איך עושים מיליארדים מהרגעת תינוקות? מצמידים שואב אבק
בלי פרסומות ואנשי יח"צ, הצליח גורו ההורות הארווי קארפ לשכנע את האמריקאים שמה שהתינוק שלהם צריך כדי להירדם זה רעש של פטיש אוויר - והוא עושה מזה מיליארדים. "יש תפיסה שגויה שתינוקות צריכים להיות במקום שקט כדי לישון כמה שיותר"
"אני ממליץ להורים להשמיע את הדיסק בכל לילה במהלך השנה הראשונה שלאחר הלידה", הוא אומר, "לא רק שזה יגרום לתינוק לישון טוב יותר - הוא גם יהיה רגיש פחות לכאבים במהלך השינה, ולכן באופן טבעי יתעורר פחות".
התיאוריה שפיתח קארפ הפכה אותו לאחד ממומחי הילדים המפורסמים בארה"ב ולגורו עבור מיליוני הורים. הספרים והקלטות שהוציא בשנים האחרונות חורכים את רשימות רבי המכר בארה"ב ומגלגלים מיליארדי דולרים על גבן של אמהות טרוטות עיניים וחסרות שינה.
הניסיון של הדיסק לשחזר את חוויית הרעש של ההריון הוא אחד מתוך חמישה שלבי הרגעה שפיתח קארפ, אשר נועדו לפתור את בעיית התינוקות הצווחנים, בשפה פשוטה - או התינוקות הקוליקיים, בעגה המקצועית. תינוקות קוליקיים נחשבים למי שבוכים יותר משלוש שעות מדי יום, שלוש פעמים בשבוע במשך יותר משלושה שבועות.
ארבעת השלבים הנוספים כוללים עטיפה הדוקה ככל האפשר של התינוק; מציצה של מוצץ, אצבע או פטמה; הנחת התינוק על צידו ונענוע קל של ראשו; ונדנוד התינוק באותן נדנדות ביתיות שהפכו בשנים האחרונות לפריט הכרחי כמעט בכל חדר תינוקות.
לכך תוסיפו את
האם הניסיון לשחזר את חוויית הרחם לא מעכב בעצם את ההתפתחות הטבעית של התינוק?
"מטרתי אינה לגרום לילד להיות עצמאי מהר ככל האפשר - אלא לתת לו את תחושת הביטחון שהוא זקוק לה באותו שלב, לגרום לו להיות רגוע. תינוק רגוע גם ישן טוב יותר, ולכן ההתפתחות שלו תהיה טובה יותר.
"צריך להבין מה זה אומר להיות בתוך הרחם: במשך תשעה חודשים התינוקות חווים סימפוניה של תחושות. הם נמצאים בתנועה באופן קבוע, עטופים בשכבות הרכות של הרחם, מיטלטלים רוב הזמן. זה המצב המוכר להם".
קארפ בן ה-57 הפך לסלבריטי אמריקאי. בין היתר תורגמו ספריו ל-24 שפות, ובארה"ב הוא נחשב לרופא הילדים הנקרא והנצפה ביותר. הצלחתו הגדולה, כפי שחשוב לו להדגיש, מתבססת על המלצות בלבד ומקבלת משנה תוקף אם מביאים בחשבון שבאופן עקרוני הוא נמנע מלשלם עבור פרסום כלשהו.
גם הקלטות, אגב, בסיסיות עד כדי מיושנות: אין בהן שום הפקה נוצצת או עריכה מתוכחמת שיכולות להעיד על ההצלחה המסחרית הגדולה. "מעולם לא שכרתי איש יחסי ציבור", הוא מתגאה, "מעולם לא שילמתי עבור פרסומות - הכל מפה לאוזן".
התעשייה שהקים בראשית העשור נקראת "The Happiest Baby on The Block" וכוללת כיום כמה סרטי די.וי.די וספרים הנושאים את אותו שם, וגם סדנאות שמועברות דרך קבע ברחבי ארה"ב על ידי 3,500 מדריכים שהוכשרו בלימוד השיטה.
קארפ, כפי שקל להתרשם מצפייה בקלטות, פורט על המיתרים הגסים ביותר של הורות טרייה: חוסר האונים מול תינוק שלא מפסיק לבכות, תחושת האשם שלא נעלמת לרגע, הייאוש הגדול, הלילות חסרי השינה, ועבור לא מעט נשים גם הדיכאון שאחרי לידה.
הקשר, כפי שהוא מסביר בעצמו, בין תינוקות בכיינים לאותו דיכאון הוא ברור. לצורך כך הוא מגייס בין השאר מחקר שפורסם ב-2005 ב-Infant Mental Health Journal, שלפיו 45% מהאמהות לתינוקות קוליקיים סבלו מדרגות שונות של דיכאון לאחר הלידה.
"קארפ פתר את התעלומה הרפואית בת 3,000 השנים - 'מהו קוליק?'", נכתב באתרו. זהו תיאור יומרני מעט, שמייצג אולי בצורה הטובה ביותר את תפיסתו הרפואית, אשר לפיה הטיפול בתינוקות בכיינים הינו מדע מדויק שניתן ליישמו באמצעות חמישה שלבים קצרים, המבוצעים בדיוק מרבי.
בדרך כלל הסיבה לבכי של התינוקות הקוליקיים היא הצטברות של גזים וכאבי בטן. קארפ חולק. "הבכי הכרוני מתחיל על פי רוב שבועיים לאחר הלידה ונחלש כעבור ארבעה חודשים. האם לאחר ארבעה חודשים לתינוק כבר אין גזים?", כותב בספרו קארפ, המשמש גם עוזר פרופסור בבית הספר לרפואה של UCLA.
"אם אכן מדובר בבכי שנובע מכאב בטן, כיצד ניתן להסביר את ההשפעה הגדולה שיש לרעש של שואב אבק על תינוק שבוכה? האם נסיעה ברכב, שידועה כבעלת השפעה חיובית, גם היא גורמת לגזים להיעלם?".
ואולי בסופו של דבר אנחנו פונים מהר מדי לאותן קלטות שמבטיחות פתרונות מהירים, במקום לסמוך על האינסטינקטים שלנו כהורים?
"הרצון שלנו להיות הורים הוא מובנה, האהבה שלנו לילדים היא אוטומטית. אך היכולת לגדל ילד איננה אוטומטית - היא כישרון שצריך לפתח. מאחר שמדובר ברפלקס, הרי שצריך לדעת כיצד לעשות אותו בצורה הנכונה.
"אם אתה עוטף את הילד לא נכון, קרוב לוודאי שזה יגרום לו לבכות יותר; אם אתה משמיע את רעשי הרקע בווליום לא מתאים, זה לא יעזור. היום אנחנו עוברים הכשרה ארוכה יותר בלימודי נהיגה מאשר בהורות".
לכך ישיבו ההורים שלנו שלפני 50 שנה לא היו קלטות והילדים יצאו בסדר גמור.
"זה לא נכון, הילדים של ההורים שלנו לא היו בסדר. אנחנו כותבים על קוליק כבר 50 שנה, אבל אנו לא יודעים על זה הרבה. ב-300 השנה האחרונות במזרח אירופה וב-150 השנה האחרונות בארה"ב ההורים חונכו להרגיע ילדים באמצעות אופיום או אלכוהול.
"למעשה, כשלמדתי בבית הספר לרפואה על שם איינשטיין בניו-יורק, למדנו שאם התינוק בוכה וקשה להרגיע אותו, נותנים לו אופיום - וזה היה בשנות ה-70. היום ברור לנו שזה לא נכון, כך שאי אפשר להגיד שהכל היה בסדר: 20% מהתינוקות לא היו בסדר, ואמהות רבות סבלו מהתקפי דיכאון. ההנחה הזאת פשוט לא נכונה".
בשביל זה אנחנו זקוקים לאלפי ספרי הדרכה?
"אנחנו חיים היום בעולם אנליטי מאד בכל הנוגע לפתרון בעיות. כלומר, אם הילד שלי בוכה - אני אקרא ספר ואראה כיצד אני יכול לעזור לו. אין ספק שהורים צריכים להיות בררניים יותר לגבי הספרים שהם רוכשים. מבחינה זו, הספר שלי יוצא דופן: הוא לא ממציא את הגלגל אלא מלמד את ההורים את מה שקרוב לוודאי הם כבר היו יודעים לו היו מטפלים בילדים אחרים.
"זאת, אגב, אחת הבעיות הגדולות של הדור הנוכחי - הוא מורכב מיותר מדי הורים שמעולם לא החזיקו ילד. בעבר המשפחות היו גדולות יותר, החיים היו פתוחים יותר, שכנים הלכו ובאו, והנשים הספיקו לטפל בלא מעט ילדים בטרם הפכו לאמהות בעצמן. היום המצב שונה, ולא מעט נשים מחזיקות תינוק בפעם הראשונה בחייהן לאחר הלידה.
"בנוסף, צריך לזכור שהקלטות שלי הן לא כמו 'בייבי איינשטיין', שאומרות שאם תעשה כך וכך אז בעוד שלוש שנים התינוק שלך יהיה מפותח יותר מתינוקות אחרים. במקרה שלי רואים תוצאות מיידיות: התינוק מפסיק לבכות בן רגע".
הבחירה בבייבי איינשטיין לא היתה מקרית. באוקטובר האחרון הודיעה חברת וולט דיסני באופן חסר תקדים, כי תציע החזר כספי לרוכשים המאוכזבים של קלטות הווידיאו, שהבטיחו לסייע בהתפתחות המנטאלית של מיליוני תינוקות ברחבי העולם.
הצלחת הקלטות היתה כה גדולה, עד שמחקר שוק שבוצע ב-2003 מצא כי הן הפכו לחלק בלתי נפרד מתהליך התבגרותם של לא פחות משליש מילדי ארה"ב באותה שנה. לקארפ, כפי שהוא מדגיש, זה לא יכול לקרות.
"מחקר מיוחד שנערך בקולורדו בדק 42 הורים לתינוקות קוליקיים. 41 מתוכם דיווחו על שיפור מיידי לאחר הצפייה בסרט", הוא אומר, "בנוסף, בשנים האחרונות נעשו לא מעט מחקרים שמוכיחים את היתרונות הטמונים בעטיפת התינוק וב'רעשים לבנים', במצב של תנועה ובמציצת מוצץ. מה שלא היה ידוע עד כה הוא כיצד כל זה משתלב ביחד ומהי הטכניקה המדויקת הנדרשת - ואת זה אפשר למצוא בספרים ובסרטים שלי".
מה לגבי התפיסה שמזהירה מפני פינוק מוגזם של התינוק וטוענת שלא צריך להתרגש מכל בכי?
"מדובר בהנחה לא נכונה. בשנים האחרונות נעשו לא מעט מחקרים בשאלה מהי הדרך הטובה ביותר לגדל ילד בריא מבחינה נפשית ובעל ביטחון עצמי. כשההורים מרימים את הילד מאות פעמים, הילד לומד לסמוך עליהם ולכן הוא מפתח ביטחון עצמי. ילדים אופטימיים הם מי שכתינוקות ידעו שיש להם על מי לסמוך.
"המטרה שלנו איננה לגדל תינוק עצמאי, אלא תינוק שיבטח בהורים שלו. אחרי תשעה חודשים כבר אפשר להתחיל לקבוע גבולות, להחליט מתי כן ומתי לא, אבל בתשעת החודשים הראשונים חשוב לבנות את הבסיס הבריא לעתיד המנטאלי והפסיכולוגי של הילד".
מהם המיתוסים המופרכים ביותר שנתקלת בהם עד כה?
"יש תפיסה שלפיה אמהות יכולות לזהות לפי הבכי מה התינוק רוצה. זה פשוט לא נכון, לפחות לא בחודשים הראשונים. גם אחיות מקצועיות, אגב, שנמצאות ליד תינוקות כל הזמן, לא יכולות לדעת לפי סוג הבכי מה התינוק רוצה. מיתוס שגוי שני הוא שהתינוק בוכה בגלל גירוי יתר, כלומר שהתינוק צריך להיות בסביבה שקטה עם כמה שפחות גירויים.
"זה לא נכון: התינוק בוכה כי הוא לא מקבל מספיק גירויים. כמובן שאם תכה בסירים בעוצמה ליד האוזן של התינוק שלך, זה יגרום לו לבכות, אבל באופן כללי תינוקות רגועים כשיש סביבם רעש. קח תינוק בוכה למשחק כדורסל או למסיבה - והוא יירדם בתוך זמן קצר".
נא להמתין לטעינת התגובות
