשוטה: מה מצולם בתמונה?
הנה התשובות שלהם: "בית מלון,“ "צימר,“ "בית הארחה,“ "פארק,“ "טיילת,“ "חוץ לארץ,“ "יריד.“
אתם יכולים לתאר לעצמכם עד כמה הם הופתעו כשנודע להם כי מדובר בתמונות של מבנים וחצרות של בתי ספר. חלק מהם אפילו אמרו בביטחון "שבטוח מדובר בבתי ספר בחוץ לארץ, כי בארץ אין כאלה.“ ואז נכונה להם ההפתעה השנייה: יש כאלה גם בארץ, והצילומים שלפניהם הם ההוכחה לכך.
"גם אנחנו רוצים ללמוד בבתי ספר כאלה,“ אמרו התלמידים, שחלק מהם לומדים בבתי ספר איכותיים ידועים. "למה,“? שאלתי.
"כי הם לא נראים כמו סתם בניינים,“ ענתה נערה בת 15 ממרכז הארץ. "כי הצבעים שלהם יפים,“ אמר תלמיד בן עשר מתל אביב. "כי הם עושים חשק ללמוד יותר מהמקום שבו אני לומד, שיש בו צבעים של בית חולים,“ אמר תלמיד בן 17 מדרום הארץ, "והוא גם נראה כמו בית חולים, עם מסדרונות ארוכים.“
נראה שכמיהת התלמידים, המורים וההורים לסביבת לימודים שתייצר אווירת לימודים מצאה אוזן קשבת ברשויות המקומיות ובמשרד החינוך. "אמנם ברור שיש נתונים טכניים, אקלימיים וטופוגרפיים שצריך להתחשב בהם בזמן התכנון,“ אומר אברהם קוריאל. "למשל גודל כיתות לימוד ומעבדות, מיקום גיאוגרפי וכו,‘ אבל תפקיד האדריכל הוא להפוך את הדברים הטכניים האלה לדבר חי."
אחד הגורמים שהופכים את המוסד החינוכי לדבר חי הוא צבע וצמחייה, ולכן יש להם השפעה מכרעת בתכנון אדריכלי של מתחם בית ספר. אמר וקוריאל מצטטים בספרם את דבריה של ג‘ניפר אקרמן מהמאמר "פארקים עירוניים: ירוק בעיניים“ (המהדורה העברית של נשיונל ג‘יאוגרפיק, גיליון אוקטובר, ,(2006 שבו היא כותבת כי "עיניו של האדם לא נועדו להבחין בין גוני האפור השונים של נופים עירוניים, אלא בין הדקויות של צבעי הזהב, זית ובורדו עדינים, המעידים על הימצאותם של עלים ופירות שהבשילו. המוח שלנו אמור להפיק מכל החושים הללו עונג עצום ... מדענים מעריכים כי לשטחים ירוקים יש גם השפעה חיובית על הקשב שלנו, אותו מיקוד עמוק המאפשר לנו להתרכז בעבודה או בלימודים.“
"הכרחי לנצל את הקשר בין צבעים, צורות אסתטיות ואווירה,“ מדגיש קוריאל, "כדי להשרות שמחה והתלהבות ולעודד גיוון והתחדשות במוסד החינוכי. לצבע יש משמעות והוא עוזר בזיהוי מבנים במתחם בית ספר. עם זאת, לא צריך לעשות ניסוי צבעים במבנה. שילוב של שניים או שלושה צבעים בהחלט נותן תחושה של טיפוח.“
הנושאים הבוערים האלה הגיעו גם לזירה האמנותית בארץ. סמוך לתחילת שנת הלימודים נפתחה במוזיאון בת ים לאמנות עכשווית התערוכה "בריסטולים“ העוסקת על דרך הביקורת בחינוך ובמרחב בתי ספר (תינעל ב,(28.1.2012- ואוצרים אותה מאיר טאטי וטלי תמיר.
מאיפה נבע הרעיון לתערוכה?
טלי תמיר: "הייתי בקורס נהיגה מונעת בבית ספר כלשהו בתל אביב, וכשישבתי בכיתה מצאתי את עצמי בחלל שהיה קשה לי להיות בו מבחינה אסתטית. זה היה חלל מדכא ולא מטופח, ושאלתי את עצמי איך חלל חזותי כזה משפיע על התפתחות התלמיד, איזה מין אנשים צומחים בו. ראיתי חללים כאלה גם כשהגעתי להצביע בקלפיות שמוקמו בבתי ספר.“
מה בעיקר בלט בהם?
"שורות ארוכות של בריסטולים שיש עליהם טקסטים. הבריסטול היה ללא ספק הגיבור החינוכי בבתי הספר, ומזה נבע שם התערוכה.“
לדברי תמיר, הבריסטולים שמככבים על קירות הכיתות כופים צורת חשיבה שמעדיפה שינון על פני מחשבה. "אמנם יש כבר בארץ בתי ספר חדשים וצבעוניים,“ היא אומרת, "אבל בית ספר זקוק ליותר מעיצוב נעים. צריך להתייחס גם למה שקורה בתוך הכיתה, לקירות ולמה שתולים עליהם. המוסד החינוכי מציב את התלמידים בחלל שמקצץ להם את הכנפיים היצירתיות. הכיתה צריכה להיות סביבה שמגרה לתגובה, למחשבה, לדיון. ברגע שהדברים והדימויים נכתבים על בריסטולים שנתלים על הקירות, כבר אין מקום לדיון.“
יעל מילוא-שוסמן, מעצבת וסטודנטית לדוקטורט בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, כותבת את עבודת הדוקטורט שלה בנושא "מעטפת הפנים של הכיתה בבית הספר היסודי,“ בהנחיית פרופ‘ רחל זבה, שחקרה, בין היתר, את נושא הצבע במבני חינוך.
לדברי מילוא-שוסמן, היא בחרה בנושא זה כי "עוד בתור תלמידה התנדבתי פעמים רבות לוועדת הקישוט של הכיתה, ושנים אחר כך, כאמא, תמיד סקרנה אותי הסביבה הלימודית שבה שוהים ילדיי במשך שעות רבות כל כך.“
ומה העלה המחקר שלך?
"מחקרים מצאו כי השימוש בצבע, למשל, משפיע על תחושת הילד והתנהגותו בכיתה ומומלץ להשתמש בצבעים ניטרליים חמים כדי ליצור אווירה רגועה, שמאפשרת קשב וריכוז ושיתוף פעולה. בנוסף, מומחים לחינוך ולאסתטיקה טוענים כיום כי הכיתה צריכה להיות סביבה רגועה עם מינימום הסחות דעת, ולכן התצוגה על הקירות לא אמורה לגרום להפרעות ויזואליות. עומס על הקירות משאיר מעט מקום ליצירתיות של התלמיד.
"המאפיינים הוויזואליים בכיתה משפיעים על ההתנהגות וההרגשה בתוכה. וכאשר מדובר בילדים, השפעה זו יכולה להטביע את חותמה גם בבגרותם.“
האם יש בית ספר אולטימטיבי מבחינת עיצוב? סביר להניח שלא, אבל די אם מאמצים כמה מן הרעיונות שהוזכרו כאן, כדי לשפר דרמטית את הרגשתם ורווחתם של התלמידים והמורים בבתי הספר בארץ. כפי שמסתבר, זה בהחלט אפשרי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם