לא עובדת בשביל אף אחד: ניקול ראידמן על אמהות, גברים ומותגים
אחרי נטישת האב ונעורים קשי יום, ניקול ראידמן, הריץ'-ביץ' שלא עושה חשבון לאף אחד בסדרה "מעושרות", עובדת קשה כדי לפרנס את המשפחה ולקנות לה ולבתה מותגים נחשקים. המחיר? דאגות, אולקוס, עישון כבד ומעט מדי זמן איכות עם הילדה
מתי הפכת להיות אמא?
"בגיל 24 ומבחינתי מאוחר. הפכתי לאמא חורגת כבר בגיל 17. לפני בן הזוג הנוכחי היה לי בן זוג מטורלל שטיפלתי בילדים שלו. הקשר בינינו נגמר בצורה מאוד מכוערת, והוא חתך לעצמו את הוורידים וניסה להתנקש בי. אחריו נתתי לעצמי הפסקה של שלוש שנים, שבהן לא רציתי לצאת עם אף אחד, ואז פגשתי את בן הזוג הנוכחי שלי. לא רציתי אהבה ולא האמנתי בזוגיות, והוא הוכיח לי שיש אהבה ושגם בזוגיות אפשר לתת אוויר. אחרי שלוש שנים יחד דיברנו על ילדים והחלטנו לנסות. לו כבר יש ילדים".
כנסו לפייסבוק של להיות הורים והשארו מעודכנים
איך היה ההריון שלך?
"זה לא היה הריון של פינוקים. לא ישבתי בבית עם מסאז'יסטית. המשכתי לעבוד בטירוף ולא קלטתי שאני בהריון. רק כשהיא הייתה מתחילה להרביץ לי מבפנים, הבנתי שהיא כבר עצבנית ואני חייבת לנוח קצת.
עליתי על פיגומים עם קסדה ופיקחתי על מאתיים חמישים עובדים. עשיתי המון אירועים אז, ביניהם את החתונה של הבת של מיכאל צ'רנוי, שהייתה האירוע הכי יקר בישראל. אחר כך עשיתי בר מצווה מאוד יקרה של לקוח צרפתי בהרצליה פיתוח וזה כבר היה בסוף חודש תשיעי.
כל היום הסתובבתי בשמש הרותחת בהקמות לקראת האירוע, עד שהרגשתי צירים. אמרתי ללקוח שלצערי אני צריכה ללכת כי אני יולדת, והוא קיבל את זה מאוד קשה. ביקשתי מהעובדים שלי להתקין לי מסכים בחדר הלידה, כדי שאוכל לצפות בעבודה בשטח, וככה היה.
בזמן הצירים התקשרתי אליהם לצרוח עליהם ולחלק פקודות. אפשר להגיד שילדתי בעבודה. הייתי בפתיחה של שש אצבעות כשעוד דיברתי בטלפון עם הלקוח, עד שהמיילדת פשוט תפסה לי את הטלפון ולקחה אותו".
היית על אפידורל?
"לא. החלטתי שאני לא לוקחת אפידורל כי אני קונטרול פריק ופחדתי שזה ינטרל אותי אחרי הלידה. 14 שעות הייתי בלי אפידורל וצרחתי כמו משוגעת. רק כשכבר השארתי להם סימנים בכיסא עם הציפורניים והייתה מצוקה נשימתית ורצו להכין אותי לקיסרי, התרציתי ולקחתי אפידורל. ואז ילדתי בצ'יק תינוקת בריאה ומקסימה במשקל שלושה קילו שבע מאות".
שמחת שהודיעו לך שתהיה לך בת?
"עד רגע הלידה לא ידעתי בכלל אם זה בן או בת. בסקירה ראשונה ושנייה אמרו לי שיש לי בן, בגלל שחבל הטבור התגלגל כך שזה נראה כמו בולבול. אחר כך היא הסתובבה ולא יכלו לראות את מין העובר, ואמרו שזה לא ודאי, ויש שלושים אחוז שזו בת ושבעים אחוז שזה בן. נורא רציתי בת, אבל כדי להיות בצד הבטוח קניתי הכל בלבן - מיטה, בגדים, וילונות. רק כשהיא יצאה וגיליתי שזו בת, השלמתי לה את החסר עם המון ורוד".
איך הייתה חופשת הלידה?
"איזה חופשת לידה? יום אחרי הלידה מסרתי לאמא שלי את התינוקת ועליתי על האוטו עם 19 תפרים, כאבי תופת וסיגריה, אחרי שלא עישנתי תשעה חודשים. הייתי אמורה לשכב עוד יומיים, אבל אין מה לעשות, היה לי את האירוע החשוב הזה וכשיש לך אחריות את לא מתפנקת. יומיים אחרי הלידה האירוע התקיים והכל עבר בסדר.
נכנסתי לשמלה שלי מלפני ההריון, מידה 34, וזה אחרי שהעליתי 18 וחצי קילו בהריון. הכל ירד נורא מהר, בעיקר מהעצבים, מהלחץ ומחוסר השינה. ארבעה ימים אחרי הלידה כבר עליתי על מטוס לפריז. חיכתה לי שם המון עבודה, ובחודשיים האחרונים של ההריון לא יכולתי לטוס, אז מה יכולתי לעשות? לשבת בבית ולגרבץ? אני צריכה לעבוד בשביל לקנות לילדה את כל ה'בייבי דיור' שלה".
מה דעתך על הביקורת שהעבירה עלייך ענבר שנהב בתוכנית, על מוצצי ה"בייבי דיור"?
"אני עובדת קשה ומרוויחה כל אגורה בעבודה קשה וביושר, ואני יכולה לעשות עם הכסף שלי מה שאני רוצה. אם אני יכולה לתת לילדה שלי את הכי טוב, אני לא רואה בזה שום דבר רע, ואם למישהו כואב אז שיסבול בשקט, כי אין כדורים נגד קנאה ופרזיטיות.
אני יכולה לספר לך שגברת ענבר שנהב קיבלה ממני כמתנת לידה ערכת דיור משובחת שכללה בתוכה כל מה שאת מדמיינת, כולל מוצצים ובקבוקים, והיא התרגשה מזה עד לרמת להשתין במכנסיים, אז בואו נשים את הצביעות בצד ונהיה כנים ואמיתיים. בסופו של דבר, כל אחת הייתה מתה לתת לילדה שלה בייבי דיור. הבקבוק הזה איכותי, הוא לא סתם יקר. אפשר להשתמש בו תקופה ארוכה הרבה יותר מאשר בבקבוקים הפשוטים".
הנקת אותה?
"לא יכולתי לשלוח חלב ב'פדקס', את מבינה? נורא רציתי להניק, אבל זה לא הצליח. בימים שאחרי הלידה, הציצי שלי גדל לממדים לא נורמליים, הגעתי למידה E והחלב לא יצא. חוץ מזה, הייתי מאוד לא בריאה, לפי הבדיקות שלי היה לי חסר מטורף בוויטמינים ואני מלאת ניקוטין, אז היה עדיף שאאכיל אותה בתחליף".
מי טיפל בילדה כשאת חזרת לעבודה כל כך מהר?
"אמא שלי, שנאלצה להתפטר מהעבודה שלה כרוקחת. לא השארתי לה ברירה, היא עברה לגור איתי ועד עכשיו היא זו שמטפלת במישל. במשך היום אני כל היום בעבודה והיא איתה. היא לא מהילדים הנורמליים שהולכים לישון בשבע, הרגלנו אותה ללכת לישון בשתים עשרה בלילה כדי שאני אספיק להיות איתה קצת. זה לא קל, ויש לי על המצפון כי היא רואה אותי יותר בטלוויזיה מאשר במציאות.
כשאמא
ואיפה אבא של מישל בכל הסיפור הזה?
"אבא של מישל הוא אבא מקסים, ואבא מעורב הרבה יותר ממני. הוא הרבה יותר איתה, הוא מכין לה דייסה ומקלף לה תפוח ומשחק איתה שש-בש. יש להם דיבור. אני הייתי מאחלת לעצמי שיהיה לי אבא כזה".
הוא אבא צעיר?
"בואי נגיד שאני לא אוספת אותו מגן הילדים, אבל גם לא מבית אבות גריאטרי, הוא לא זוס. אני לא יכולה לצאת עם בחורים בני 25 שיבואו ויגידו לי 'בואי, יש בר היסטרי פה ופה'. זה ממש לא בשבילי".
למה לא רואים אותו בסדרה? האם הוא באמת אוליגרך כמו שהשמועות אומרות?
"ממש לא. אנחנו בני זוג לכל דבר, אנחנו יחד ארבע שנים, גרים יחד ומגדלים יחד את מישל. פשוט הוא לא מסכים לחשיפה, זה לא טוב לו כאיש עסקים. הוא לא נמצא הרבה בחו"ל, הוא גר איתנו, ויש לנו חיים רגילים.
הוא ממש לא אוליגרך. הוא לא כל כך עשיר, אין לנו יאכטה ואין לנו מטוס פרטי. אנחנו משפחה ממעמד בינוני פלוס. יש לי לקוחות אוליגרכים ולא הייתי רוצה שהילדים שלי יהיו כמו ילדי האוליגרכים, כי אין להם למה לשאוף וכל היום הם רק מתלבטים על איזה אוטו לנסוע היום, פרארי או בנטלי. אלה אנשים אומללים".
למה בעצם את חייבת לעבוד כל כך קשה?
"אני מפרנסת שני בתים, גם את הבית שלי וגם את של אמא שלי, כי היא לא עובדת, אלא נמצאת עם מישל, ואני בת יחידה, לכן הכל על הכתפיים שלי. אני דואגת לעתיד של הבת שלי ואני לא סומכת על אף אחד.
גדלתי ברוסיה במשפחה שהיה לה הכל, אבל בגיל 14 הגעתי לישראל עם המשפחה שלי, שתי מזוודות ומאתיים דולר. הייתי צריכה ללכת לעבוד בחנות צעצועים וכזמרת בחתונות. לא היה כסף והגג טפטף בחורף, ההורים שלי התגרשו ואבא שלי, שהיה איש מאוד עשיר, לא תמך בנו.
כשהתקשרתי סוף סוף לבקש ממנו כסף לאוניברסיטה, הוא אמר לי 'אני אכלתי חרא, אני רוצה שגם את תאכלי'. בגלל זה אני לא סומכת על אף אחד חוץ מעל עצמי. זוגיות זה טוב ויפה ועכשיו הכל פוצי מוצי, אבל מחר הכל יכול להשתנות.
גם היום אני חיה ממה שאני מרוויחה. יש לי חשבון בנק משלי ואני קונה לעצמי הכל מהכסף שאני מרוויחה. אני לא רוצה לשמוע את המשפט 'מי את בלעדיי?' ומאוד חשוב לי לבנות על עצמי.
יש לי מיליון דוגמאות של חברות שיצאו עם אוליגרכים והיו צוחקות עליי שאני עובדת כל כך קשה בשביל הכסף, וכשהם עזבו אותן בשביל מודל חדש וצעיר יותר או איזו נערת ליווי, הן היו מתקשרות אליי כדי לבקש לעבוד אצלי בתור מזכירה. אז כן, אני אמשיך להילחם באולקוס שלי ואתן תמשיכו לעשות מניקור".
איזה ערכים חשוב לך להנחיל לבת שלך?
"הבת שלי לא תשב במספרות כל היום. אני דואגת שיהיה לה הכל, אבל נורא חשוב לי שתהיה לה מודעות ושגם היא בגיל ארבע עשרה תצא לעבוד ותדע להתמודד עם החיים. אני לא רוצה שתהיה לי פריס הילטון בבית, אחת כזו לא תהיה הילדה שלי".
מה עם חופשות: איתה או בלעדיה?
"לא הייתי בחופשה מאז הטיול השנתי שלי בכיתה י"ב ואני לא יודעת מה זה בטן גב. אני לא הולכת לים, לא עושה ספורט, כלום. אני הבן אדם הכי לא בריא שיש, אני מעשנת הרבה, אני מאוד עצבנית ואני לוקחת הכל ללב. אני לא בן אדם שיודע ליהנות בחיים, כי אני תמיד במירוץ מטורף. יש שחיקה ואני מרגישה עייפות כרונית, אבל אני לא נחה.
ברור לי שרוב האנשים בגיל 25 חיים אחרת, אבל לא קוראים להם ניקול ראידמן. לי לא מאמינים שאני בת עשרים וחמש, חושבים שאני מבוגרת יותר וזה נורא מעליב ופוגע, כבר כמה פעמים שלפתי תעודת זהות להוכחה. אני משלמת מחיר כבד בשביל להגיע לאן שאני רוצה: בבריאות, בעצבים ובילדה".
מי מתחזק לך את הבית?
אני מנקה את הבית לבד בלילות ואני מבשלת לבד. אין לי פיליפיניות ואני הולכת לשוק האיכרים ולטיב טעם. אני לא רוצה שמישהו יגע לי בתחתונים וייגע לי בכביסה".
מה את חושבת שמישל תגיד על "מעושרות", כשתצפה בה כשתהיה גדולה?
"היא תגיד 'וואלה, סחתיין על אמא'. הרבה שואלים אותי למה החלטתי לחשוף את החיים שלי ואני מסבירה שזו חוויה, ובשבילי זו הייתה חוויה נחמדה ובזכותה הכרתי הרבה אנשים. אני ממש לא מצטערת על זה, ואם זה ימשיך, אני ממשיכה מבחינתי עד שלמישל תהיה בת מצווה. נצלם את זה ל'מעושרות 20'".
את קונה לה רק מותגים?
"בואי נגיד שבסניף של 'בייבי דיור' באבניו מונטיין בפריז, אם תגידי את השם ניקול ראידמן יפרשו לך שטיח אדום, כי אני הלקוחה הכי טובה שלהם. אין לה בארון בגדים של פוקס, אם זה מה שאת שואלת".
מה הדבר שהיא עושה שהכי מרגש אותך?
"כשאני באה אליה בבוקר והיא כבר עומדת במיטה, וכשהיא שומעת את הצעדים שלי היא קופצת ועושה לי עם הידיים 'בואי'. וגם כשהיא שולפת לי את הטלפון מהיד כשאני מדברת בו ומחביאה אותו מתחת לטוסיק, כדי שאני לא אדבר. היא נורא מתוחכמת".
השלימי את המשפט: "אצלנו בבית אף פעם לא..."
"צועקים על ילדים. בחוץ אני צורחת באקסטזה על אנשים, אבל בבית אני אדם אחר. אני הרבה יותר רגועה כי אני לא רוצה ילדה משוגעת כמוני".
השלימי את המשפט: "חשבתי שלא... אבל כופפתי את החוקים"
"חשבתי שמישל תאכל כמו בן אדם, אבל היא לא אכלנית וכל ארוחה נמשכת אצלה שלוש שעות. תראי אותה ולא תאמיני, היא לובשת בגיל שנה בגדים של בני שלוש, אבל היא לא רוצה לאכול. אמא שלי צריכה לעשות משחק תיאטרלי וריקודים סלוניים כדי שתפתח את הפה".
האם את חושבת כבר על הילד הבא?
"בטח, אני רוצה להשיג את אנסטסיה מיכאלי. מבחינתי, כמה שאלוהים ייתן, ייתן, אבל כמובן שאני לא יכולה להגזים כי יש גבול בכמה ילדים אמא שלי יכולה לטפל. אני הכי הכי אנטי הפלות. חברה שלי עשתה הפלה כשהיינו צעירות, וזה היה נורא טראומטי בשבילי. מאז החלטתי שאסור ללכת נגד הטבע. חוץ מזה שצריך כמה שיותר ילדים כדי להגדיל את המגזר היהודי בארץ".
העגלה שלנו: כבר החלפנו שלוש עגלות. כשמישל נולדה, רציתי את העגלה הכי–הכי והזמנתי את ה'סילבר קרוס'. זו עגלת רטרו כזו, ששוקלת 33 קילו ויש לה גלגלי ענק. לנסיכה דיאנה הייתה עגלה כזו כשוויליאם היה תינוק. אחרי שהבנתי שהעגלה לא נכנסת למעלית ושצריך שני סבלים בשביל לדחוף אותה, קניתי דגם אחר של סילבר קרוס, ועכשיו אני משתמשת בכלל ב'בייבי קאר', שזו עגלה מאוד טובה ומאוד ידידותית למשתמש".
הצעצוע שלנו: "גיליתי פטנט, אני לא נותנת לה את כל הצעצועים בבת אחת, כי ילדים משתעממים מאוד מהר. כל יום אני שולפת לה צעצוע חדש, זה כמו הנשים עם נעליים".
אוכל: "אני משתדלת שכל מה שמישל תאכל יהיה כמה שיותר טבעי וטרי, אני קונה הרבה בשוק האיכרים בנמל תל אביב".
עגילים: "עשינו לה חורים כשהיא הייתה בת שנה, וזה מאוד מומלץ כי כשהן גדולות זה כבר כואב להן הרבה יותר. אחרי שעשינו לה חורים, אמא קנתה לה עגילים עם יהלומים, 0.30 קראט בכל אוזן".
חפץ המעבר שלנו: "למישל יש שפן כזה של חברת 'ניקי' שהיא מאוד אוהבת ורוצה לישון רק איתו. קניתי לה עשרה שפנים כאלה וככה גם אם אנחנו מאבדים או זורקים בגלל שהם בלויים, תמיד יש לה אחד זמין".
אורלי פיינה, דיאטנית קלינית ב"מטרנה" עם טיפים לתפריט של מישל:
בהסכמתה של ניקול ראידמן נתנו לאורלי פיינה, דיאטנית קלינית ומדענית ב"מטרנה", לעיין בתפריט של הבת מישל ולהביע דעתה:
"מישל בת שנה ושלושה חודשים ולפי אמה, התפריט שלה מורכב מארוחת בוקר שכוללת בקבוק תחליף חלב, יוגורט לבן בלי תוספות וצבעי מאכל, בננה, תפוח מרוסק אורגני ופריכיות אורז של תינוקות.
"בצהריים היא אוכלת עוף אורגני מבושל עם פירה או פילה דג מבושל או מרק עוף עם ירקות, בין הארוחות היא אוכלת אבוקדו עם ביצה או עגבנייה מרוסקת, בערב היא אוכלת שוב ארוחה זהה לארוחת הבוקר שלה ובלילה לפני השינה עוד פרי, מיץ גזר ובקבוק תחליף חלב. לטענת האם, לוקח לילדה זמן רב לאכול. היא אוהבת מאוד עוגיות של תינוקות, אבל היא משתדלת לא לתת לה אותן, מחשש להשמנה.
"התפריט של מישל מאוזן ומספק לשלב ההתפתחותי שבו היא נמצאת. הוא גם מספק כמות נאותה של סידן, ברזל, ויטמינים ומינרלים. נראה כי האם מקפידה ומודעת להקניית הרגלי אכילה ותזונה נכונים. אפשר לתת לתינוק חטיף מתוק, אך מומלץ לבחור חטיף בריא המותאם לתינוקות ולעשות זאת במתינות.
"הייתי מציעה לגוון את ארוחות הבוקר והערב עם פרוסת לחם עם כף גבינה, או חצי ביצה, או רבע אבוקדו, או כף טונה עם סלט ירקות. בארוחת הביניים אפשר לגוון עם קערה של דייסה סמיכה. חשוב להקפיד על צחצוח שיניים אחרי שתיית החלב שניתן לפני שנת הלילה, ואפשר גם לוותר על הבקבוק, אם היא אכלה ארוחה מזינה ומלאה".
אז מה דעתכם על ניקול? שתפו אותנו בפייסבוק
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם