גיל נפלא לאימהות: מיכל ינאי עונה על השאלות שלנו
מיכל ינאי, פעם כוכבת ילדים והיום שחקנית של מבוגרים, נישאה בגיל מאוחר יחסית ומככבת כעת בהפקה הגדולה מכולן: משפחה עם שני ילדים בני פחות משנתיים
מתי הפכת להיות אימא?
"הפכתי לאימא בגיל יחסית מאוחר ואני חושבת שזה גיל נפלא לאמהות. התחושה שלי היא שמבחינת קריירה כבר הגשמתי את עצמי, והילדים לא לקחו לי שום דבר. לא שאני מפסיקה את הקריירה שלי עכשיו, אבל אני כבר במקום שהוכחתי את עצמי. היכולת לתת ולהעניק בשלב זה בחיי היא הרבה יותר גדולה. כמובן שכל זה הגיע רק אחרי תקופת הסתגלות, לא הפכתי לאימא בשנייה שנולדו לי הילדים, זה לקח זמן. אני חושבת שזה קרה רק אחרי שהם היו כבר שניים, ואולי בדיוק ביום שהגדולה קראה לי 'אמא'. מצפים ממך שתבין הכול, שתדע הכול ותרגיש הכול מיד, אבל זה לקח זמן".
האם, כמיטב הקלישאות, עולמך התהפך?
"כן, כמה שהקלישאות נשמעו לי הזויות, המציאות היתה הזויה עוד יותר. עד שיש לך ילדים אתה באמת אדון לבחירותיך, ומהרגע שהם נולדים הדבר הזה נגמר. לקח לי זמן להבין שהזמן שלי לא ברשותי. ברגע שהבנתי שהקצב צריך להשתנות לפי הילדים, הכל התחיל לזרום על מי מנוחות. בהתחלה ממש התעקשתי לשמור על אורח החיים הקודם שלי, וחשבתי שהילדה תתאים את עצמה לסדר היום שלי. גיליתי שזה בלתי אפשרי, ועכשיו חברים לא יכולים להתקשר אלי בשמונה בערב כי אני בהשכבות, ואני לא יושבת בבתי קפה עם חברות כי אין מה לעשות, הילדה לא רוצה לשבת בבתי קפה ולשתות קפה. זה לא מתאים לה".
איך מתנהל סדר היום שלך עם הילדים?
"חיתולים, השכמות, השכבות ומעיכות מזון. זה בעיקר. אני קמה בסביבות שש עם שניהם. החלפות, בקבוקים לשניהם, ואז אני פותחת לשניהם ספה נמוכה כזו בסלון והם רואים טלוויזיה יחד בזמן שאני מסדרת לה את התיק לגן ולו בקבוקים להמשך היום. אחר כך בן מתעורר ולוקח את אלכס לגן, ואני נשארת עם יהלי ובשמונה וחצי, כשהוא חוזר לישון לשעה, אני משתדלת גם לישון.
בהמשך הבוקר אני הולכת לחזרות, פגישות או צילומים, וההורים שלי לוקחים אותו. כשאני חוזרת עושים איזה טיול בעגלה, אני מרסקת לו צהריים ואחרי תנומת הצהריים יש מטפלת שמגיעה לשמור עליו, ואז אני הולכת לאסוף את אלכס. אחר הצהריים הוא של אלכס- אנחנו הולכות לג'ימבורי או לגינה, ובשש- שש וחצי אנחנו מזדחלות הביתה למקלחות וארוחת ערב. אם יש לי הצגה בערב אני מחזירה אותה קצת יותר מוקדם, למטפלת או לסבתות, והולכת. בן עובד בדרך כלל עד מאוחר, ורק כמה פעמים בשבוע הוא משתדל לחזור בשבע ולהצטרף להשכבות".
מתי אתם משלימים פערים עם אבא?
"בשישי שבת. זה מאוד קדוש אצלנו, ואנחנו תמיד מבלים יחד כמשפחה. אנחנו שונאים ים ובריכה אבל עושים הרבה כיף במקומות אחרים. אנחנו מטיילים בארץ, בשבת הקרובה אנחנו לוקחים את שניהם על מנשאים ונוסעים לשוק בעיר העתיקה
שניים, בפער של פחות משנה, זה בטח קשה
"זה לא קשה כמו שחשבתי. ההתשה האמיתית היא לחלק את תשומת הלב שאתה רוצה להעניק לשניהם. בהתחלה, כשהוא היה קטנצ'יק, זה היה קשה יותר בגלל העייפות, אבל עכשיו זה הרבה פחות נורא. הם ילדים נוחים, טפו, טפו, טפו".
האם הנקת?
"את שניהם הנקתי עד גיל שלושה וחצי חודשים. איתה ההנקה לא כל כך הסתדרה לי אבל מאוד התעקשתי. איתו דווקא הסתדר לי נהדר, אבל היו לי חזרות באותה תקופה ושאבתי המון, וחוסר העקביות והשגרה גרמו לזה שפשוט הפסיק לי החלב אחרי שלושה וחצי חודשים, אחרת בטח הייתי ממשיכה".
מתי בפעם האחרונה קראת ספר מההתחלה ועד הסוף?
"שאלה טובה. טסתי לניו יורק עם בן לפני חודשיים ובטיסה קראתי ספר מהתחלה ועד הסוף וגם ראיתי שלושה סרטים. לא ישנתי רגע, היה לי שקט, וזה היה מאוד נעים. נסענו לשבוע, אחרי ויכוח נוקב שהיה לי עם בעלי שחשב שזה ממש נורא להשאיר את שניהם ושאנחנו הורים נוראיים. אני האמנתי שנחזור הורים טובים יותר. היה מדהים, שבוע בניו יורק זה מספיק לגמרי למי שרגילה שהזמן שלה מלא בהחלפות והאכלות. בלי כל זה, שבוע פתאום נראה המון זמן. את הילד לא היה לי קשה להשאיר, אבל הקטנה כבר נורא מודעת, וזה לא היה פשוט. אבל דיברנו בסקייפ כל יום והיה בסדר גמור".
מה לגבי חופשות עם הילדים?
"יצא לנו להיות איתם בצימרים לילה אחד, או שני לילות ב"ממילא" בירושלים. אני רוצה לנסוע איתם לתאילנד, אבל אני אחכה עוד שנה, עד שהוא ילך. עם אלכס נסענו המון, היינו איתה חודש בלוס אנג'לס כשהיא היתה בת שלושה חודשים והיה נורא כיף, וכשהיא היתה בת תשעה חודשים נסענו איתה לעשרה ימים לניו יורק וזה היה סיוט נוראי, כי בדיוק יצאו לה שיניים והיא גמרה לנו את החיים".
במי את נעזרת כשאתם רוצים לצאת?
"אנחנו לא יוצאים המון. השעה עשר וחצי בלילה ושנינו בהתמוטטות, גמורים. בדרך כלל אנחנו רואים סרט בסלון. בן מכין לנו ארוחת ערב, כל ערב, אחרי שהילדים כבר ישנים ואז רואים יחד סרט או סדרה טובה. אם אנחנו כבר יוצאים אז זה לאיזו מסעדה, ואז אבא שלי שומר, כי הוא ער עד שעות לא הגיוניות גם ככה".
איך החלטת על השמות לילדים?
"בעונה הראשונה של רביעיית רן, לילדה ששיחקה את הבת שלי קראו אלכס, והיא היתה פשוט מהממת, התאהבתי בה. אמרתי לה 'יום אחד, כשתהיה לי בת, אני אקרא לה אלכס'. לבן היה ספק, אבל הסברתי לו שאין מה לעשות, ובילד השני אני אתן לו להביע את דעתו. עם השם של יהלי היה לנו יותר קשה. אין שמות יפים לבנים. יהלי פשוט היה חמוד והתיישב נכון על מצב הרוח".
מה מדיניות הטלוויזיה אצלכם בבית?
"המדיניות היא עניין אחד והמציאות היא עניין שני. אלכס נכנסת הביתה ומדליקה בעצמה את הטלוויזיה. כשהיא בבית מאוד קשה לסגור את הטלוויזיה, והוא עושה מה שהיא עושה, אז יוצא שגם הוא רואה די הרבה".
איפה הגינה האהובה עליכם?
"יש לנו ליד הבית את גינת הקוצר, שזו גינה מקסימה שיש בה מטוס קטן אמיתי שהילדים עולים עליו ונהנים ממנו. יש שם תמיד המון ילדים וגם אוטו גלידה".
האם יש לך חברות חדשות מאז הפכת להיות אמא?
"האמת שלא. בהתחלה חשבתי שיהיו לי, אבל זה לא קרה. אין לי זמן לחברות הישנות, אז בטח שלא לחדשות".
כמה ילדים את מתכננת?
"מבחינתי אפשר לעצור, אבל מבחינת בן היה אפשר להמשיך עם עוד אחד. זה משא ומתן שנפתח מידי פעם, אבל כרגע אני לא רוצה. אין לי מספיק ידיים, גם ככה אני יכולה כבר לעבוד בקרקס".
באיזה שעה הילדים הולכים לישון? האם מקפידים אצלכם בבית?
"מנסים ולא מצליחים. בסוף זה איכשהו מגיע לשמונה וחצי תשע".
מה הילד שלך הכי אוהב שאת מכינה לו?
"אלכס הכי אוהבת שניצל, מתה על שניצל, ובכלל, עוף זה הדבר הכי אהוב עליה. אני לא ממש בשלנית, אני קונה עוף מוכן בגריל או מבקשת מהסבתות. הסבתות יודעות להכין יופי של עוף".
האם קריירת משחק היא קריירה נוחה לגדל איתה ילדים?
"}אני חושבת שכן. אמנם אני מופיעה בהצגות בערבים, ולפעמים אני לא בהשכבות בגלל זה, אבל בעיני זה עדיף, כי אני מרוויחה איתם את כל היום, מה שאימא שעובדת במשרד לא היתה מקבלת".
איך הגעת לעיצוב תכשיטים פתאום?
"זה סיפור נורא מצחיק. נהוג שנשים מקבלות מתנות ללידה, וכשאני ילדתי את אלכס לא קיבלתי כלום. הלכתי לבן ואמרתי לו: 'סליחה, אני ילדתי בשביל מתנה!'. כל הזמן צחקנו על זה, אבל יום אחד שהיינו במדרחוב בירושלים בחנות של 'פדני' אמרתי לו 'הנה הזדמנות' והוא אמר לי לבחור לי מה שאני רוצה. מדדתי איזה צמיד, ואמרו לי לבוא לאסוף אותו מהחנות בתל אביב, וכשהגעתי לתל אביב ראיתי אותו שוב, ופתאום התחשק לי משהו אחר, אישי יותר. אמרו לי 'אין בעיה, יש לנו מעצבות, תשבי איתם ותעצבי לך תכשיט'. בסוף חזרתי הביתה, אחרי הרבה מאוד פגישות עיצוב, עם צמיד, טבעת ושרשרת. המון חברות שראו את התכשיטים רצו גם, וכשסיפרתי את זה למנהלים מ'פדני' הם החליטו להרים את הכפפה. הייתי בטוחה שזה סוג של בדיחה, אבל הם באמת עשו את זה".
מה הדבר שהילדים עושים שהכי מרגש אותך?
"הקשר ביניהם נורא מרגש אותי. היא מדברת איתו בשפה אחרת ממה שהיא מדברת איתנו, והוא מסתכל עליה בהערצה. הוא מעריץ את העפר שהיא דורכת עליו".
השלימי: אצלנו בבית אף פעם לא...
"לא הולכים בלי להגיד שלום. כבר מגיל קטן מאוד דאגתי להיפרד מאלכס תמיד, וגם לומר לה מתי אני חוזרת. אני חושבת שזה מאוד עזר לבנות את הביטחון שלה בכך שאני תמיד חוזרת".
השלימי: חשבתי שלא, אבל כופפתי את החוקים...
"לא חשבתי שהיא תראה כל כך הרבה טלוויזיה, אבל הבנתי שאם אני עושה כל כך הרבה טלוויזיה, אז אולי זה בסדר שהיא תראה אותה. בתור מי שהייתה שם, אני חושבת שהתכנים שהיא רואה נפלאים. היא רואה בעיקר "בייבי" ואני מאוד מרוצה ממה שהיא לומדת שם".
העגלה שלנו: "אני מסתובבת עם עגלת תאומים של "מקלארן", שהיא פתרון מצוין בשביל שניים כאלה קטנים והיא גם עוברת בדלתות".
המוצץ שלנו: "הוא בלי מוצץ, היא עם 'נוק'".
הבקבוק שלנו: "היא עם 'מאם' והוא עם 'בי פרי'".
החיתול שלנו: "האגיס".
חפץ המעבר שלנו: "היא מאוהבת ברינת ומימי, אז יש לה בובה שקוראים לה מימי והיא מאושרת. זה מדהים, כשאני הייתי כוכבת ילדים והיו ניגשים אלי הורים ואומרים לי שיש להם ילדה בת שנה וחצי שמעריצה אותי, חשבתי שהם מפגרים, אבל הנה, היא באמת אוהבת את רינת ואת מימי".
עוד משהו מומלץ: "דבר ששינה את חיי והציל אותי: בשנייה שנולדה אלכס קניתי פוף קטן של "מילגה" ועליו היא ישנה עד גיל שלושה חודשים. גם יהלי בתורו ישן עליו ושניהם ישנו מיד לילות שלמים של שקט ושלווה. זה נורא נוח, אפשר להזיז אותו ממקום למקום והם מאוד מכורבלים בו, הרגליים כמעט נוגעות בראש.
עוד משהו הם חיתולי בד ענקיים בשם "ADEN ANAIS" שאני הבאתי מניו יורק אבל היום אפשר להשיג בארץ. בערך בגיל ארבעה חודשים יש להם נטייה לשים את השמיכה על הראש ובזו יש חורים מאוד קטנים, ואז אין שום סכנה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם