הילד שלך שונה – הוא סובל מהפרעת קשב
הדר, אם לילד עם הפרעות קשב וריכוז, יודעת היום איך להתמודד עם זה. לפני שנים המציאות היתה שונה לחלוטין
חודש יולי, הקיץ בעיצומו. זו היתה עדיין שעת בוקר מנומנמת, כשלפתע שמעתי קולות מוזרים מחדר האמבטיה. התעוררתי בבהלה. בתוכי ידעתי כי מה שלא יהיה - זה קשור בבני הקטן הסובל מהפרעות קשב וריכוז. כשרצתי לחדר האמבטיה נגלה לעיניי מחזה מבהיל.
בקבוקי התרופות ההומאופטיות שהונחו בארון ושיועדו לנסות ולטפל בהפרעה, היו פתוחים ומרוקנים. בני הקטן הביט לעברי בחיוך של מי שנתפס על חם, אבל אני לא חשבתי על הבלגן בחדר האמבטיה. הדבר היחיד שחששנו ממנו היה: אולי הוא החליט לבלוע את התרופות לפני ששפך ורוקן את הבקבוקים.
כך קרה שעוד לא הספקנו להתעורר וכבר צלצלנו בבהלה למרכז הרעלים בחיפה לשאול מה עושים עם הילד. למזלנו, איש הצוות הרפואי שענה הרגיע אותנו. "הוא יהיה בסדר", סיכם את השיחה, ואני התפניתי לנקות את חדר האמבטיה שנראה כמו אחרי הפצצה.
כשהבנים הגיעו לגיל שלוש, התחלנו לשים לב כי אחד מהם מתנהג בצורה שונה, בדיקת גבולות בלתי פוסקת. החלטנו לפנות לנוירולוגית לילדים שאבחנה את בני כאנרגטי, בעל טמפרמנט סוער אך מפאת גילו הצעיר (ארבע) הציעה להמתין עוד שנה לאבחון סופי. מאז חיינו השתנו. חיפשנו כל דרך אפשרית לנסות ולעקוף את האבחון האחרון והטיפול.
כשהילדים הגיעו לגן טרום חובה החלטנו להפריד ביניהם ושלוח כל אחד לגן אחר. ההחלטה התקבלה בעיקר לאור מצוקתו של האח השקט, שבמשך שנה הפך לשק חבטות. שנת הלימודים החלה. שני גנים לשני ילדים. החודש הראשון עבר, קושי רגיל להסתגלות. בחודש השני ילד אחד פרח והשני התחיל לצלוע.
הגננת של בננו, בעלת תואר בחינוך, כבר התחילה את השיחות האישיות איתנו. מובן שהשיחות הראשונות הם לילדים היותר מתקשים ואנחנו, איך לא,
באמצע השנה הגננת אמרה שהיא שינתה את כל הארגון הפנימי של הגן כדי שהיא תמיד תוכל להיות בקשר עין עם בננו, ושבגן בו 35 ילדים ושני מבוגרים אין אפשרות לענות על כל צרכיו. הגננת המשיכה ואמרה שהיא מעבירה לי דו"ח הפניה לוועדת שילוב כדי שנחפש עזרה או מסגרת מתאימה לשנה הבאה.
בשלב הזה החלטנו להיפגש בשנית עם נוירולוגית הילדים, ד"ר לובל דניאלה, ולשאול בעצתה. בפגישה סיכמה ד"ר לובל כי לילד אכן יש הפרעות קשב וריכוז ושהוא זקוק גם לטיפול תרופתי, בין אם מדובר על תרופה שנותנת פתרון ליום מלא כמו קונצרטה, ובין אם מדובר על תרופה קצרת טווח שיעילה למספר שעות.
היא גם המליצה שהפסיכיאטר של הילד יעקוב אחר הטיפול התרופתי. כששאלתי מדוע, היא ענתה בכנות שהיא תוכל לתת טיפול תרופתי ולעקוב אחר המינון, אך היא תישאר אחראית לצד זה בלבד, בעוד שפסיכיאטר יוכל לעזור גם למה שקורה בתוך ראשו של הילד ולדאוג לחוסנו הנפשי.
ד"ר בלוך הדגישה כי רצוי שהטיפול התרופתי יהיה מחובר לטיפול הנפשי. חייבים ללוות את הילד, לחזק אותו ולבדוק את הדימוי העצמי שלו כל הזמן. ילדים קטנים רגישים, ויחד עם התוספת של הפרעות קשב בני קיבל זמן רב מדי את ההרגשה שהוא לא בסדר.
אנחנו לא שונים מהורים אחרים ומיד חשבנו שאפשר למצוא דרך אחרת, המשך טיפול פסיכולוגי, פניה להומאופט או כל פתרון אלטרנטיבי אפשרי. ד"ר לובל סיכמה: בסופו של דבר הילד צריך להיות מאוזן, כך או כך. חייבים שאת שנת הלימודים הוא יתחיל ברגל ימין. הוא צריך להיות מעל כולם כדי להחזיר לו את ההרגשה שהוא שווה, שהוא טוב, לאתגר אותו ולשמור על מיקומו.
אני זוכרת את שיחת טלפון הראשונה עם הפסיכיטאר, ד"ר יובל בלוך, אחרי שהתרופה החלה להשפיע. אמרתי לו שאני יכולה להתמודד בחיי עם הרבה דברים, הייתי מוכנה לכל צורה של התגוננות, אבל לא לשינוי שחל בבני.
שאלתי אותו בהתרגשות איך אני מכירה מחדש את הבן שלי? הבן אותו הכרתי יותר מחמש שנים כילד שצריך לצפות את תנועותיו מראש הפך כמתוך קסם, לכזה ששואל שאלות, לילד שאפשר לדבר איתו ולנהל דו שיח אמיתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
