ידע, גישה ומילוי מצברים: שלושה יסודות לשמירה על הנקה מוצלחת
למרות ההמלצות והידע הרב שהצטבר בנושא, עדיין ישנן נשים שבוחרות לא להניק את תינוקן. אחד המכשולים העיקריים הוא בגישה הבסיסית של כל אישה לגופה והדרישה להאמין בו. מקורות נוספים למכשול הם הידע והמצברים הפנימיים שלא זוכים להזנה
ארגוני הנקה ויועצות הנקה מדגישים בעיקר את מתן הידע העיוני והטכני בכל הקשור להיווצרות החלב בשד, ההרכב והכמות, והתנוחות הנכונות להנקה מוצלחת. אולם, נראה שהידע אינו הגורם היחיד שבו יש להתמקד כדי לעודד נשים להניק ולסייע להן להתמיד.
בשיחותיי עם נשים אני מבחינה ברגשות מעורבים בכל הקשור להנקה. הדבר המפתיע ביותר הוא שאמהות יבצעו לרוב כל מה שעליו ימליץ רופא הילדים וגם כשהוא ימליץ רק על הנקה, רבות תסיימנה אותה בתוך חודש עד חודשיים, ובמיוחד את ההנקה המלאה.
אחד ממכשולי ההנקה העיקריים היא הגישה הבסיסית של האישה בכל הקשור לגופה. כדי להניק, על האישה להאמין שהגוף שלה חכם, מתוחכם ויודע מספיק כדי שיוכל להעניק לתינוק את המזון שלו הוא זקוק. האם זה כל כך פשוט?
במהלך חייה למדה האישה בדרכים גלויות וסמויות שהגוף שלה הוא מכונה פסיבית, חלשה, לא צפויה, לקויה, נוטה להיכשל וחסרת תבונה משלה. אז כיצד, לפתע, היא אמורה לקפוץ את הקפיצה הגדולה הזו לכיוון של אמון מלא בגוף, ובמיוחד בתקופה שבה היא לא בטוחה גם כך ביכולותיה האמהיות (במיוחד לאחר הלידה הראשונה)?
לכן, נדרש שינוי בגישה ובתפיסת הגוף כבעל חוכמה בעלת ערך משמעותי ביותר להצלחת ההנקה. חשוב שהיולדת תבדוק את אמונותיה לגבי גופה עוד לפני הלידה, ותנסה לבסס תפיסה חיובית של ביטחון בגוף וביכולות שלו. הכנה ללידה הכוללת עבודת מודעות ליצירת תפיסות תומכות גוף, או עבודת גוף-נפש המעודדת התחברות לחוויית הגוף, עשויה לסייע
גורם מרכזי נוסף בהפסקת ההנקה, הוא חוסר במילוי מצברים מחודשים - הכוונה היא להזנה חיצונית ופנימית של האם עצמה. כשאישה הופכת לאם, היא מוותרת על חלק מהצרכים האישיים שלה ונהיית כוח שבעיקר מעניק ונותן, לעתים עד כדי הקרבה עצמית.
אל מול הכוח המעניק מתעורר גם הצורך להיות מוענקת, כדי לשמור ולהגן על המשאבים הנפשיים, הרגשיים והגופניים. הזנה טוטלית לא מתאפשרת ללא מילוי מחדש של הגוף והנפש. כשהאם חווה מחסור בתמיכה ובהכלה, מנגנוני ההישרדות שלה מופעלים ביתר עוז ויוצרים התנגדות, גם לא מודעת, לתביעות הטוטליות של משימת ההנקה.
ישנן נשים רבות שלא זוכות להזנה רגשית תומכת. כשהן הופכות לאמהות, הן נתבעות לגייס משאבים אין סופיים. עליהן להזין את המשפחה שלהן - בצורה הכי ברורה של הכנת המזון ועד לדאגה, חום והכלה שנדרשת מאם בטיפול בילדיה. בנוסף, בן הזוג לא תמיד מסוגל, רוצה, או יודע כיצד לתמוך, לחזק ולהזין ופעמים רבות דורש בדרכו את הזנתו שלו עצמו.
כיצד אמורה אישה לבחור בהנקה במצב חסר שכזה? ואיך תוכל להתמיד בהנקה כשהחוויה הופכת להתשה מתמשכת, מלווה בתחושת התרוקנות ושאיבה אין סופית של כוחותיה? לכן, נדרש מסביבתה של היולדת להתגייס ולתמוך בה פיזית ורגשית כדי שתחוש מוענקת ולא רק מעניקה.
כמו כן, היולדת צריכה לאפשר לעצמה להיות מוזנת ולמלא את מצבריה בדרכים שונות: לקחת זמן לעצמה, לדוגמה כשהאכלת התינוק נעשית מבקבוק וחלב ששאבה, לצאת לפגישה מרעננת ומחדשת כוחות עם בן זוגה, או סתם לפנק את עצמה במתנה, זמן שינה או ארוחה מענגת. שילוב שלושת היסודות - ידע, גישה, ומילוי מצברים, ויישומם, מסייעים בהצלחתה של ההנקה כך שגם התינוק והאם יחושו מוזנים, מוענקים ואהובים.
הכותבת היא ד"ר לפילוסופיה קיומית, עוסקת בייעוץ בגישת Feminine Existential Health, חוקרת וכותבת בתחום חווית הגוף הנשי. מחברת הספרים "דת אישה" ו"הרחם יודעת - עבודת רחם כהכנה להיריון ולידה"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם