ספרי בריאות לילדים: והפעם – קריוס ובקטוס
את הספר המוכר השארנו בספריה הרגילה, עד שהבוקר התחיל עם סירוב של אחד הילדים לצחצח שיניים
הבנתי, הבוקר לא הולך להיות קל, בלשון המעטה. "מתוק שלי, צריך להוציא את החיידקים מהפה", ניסיתי ברוגע, "יהיו לך חורים בשיניים, וזה עלול לכאוב". "לא, לא ושוב לא! נעלתי וסגרתי את הפה, וזרקתי את המפתח לים", הכריז בן השנתיים וחצי והתיישב מול הטלוויזיה, עייף משנת הלילה.
כך מצאתי את עצמי יורדת על שש, ומנסה את שיטת הקסמים הידועה בשמה "בואו נחזור לילדות". רכנתי לעבר בני העקשן, ויחד, על שש כמובן, זחלנו לעבר האמבטיה, אבל גם שם לא נחנו על זרי הדפנה וכך חלקנו את זמננו עם הספר "קריוס ובקטוס".
"למישהו יש רעיון מה זה קריוס ובקטוס?", פתחתי בשאלה. "נו, זה היצורים הקטנטנים האלו שבונים בתים וארמונות בשיניים שלנו אם לא מנקים אותן", השיבה המיומנת בניקוי השיניים. "יש להם גם ילדים", הוסיף המפציר מהבוקר.
"אז ככה, קריאס הוא השם המדעי של עששת, שהיא מחלת שיניים הגורמת לכאב ולסבל, וגם להרס השן. בקטריה הוא השם המדעי של החיידק. יש בקטריות שגורמות למחלות, ובין השאר פוגעות גם בשיניים. קריוס ובקטוס הם ברנשים מיוחדים במינם. הם קטנטנים כל כך, עד שאי אפשר לראותם אלא דרך זכוכית מגדלת חזקה מאד.
"אחד מהם שחור שיער והשני אדמוני. שניהם התפרנסו מצויין מממתקים ודברים טובים והתיישבו בפה של עוזי. בעיקר בשן אחת מסוימת שבה כבר עשו חור", התחלתי בקריאה אל מול שני ילדיי, שישבו פעורי פה כאילו מעולם לא שמעו את הסיפור.
"יום אחד חשב אחד מהם כי עוד מעט די להם. 'קריוס, עד עכשיו דפקנו והיכינו, היכינו ודפקנו. אני חושב שביתנו כבר גדול למדי'. קריוס לא הסכים לדבריו. 'עלינו להגדיל עוד יותר. עליך לזכור אחי, שאנחנו מקבלים כל כך הרבה סוכריות וטופי במהלך היום, וגדלים וגדלים משעה לשעה'.
"כך המשיכו השניים לתהות כיצד והאם להגדיל את ביתם. בין היתר, עלתה המחשבה שייתכן שיום אחר תגיע מברשת שיניים גועלית לפה של עוזי. אבל אז צחק בקטוס. 'חחחחח, מברשת השיניים,
"למרות זאת בקטוס, שהיה השקול מבין השניים, החליט שאולי כדאי להתכונן ליום המברשת הגדול ולכן החל בחפירת תעלות, בתים ופתרונות. שניהם האמינו שחיי הממתקים נטולי היגיינת הפה עוד ארוכים למדי ופצחו בשירה ובריקוד - 'בשיניו של עוזי היקר לא יחסר לנו סוכר. הנפלא ביותר כאן הוא טופי מתוק וקטן. ומה שאנו מקבלים עתה חלה נפלאה בריבה. רטלה-לה-להלה טרלה-לה-להלה.
"המציאות השתנתה מעט, כשיומיים אחר כך קריוס ובקטוס חפרו והיכו, בנו מרפסת או שתיים, מעבר תת קרקעי מפה ונוף מופלא משם, ולעוזי החלו לכאוב השיניים. 'כואבת לי השן', צעיק עוזי. 'אוי פוי, זה עוזי שמתלונן כך', אמר בקטוס. 'האם שמעת מה אמר?', שאל אחיו.
"'הוא אמר: כואבת לי השן', חיקה אותו בקטוס ושניהם צחקו 'חחח'. אבל עוזי ממש לא צחק. השיניים כאבו לו מאד, עד שאמו הציעה שיתחיל לצחצח את שיניו ועוזי החליט לקבל את העצה. 'והנה באה המברשת. הצל אותי, קריוס! הצל אותי'.
"'הזדרז בקטוס, קפוץ למטה. כאן הרבה יותר בטוח מלמעלה אצלך'. כך המשיכו השניים לברוח ממברשת השיניים ומהמשחה הגועלית שיחד לא השאירו אפילו פרור אחד בשיניים. 'הכל טאטאה ולקחה המברשת, איך היא לא מתביישת? שוקולד, טופי, אף לא פרור, המצב מאד חמור. אף לא חלה בריבה, אויה, מה יהיה עתה'?
"כך עבר לו הזמן, ועוזי אצל רופא השיניים ביקר. הרופא שטף, חפר, תיקן, סתם והדביק קצת חומר בבתים צמודי מרפסות השמש אותם בנו בפיו של עוזי שני הברנשים קריוס ובקטוס. ומה עבר על האחים?
"הבטן קרקרה, הכעס על מברשת השיניים החמיר, את אצבעו של רופא השיניים רצו השניים לנשוך, או לקפוץ לתוך פיו של עוזי ולהכות בשיניו ולהתפלל בכל ליבם שאיזה ממתק ישוב למעונם שבעצם, כבר אינו מעונם, כי את הכל סתם וניקה רופא השיניים.
"לאט לאט לא היו לקריוס ובקטוס חורים להסתתר בהם, וכך טאטאה אותם המברשת מתוך הפה יחד עם משחת השיניים, המים והקצף. הם נפלו דרך הכיור אל צינור הביוב וממנו נשטפו אל תוך הים הגדול".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם