ראשי » להיות הורים » אבאמאגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

ילד אחד, גג שניים: המשפחה הישראלית מתכווצת

כשגידול ילד עולה לנו 6,000 שקל בחודש, מי בכלל יכול להרשות לעצמו להביא שני ילדים, שלא לדבר על שלושה. גל המחאה האחרון העלה לדיון תופעה חדשה-ישנה: זוגות שמחליטים להגביל את מספר הילדים שיביאו לעולם בגלל שיקולים כלכליים. חומרנות, אנוכיות או הכרת במציאות?

המקום: סלון בבית ירושלמי. חבורת צעירים, סביב גיל 30, מנהלת שיח ער. כולם, פחות או יותר, באותו מקום בחיים: עובדים במשרה מלאה, בעלי השכלה גבוהה, נשואים והורים לילד או שניים.

נושא השיחה: מה שהכי בוער היום במדינה, כלומר המחאה ומה שהיא אוצרת בתוכה, כלומר הדיון על יוקר המחייה.

"שימו לב איך זה משפיע עלינו בתכנון של הקניות, במסגרות החינוכיות שאנחנו בוחרים לילדים, והכי חשוב - בתכנון המשפחה", אמרה ליאת, אם לשניים ועו"ד במקצועה. "אנחנו חבורה מגוונת עם דעות חלוקות בהרבה נושאים קיומיים - אבל דווקא בעניין ילדים, הדעות אחידות. אנחנו אוהבים להיות הורים, להשקיע בילדים ורוצים להרחיב את המשפחה".

אנשי החבורה הנהנו בשקט. "צודקת", הצטרף גיל, אב לילד. "כולנו עם נקודות פתיחה טובות ועדיין משלמים ביוקר על כל בחירה. במה שקשור לתכנון המשפחה, אני יודע מההורים שלי שבתקופתם השאלה תמיד היתה סביב הרצון. במשך השנים השאלה הזו עברה שינוי. זה כבר לא הרצון, כי רצון יש. אנחנו רוצים עוד ילדים. השאלה היא האם נוכל לעמוד בהוצאות הכספיות".

אחת לכמה חודשים צצים תחת הכותרת "מחקר" מספרים שמדווחים לנו כמה עולה לגדל ילד בישראל, מלידתו ועד גיוסו: מחקר אחד מדבר על 350,000 שקל רק עבור הוצאות בסיסיות, אחרים מדברים על יותר מחצי מיליון.

עלות גידול ממוצעת של ילד בישראל נעה בין 5,000 ל-6,000 שקל בחודש: הסכום הזה כולל מסגרת פרטית שיכולה להגיע עד 4,000 שקל בחודש, תזונה וביגוד. אם מדובר בפעוטות – עלות חיתולים ופורמולות חלב יכולה להגיע ל-1,500 שקל בחודש, כלומר בנוסף על הסכום הנקוב. ניקח לדוגמה משפחה עם שני ילדים: פחות מ-10,000 שקל בחודש על הוצאות קבועות לא באים בחשבון. חופשות משפחתיות? הוצאות בלתי צפויות? חוגי העשרה? לא בבית ספרנו. וטרם הזכרנו את חבילת הלידה עם בואו של ילד ראשון, שמסתכמת באלפי שקלים.

השיחה שהתנהלה בסלון הירושלמי ממחישה את הרוח הנושבת בבתים רבים בישראל. רוח שמאחוריה עומדות שאלות כמו האם נוכל להסתדר עם המשכורות הנמוכות ביחס ליוקר המחיה, עם המחיר הגבוה של גידול ילדים, עם חוסר ההתחשבות של מקומות העבודה, האם נוכל להשקיע בילד השני והשלישי כמו שהשקענו בילד הראשון, ואם לא – אולי בכלל לא נמשיך בהרחבת המשפחה?

"זו שאלה שעולה בעל כורחנו", אומרת ליאת בראיון ל-NRG, "יכול להיות שהרצון העז לילדים נוספים יגבר על כל שאלה של יוקר מחיה, אבל בינתיים, שאף אחד לא יבוא וישאל אותי איך אני במינוס כזה גדול, יטיף לי על הוצאות מיותרות וינסה ללמד אותי איך לחסוך".

למרות הכל, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא מצביעים על ירידה משמעותית בילודה בישראל. רובנו כבר מזמן שכחנו את הסיסמה של בן גוריון, "עשרה בנים יולדת למען המולדת", כך שהילודה הפחותה לא נראית דרמטית. נכון לשנת 2009, חיו בישראל 1.77 מיליון משפחות. עשור לפני כן היו 1.43 מיליון משפחות. המשפחה הישראלית כוללת בממוצע 3.73 נפשות. לפני עשור, בשנת 1999, ממוצע הנפשות היה דומה (3.75) – כמעט ללא שינוי.

עוד עולה מן הנתונים כי 12% אחוז מהבוגרים בישראל גורסים כי מספר הילדים הרצוי למשפחה הוא שלושה, 25% מעדיפים ארבעה ילדים, ו-14% מעדיפים חמישה ילדים ומעלה. פחות מאחוז אחד מעדיפים ילד אחד בלבד.

עם כל הכבוד ללמ"ס, בינתיים הורים נדרשים לפתרונות יצירתיים. רינת (40), דוברת במקצועה ואם לשניים, מספרת שתכננה עם בן זוגה, ממנו התגרשה בינתיים, ללדת ילדים בפער ניכר של חמש

שנים. "אי אפשר לעמוד בתשלום לשני גנים פרטיים. זה עבר את ה-6,000 שקל בחודש ולא יכולנו להרשות את זה לעצמנו. בחישוב שעשינו נהגנו לומר שלגדל ילד מלידתו ועד גיל שלוש עולה כמו לשלוח ילד למכללה פרטית. כלומר, שאנחנו מממנים שני תארים ראשונים. זה מטורף, אבל זה מה שעשינו".

בני הזוג עדי ואדווין ואן-ולסן, 31, הורים לאמה ותומאס, עובדים שניהם. היא עצמאית בתחום ניהול פרויקטים והוא עובד בתחום הגז הטבעי. "אנחנו מעמד בינוני, אי שם באמצע", אומרת ואן ולסן. "לפני שנכנסתי להיריון כבר עשיתי חישובים בראש: אולי שווה לי לקחת מטפלת, אולי זה יחסוך לי את הגנים, כי הבת שלי נכנסה עכשיו לגן עירייה והבן ייכנס בשנה הבאה. הסיבה שחיכינו היא שהייתי זקוקה להפסקה", אומרת ואן-ולסן, ומופתעת לגלות שאצל בעלה השיקול היה אחר: "הנושא הכלכלי הוא זה שהעסיק אותי", הוא מתוודה לראשונה.  

פרופ' אורן קפלן, פסיכולוג קליני וכלכלן מהמסלול האקדמי המכללה למינהל, טוען שאולי נדמה להורים הצעירים שהם המציאו את הגלגל, אבל הדיון על כמה ילדים להביא לעולם הוא סיפור ישן-נושן. "הדיון הזה שייך לעולם תוכן קצת יהיר של העולם החילוני שמשמיץ את החרדים שמייצרים תעשייה של ילדים, ושייך גם לעולם הקצת יותר רחב של ישראלים מול ערבים, שחושבים שערך חיי אדם בעולם הערבי יותר נמוך. זו גאווה על כך שאנחנו, כעם נאור, מפקחים על הילודה וזה אומר שאנחנו מכלכלים את עסקינו יותר בתבונה. אני חושב שזה מייצג שאלות יותר רחבות, ולא את הדבר הקונקרטי".

פרופ' קפלן, יכול להיות שהעניין הכלכלי דוחק את רגלי האבולוציה? הרי באנו להתרבות, ואם לא נהיה מאושרים ומסודרים לא נרצה להתרבות.

"אדם רוצה להביא ילדים כי יש לו רצון למשמעות. לא רק דחף אבולוציוני. אנשים רצים קדימה, חיים באוברדראפט, לוקחים משכנתאות גדולות ויוצרים לעצמם חובות. הם משווים את עצמם לשכנים שלהם ולא מכוונים למקומות שמעצימים אותם אישית.

"גם העושר החומרי וגם הילדים לא תמיד מביאים אושר כפי שנדמה. רוב האנשים מפקששים בגדול ולא יודעים איך לנצל את אורח החיים היומיומי, את זה שיש להם ילדים ואת העובדה שיש להם כסף כדי להיות מאושרים. לכן ההבטחה הזו לא מתממשת. יש הרבה נתונים סטטיסטיים על כך שאושר של זוגות יורד בצורה משמעותית כשהילד הראשון נולד, וחוזר לעלות כשהילד עוזב את הבית. זה כמובן מנוגד לחלוטין לתיאוריית עזיבת הקן. אורח החיים עם הילדים כרוך בהרבה סטרס".

אתה אומר במילים אחרות: לא באנו ליהנות.

"אני אומר שהדברים האלה בלתי תלויים. נגיד שהיו פותרים עכשיו את הבעיה הכלכלית ומוציאים חוק שמשפר את מצבם הכלכלי של הורים בהרבה. לכאורה פתרנו את הבעיה. מה שאני אומר: לא שינינו כלום במציאות. לא תמצאי שינוי משמעותי בשביעות הרצון מהחיים מעבר לחודש-חודשיים שאחרי. הסטרס פשוט יעבור למוקד אחר".

ומה אצל החרדים? מחקר חדש של הלמ"ס מצביע על ירידה ברורה במספר הלידות של נשים חרדיות לאורך העשור הקודם: מדובר בירידה של 15%, מכ-7.6 לידות לאישה בממוצע לכ-6.5 לידות.

מלי גרין, אם ל-11, סופרת ועיתונאית השוקדת בימים אלו על הוצאת הספר "מלים מהבטן" בנושא היריון ולידה, טוענת שאילו השיקול שלה היה כלכלי, לא היתה מביאה אפילו ילד אחד לעולם. "הרי כל ילד דורש הון עתק. מה, זוג שהיה מבוסס כלכלית וירד מנכסיו יהרוג את הילדים?", היא שואלת בתמיהה.

"לכל אלה שמאשימים אותי בחוסר אחריות אני רוצה לומר שבעלי ואני עובדים מאוד קשה. אני מאמינה שכל ילד מביא את הברכה שלו, ואני רואה את זה באופן מוחשי: העלאה במשכורת, צאתו של ספר חדש. ילדים מביאים ברכה וגם אני כמו יתר אזרחי ישראל בנאדם, ולפעמים נתקפת חרדות".

אז איך חיים בצמצום ובנחת?

"כשילדים גדלים עם גבולות בחינוך ובכסף, הם לומדים יפה מאוד להסתדר ביניהם. אחר כך הם ילמדו לתת למדינה ולחברה".

אומרים שהכל בגלל החרדים.

"הבל הבלים, הכל הבל. בזה התקשורת אשמה ומאוד כואב לי לשמוע את זה. אגב, בשיח המערבי כל הזמן מדברים על מה מגיע לי. אני יכולה להוכיח לך שחור על גבי לבן שילד חרדי מקבל הרבה פחות מילד חילוני. אז מה? זכותי לבחור באורח חיים יותר צנוע".

בחזרה אליך, פרופ' קפלן. לא מפתיע אותך שזה מגיע לילדים?

"יש כאן קריטריונים שאומרים מה צריך בשביל לגדל ילדים וברובם הם שגויים. עובדה שאנשים שחיו במצב כלכלי הרבה פחות טוב, לא בהכרח היו אומללים יותר. אפשר היה לתת את תשומת הלב ההורית בתקופת התנ"ך בתוך אוהל כמו שהיום אפשר לתת אותה בפנטהאוז. צריך להביא בחשבון אם אתה מסוגל לחיות בכבוד ולכלכל את ילדיך בכבוד".

איך מגדירים "בכבוד"?

"הגדרת ה'כבוד' היא בעייתית. האם היא כוללת את האפשרות לנסוע איתם לחו"ל ולנסוע ברכב של שבעה מקומות? השאלה היא מה מידת ההקרבה שאתה מוכן לעשות. במידה מסוימת זה מעיד על עד כמה החומרנות חדרה לחיינו, באופן כזה שאנחנו שופטים דברים כמו להביא ילדים או לא להביא ילדים בפריזמה מוטה, שאינה מייצגת את המשמעות האמיתית של החיים. הכל עניין של פרופורציות".

רוצים להגיב? כנסו ל"להיות הורים"בפייסבוק.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...