ככה זה כשיש 2: מה עושים כשהילד משקר?
הגברת הקטנה שלי התחילה לסלף דברים ולהוסיף בדיות. בתחילה נלחצתי, בסוף הבנתי שזהו שלב מקובל וידוע
אנחנו מתייחסים לאמירותיו כעיוות משעשע של המציאות, ומתנחמים בידיעה: "נו - ילדים". כך גם אני התייחסתי כשגיליתי שהגברת הקטנה התחילה לסלף דברים, להוסיף קצת בדיות על דברי האמת ובסופו של דבר הסכמתי להתוודות שהיא פשוט משקרת בלי הפסקה.
ברגעים הראשונים נזפתי בעדינות בטוענה: "לא נראה לי שזה מה שבדיוק קרה", "נראה לי שאת מתבלבלת". הצעתי לא מעט כפשרה רצינית וגדולה, אך היא דבקה במטרותיה והמשיכה בשלה.
לרוב ילדים משקרים כי הם רוצים להשיג דבר מה, כך לפחות זה נראה בעולם שטוף המניפולציות שבו אנו חיים. אני מצאתי את גאיה משקרת בנוגע לחטיף האנרגיה שהיא מבקשת לקחת איתה יומיום לגן. בתחילה היא שכנעה אותי בטוענה ש'כל הילדים מביאים חטיף בנוסף לכריך האוכל', אז יצאנו יחד וניסינו לבחור את זה שיש בו הכי פחות שוקולד ומיני מתוקים.
כמובן שלא ממש מצאנו אחד כזה והתפשרנו על שלוש אריזות בטעמים שונים, שנבחרו בקפידה, על פי צבעם הססגוני. בשבוע שעבר היא החלה לספר על ילדה ספציפית מהגן שחוטפת לה את חטיף האנרגיה, והיא אינה אוכלת אותו, מה שגרם לי מיד לאחר ארוחת הצהריים הדשנה לאפשר לה לקנח בחטיף שהיא לא אכלה.
ביום השלישי למעשייה התחלתי לתחקר: "מה זאת אומרת חוטפת, אמרת לגננת, לעוזרת? אולי כדאי שתגידי לה שזה לא נעים לך שהיא חוטפת, אולי כדאי שתנסי לקחת לה את זה חזרה?".
ביום החמישי בבוקר כבר קמתי כעוסה: "היום את לא תקבלי חטיף אנרגיה לגן, כדי שאותה ילדה לא תחטוף לך אותו. תקבלי חטיף רק כשתחזרי הביתה". הבכי הגדול התפרץ, השעון תקתק וזעק אליי. בלית ברירה התפשרתי ונתתי לה חטיף נוסף.
כשהגענו למקום תליית התיקים בגן, עמדה לה שם חיננית אותה ילדונת מתוקה, עליה בתי היקרה העלילה עלילות של חוטפת/גנבת מנוסה. ירדתי למידת קומתה ושאלתי בחן: "את יודעת, גאיה מספרת שאת כל יום לוקחת לה את החטיף אנרגיה וזורקת אותו לפח האשפה...".
עוד לפני
ניסיתי לשים את המקרה בצד, אך המחשבות ניקרו בי. פניתי לדליה אלוני, פסיכולוגית חינוכית מומחית, שהרגיעה מעט והסבירה כי שקרים הם לרוב שלב נורמטיבי בהתפתחות התקינה של הילד. מעבר לכך, היא הוסיפה, נראה שאני וגאיה עמדנו בסיטואציה מאד לא נעימה.
"לעתים השקר מעניק לנו תחושה של שליטה במציאות ודרך לזכות בהערכה", היא עידנה את דבריה והוסיפה כי יש כל מיני סוגים של שקרים: הנאיביים - שהילד לא מודע לכך שהוא משקר. הם מהווים חלק ממשחק אצל ילדים שמנסים לברוא מציאות או להגשים משאלה, כמו למשל, "אמא שלי הכי חזקה והיא גם יכולה לעוף".
לעומת זאת, יש שקרים שמחפים על חרדה, חוסר ביטחון, צורך לרצות את המבוגרים או להעלות את הדימוי העצמי בעיניי חברים. כמו כן, יש שקרים חמורים יותר, שנועדו להשיג רווח או להימנע מעונש, ומבטאים חוסר התפתחות מוסרית או אתית, בעיית התנהגות או חוסר יכולת של הילד להתאים עצמו לכללים חברתיים מקובלים.
מבהיל? לא. היא טוענת, כי לעתים ילדים צעירים ישקרו על מנת לבחון את הוריהם ולבדוק גבולות. ברגע שנכנסת מילת הגבולות אני נרגעת, הנורמטיביות שוב מבצבצת ונותנת את התחושה שהכל תחת שליטה, הכל קורה בדיוק כמו בספרים ודי בסדר.
כשחזרה הנסיכה מן הגן ניהלנו שיחה נעימה ורגועה בנושא. היא רצתה חטיף אנרגיה נוסף וידעה שלא אתן לה. לפיכך סיכמנו שהיא לא תקבל יותר חטיף לגן ותהנה ממנו בבית, בדיוק כפי שמתאים לה. הפלא ופלא היא הסכימה.
כבר באותו הלילה קשקשנו על מעללי הגן והיא זרקה משפט מעט תמוה בנוגע לנוכחותה של הגננת באותו היום, מה שנשמע כמו שקר. עוד לפני שהספקתי להסדיר את נשימתי ולשאול משהו בעניין, היא הוסיפה "סתם" ארוך ומתלוצץ, "עבדתי עלייך".
באותו הרגע כל עניין השקרים, הסילופים וההשמטות של חלק מהפרטים נראה לי כדבר מאד מקובל ילדותית והתפתחותית, אך בכל זאת רציתי לדעת מתי צריכה להידלק אצלנו ההורים נורה אדומה. לדבריה של אלוני, אם הילד משקר פעם או פעמיים, במיוחד כאשר הוא מגלה את יכולתו לשקר, מחקה ילד אחר בגן, או כשידוע שהוא נמצא בתקופה לחוצה במיוחד, אין צורך להיבהל.
כמו כן, כשילד משקר רצוי תמיד לברר את העובדות ומה באמת קרה לפני שמטיחים בו האשמות. חשוב להבין את המניעים שגרמו לילד לשקר, מדוע הוא נזקק לשקר בסיטואציה שנוצרה? במידה שמדובר בשקר, חשוב להסביר את תוצאות מעשיו במונחים של אובדן אמון של ההורה, הגננת והחברים.
אולם, היא מבהירה כי נורה אדומה צריכה להידלק כאשר ילד מתחיל לשקר בתדירות גבוהה במיוחד, כשמעמתים את הילד והוא מוסיף שקר על שקר על שקר, או כאשר נראה כי הוא לא מבחין בין דמיון ומציאות וחי את השקר שלו.
לעומת זאת, אם ילד מראה רגשות חרטה לאחר ששיקר, הבנה ומודעות להתנהגות השלילית שלו, אם הוא מגלה רגשות של אשמה ובושה, ובעיקר נכונות לקחת אחריות על מעשיו, סימן שהוא נמצא על הדרך ההתפתחותית הנכונה.
כאשר הורה חושד או יודע שילדו משקר, חשוב לרדת לגובה הילד, להסתכל לו בעיניים ולומר: אני תמיד מעדיפה שתאמר לי את האמת; אם אני אבין מה קרה אוכל לעזור לך ואם לא אוהב את מה שעשית, אנחנו נדבר על זה ונמצא פתרון. זה נשמע כל כך פשוט וקל לא? במקרה שלי כן. יכול להיות שלקחתי את זה קשה כי בסופו של דבר ילדינו משקפים את המראה האנושית שלנו ושקר - אם תרצו או לא - נתפס כחוסר מוסריות מזוויע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם