הכנה לחיים: מה קורה לעובר בחודשי ההריון?
זה מתחיל בזרע ובביצית שנפגשים בחצוצרה ומסתיים בלידתו של בן אדם חדש. אז מה בעצם מתחולל ברחם במשך תשעה חודשים ואיך ניתן לפתח את הקשר עם העובר שגדל שם? מדריך לעולם שבפנים
ללבוש צורה: בשבוע החמישי-שישי להיריון, פעימות הדופק הראשונות של העובר מתחילות, אז הוא גם מתחיל לפתח את מערכת הדם שלו. ד"ר יוגב מסביר כי בשלב הזה העובר בעצם נמצא בשבוע הרביעי לחייו כי את שבועות ההיריון סופרים לפי הזמן שעבר מהמחזור האחרון.
"בשבועות אלה, כשהרופאים רואים שלעובר יש דופק", הוא אומר, "הסיכוי שהוא יגיע לגיל חיות וישרוד קרוב ל-95 אחוז". לדברי יוגב, הלב של העובר פועל בקצב של כ-120-160 פעימות לדקה, שהוא הרבה יותר גבוה מאשר קצב הלב של מבוגר. וככל שהעובר מתפתח קצב הלב שלו יורד.
עד השבוע 11-12 להיריון העובר מפתח כמעט לחלוטין את כל המערכות. "מהשלב הזה המערכות בעצם רק מבשילות יותר ויותר", אומר ד"ר יוגב, "אבל מה שלא נוצר עד השבוע ה-11 גם לא ייווצר בהמשך".
מנהל היחידה לאולטרה-סאונד במיילדות וגינקולוגיה בבית החולים לנשים ע"ש הלן שניידר שבבילינסון, פרופ' ישראל מייזנר מספר כי בשלב הזה אורכו של העובר כ-53 מ"מ ומשקלו כ-50 גרמים. עד שנוצרת רקמת השומן של העובר, העור שלו דק מאוד ומי השפיר ממש עוברים דרכו.
"משלבים מוקדמים יש לעובר עור, אך הוא דק מאוד", מסביר ד"ר יוגב, "תהליך הקרטיניזציה (עיבוי העור) מתחיל רק בשבוע ה-20 עד ה-25 להיריון". פרופ' מייזנר מוסיף כי בשלב הזה אורך העובר הוא כ-17 ס"מ ומשקלו כ-500 גרמים. "הראייה היא למעשה החוש האחרון שמתפתח אצל העובר", הוא אומר, "העפעפיים ברחם סגורים עד השבוע ה-26 להיריון, ורק לאחר מכן אפשר לראות שהם נפתחים".
ברחם העובר נמצא בחושך מוחלט, כמו בתוך בריכה שחורה מלאה מים, כך גם כשעיניו פקוחות הוא אינו רואה דבר. אבל השאלה שעדיין לא נענתה באופן חד משמעי היא אם אור חיצוני יכול להגיע לעובר, ואם כן - האם הוא מסוגל להבחין בו. "במסגרת מחקר יפני מדענים האירו באמצעות פלשים של אור על הבטן של נשים הרות. הם טענו שהצליחו לקבל תנועה של העובר והסיקו כי העובר מגיב לאור", מספר פרופ' מייזנר.
מדעי החלום: אז מה העובר עושה שם בפנים? "העוברים מתחילים לזוז ברחם סביב השבוע התשיעי או העשירי להיריון", מסביר פרופ' מייזנר, "בשלב הזה התנועות הן יותר תזזיתיות, כאילו נטולות שליטה, כמו קפיצות וזריקת הגוף לאחור. מחקרים הראו שמספר התנועות הולך ויורד מהשליש הראשון לשליש השלישי".
בשליש השני והשלישי, לדברי פרופ' מייזנר, התנועה העיקרית של העוברים היא הליכה, כאשר הם דוחפים את עצמם באמצעות הרגליים כדי להסתובב ברחם. בנוסף, כבר בשבוע העשירי אפשר לראות באולטרה?סאונד פתיחה וסגירה של הפה.
"מהשבוע ה-10 ועד ה-12 להיריון, מתחילות אצל העובר תנועות נשימה", מסביר ד"ר יוגב, "עדיין לא ברור אם זה חלק מהאימון של העובר לקראת החיים מחוץ לרחם, אבל ידוע שזה מסמן שהוא בריא וטוב לו בחיים התוך רחמיים, במיוחד במהלך השליש האחרון של ההיריון".
"התנועה האופיינית ביותר בפנים של העובר בשליש השני של ההיריון היא מציצה", אומר פרופ' מייזנר, "בשליש השלישי נפוצות תנועות של הנעת יד לכיוון הראש ולאיברים בפנים (פה, סנטר, אוזניים), חיוכים , הוצאת לשון, אפילו לפעמים קריצה של עין. "העובר גם משהק ומגהק ברחם".
לדבריו מחקרים שנערכו בנושא בקרואטיה הסיקו כי ההתפתחות המוחית של העובר מכינה אותו, עם התקדמות ההיריון, לחיים החוץ-רחמיים ושהתנהגות העובר מראה על תהליך הבשלה של מערכת העצבים המרכזית. לכן, מתנועות אקראיות של קפיצות יש מעבר לתנועות מורכבות יותר ויותר עד סוף ההיריון".
בהקשר זה אומר ד"ר יוגב כי עובר שטוב לו ברחם הוא פעיל יותר, וכשהוא נמצא בסטרס כלשהו, הוא מפחית תנועות גוף ונשימה.
אבל מה שהעוברים עושים רוב הזמן, זה פשוט לישון וכנראה שהם אפילו חולמים. "סביב שבוע 32 להיריון העוברים ישנים 90-95 אחוז מהזמן. סמוך ללידה, הם ישנים 85-90 אחוז מהזמן. בדומה לילוד. אם מנערים את הבטן, או עושים רעש, העובר מתעורר, ואם אין גירוי נוסף הוא מיד חוזר לישון", מסביר פרופ' מייזנר, "בסוף השליש השני אפשר לראות תנועות עיניים קדימה ואחורה. זה מאפיין שנת REM, שידועה גם כשנת החלומות, ולכן ניתן להניח שעוברים גם חולמים".
קולה של אמא: "השמיעה של העובר משלימה את ההתפתחות שלה החל משבוע 24 להיריון, למרות שניתן לראות שהוא מגיב לקול כבר שמונה שבועות קודם לכן", מספר פרופ' מייזנר, "החל מהשבוע ה-16, העובר מזהה קול, אבל לא ידוע אם הוא בעצם מזהה ויברציות או שהוא באמת שומע".
העובר לא רק שומע קולות, אלא גם מבחין בין קולות שונים. "אין ספק שהעובר רגוע יותר כשהוא שומע את הקול של אמא כשהיא מדברת או שרה אליו. יש לזה השפעה מקלה עליו ואפשר לראות באולטרה-סאונד שהוא זז פחות. לא מדובר רק בקולה של האם, אלא גם בקולות מוכרים אחרים כמו נשימות האם, תנועות המעיים ובעיקר קצב הלב שלה.
כך למשל מחקר מצא כי רוב העוברים נוטים להיצמד דווקא לצד השמאלי של הרחם, קרוב ללב", אומר פרופ' מייזנר שמספר גם על מחקר של פסיכולוג בשם סלק מ-1973, שהצביע על כך שלנשים, בעיקר אמהות צעירות, יש העדפה לשים את הילדים על צד שמאל של גופן. כשמסתכלים על תמונות של אמהות מכל התרבויות 80 אחוז מהן מחזיקות את ילדיהן בצד זה. סלק טען שכנראה התינוק מגיב לקולות הלב של האם ששמע ברחם, וכי הצד השמאלי מרגיע אותו יותר.
"מתברר שהעובר רגיל לקצב הזה ומכיר אותו", הוא אומר, "ובהחלט ייתכן שלאחר הלידה, אם התינוק יונח על צד שמאל של חזה אמו זה יעזור להרגיע אותו. העוברים, לדברי פרופ' מייזנר, יכולים לזהות קולות מרגיעים שחוזרים על
במסגרת מחקר שבוצע על ידי פרופ' דה-קספר הוא פיתח מכשיר האכלה לתינוקות המאפשר לינוק מזון כתגובה לקול מסוים באופן מהיר וכתגובה לקול אחר באופן איטי. הוא גילה שתוך שעות לאחר הלידה, התינוק מעדיף את קול אימו על קול מישהו זר, מה שאומר שהעובר למד וזכר את קול אמו. במחקר אחר הוא מצא כי ילודים מעדיפים סיפור שהושמע להם באופן חוזר במהלך ההיריון, על פני סיפור חדש. לכן ייתכן כי אפשר להרגיל את העובר לסיפורים מסוימים כבר ברחם, שיעזרו להרגיע אותם לפני השינה כשייוולדו.
אמא יש רק אחת, אבל לא פחות חשוב שגם האבות ידברו אל העוברים. "מכיוון שהם מזהים קולות ברחם", מדגיש פרופ' מייזנר, "אם האב ידבר עם העובר באופן קבוע הוא יזהה את קולו כשייוולד, מה שיכול לעזור ליצור קשר טוב יותר עם לאחר הלידה". אבל העובר נחשף גם לקולות שאינם נעימים. כך למשל ניתן לראות שהעובר מגיב בתנועות לרעשים כמו טריקת דלת. "אם האישה רוצה עובר רגוע ונינוח, עדיף שלא להיכנס למקומות רועשים באופן קיצוני כמו קונצרט רוק או בית שעובר שיפוץ כי זה עלול לגרום לו לאי מנוחה", אומר פרופ' מייזנר.
צלילי המוזיקה: מכל הקולות שהעובר שומע, יש המאמינים שלמוזיקה תפקיד חשוב במיוחד. "נראה שהמוזיקה עושה טוב לעוברים", אומר פרופ' מייזנר שמספר כי במחקר שפורסם בשנת 1995 לקחו קבוצה של פגים ובודדו אותם מקולות חיצוניים תוך שימוש באוזניות. בקרב הפגים שהשמיעו להם מוזיקה נמצא ריכוז חמצן גבוה יותר בדם, והם ישנו יותר לעומת פגים להם לא הושמעה מוזיקה. בשנת 1991 החוקר קיין השמיע מוזיקה לפגים במחלקת טיפול נמרץ פגים. בקרב הפגים שנחשפו למוזיקה עליית המשקל היומית הוכפלה והם שוחררו ממחלקת טיפול נמרץ כשלושה עד חמישה ימים לפני הפגים האחרים. ייתכן כי ניתן להסיק מכך גם על עוברים.
מחקרים נוספים מראים השפעה חיובית לטווח ארוך הרבה יותר. כך למשל חוקרים מספרים על "אפקט מוצרט". לדברי פרופ' מייזנר יש מחקרים שהראו קשר בין השמעת מוזיקה קלאסית לעובר וההתפתחות השכלית או יכולת הלמידה של הילד. כך למשל יש עבודות של החוקר רושר שטוען כי מצא עלייה ברמת המשכל בקרב ילדים שכשהיו בבטן אמם נחשפו למוזיקה קלאסית. הוא מצא בקרב סטודנטים בקולג' ובקרב תלמידי בית ספר יסודי שהושמעה להם מוזיקה כעוברים, שהשמעת המוזיקה עזרה בפיתוח יכולת השפה והיכולות המתמטיות שלהם. לפי רושר, כנראה הקולות הריתמיים של המוזיקה הקלאסית עזרו בשיפור היכולות. עם זאת, מייזנר מוסיף כי יש מחקרים לכאן ולכאן, ולא ברור עד כמה זה נכון. "גם אם זה לא יעזור", הוא מסכם, "זה בוודאי לא יזיק ולכן אולי כדאי לחשוף את העובר למוזיקה קלאסית".
יתרון נוסף במוזיקה הוא שהיא יכולה לשמש ככלי להרגיע את הילוד החדש. פרופ' מייזנר מציין מחקר שפורסם ב-1988, ובו חוקרים באירלנד השמיעו לנשים הרות את נעימת הפתיחה של סדרת הטלוויזיה "שכנים". אחרי הלידה השמיעו את הפתיח לתינוקות וראו כי קצב הלב שלהם ירד והם היו רגועים יותר. החוקרים הסיקו שהם מזהים את הנעימה מהחיים התוך רחמיים. בניסוי נוסף של אותם חוקרים שפורסם ב-1991 הם מצאו כי הזיכרון למוזיקה הספציפית נרכש בין השבועות 30-37 להיריון . במקרים שבהם לא השמיעו לתינוקות את המוזיקה המוכרת תוך 21 ימים מהלידה - הזיכרון נעלם לחלוטין.
"ייתכן שאם נרגיל עובר לנעימה מסוימת החל מהשבוע ה-24 להיריון, ובעיקר מהשבוע ה-30, הנעימה תעזור להרגיע אותם כתינוקות. אבל רק אם נקפיד לחשוף את התינוק לגירוי בימים שלאחר הלידה. אפשר אפילו לקחת את המוזיקה לבית החולים", ממליץ פרופ' מייזנר.
אז איזו מוזיקה עדיפה? "אנחנו יודעים שלפופ ולמוזיקה רועשת עוברים מגיבים באיזושהי עצבנות כמו בעיטות בבטן, ואילו למוזיקה קלאסית עוברים מגיבים מאוד ברוגע", מסבירה ד"ר רבקה יהב, ראש המרכז הקליני הבין תחומי בפקולטה למדעי רווחה ובריאות באוניברסיטת חיפה, ויו"ר פורום לקידום הפסיכולוגיה הפרה נתלית בישראל.
אבל מה עם מצב שבו האמא בעצמה מתעצבנת ממוזיקה קלאסית? לדברי ד"ר יהב לא נעשה על כך מחקר מסודר. "חשוב למצוא מכנה משותף בין האם לעובר", היא מסבירה, "כי אי אפשר לכפות על אף אחד מהם משהו שהוא לא רוצה". כך למשל מספרת ד"ר יהב על מחקר שפרסם פרופ' ברכמן ב-2001 ובמסגרתו נתן לנשים הרות להאזין לשירי ילדים. תוך רישום א.ק.ג הוא ראה כי קצב הדופק של העובר השתנה ברגע שנשים הגיבו אחרת, בהתאם לאיך שהרגישו כלפי המוזיקה.
אבל לא כולם מסכימים עם מסקנות המחקרים. "יש חברות כלכליות רבות שמשווקות מוצרים כגון מוזיקה לעובר", אומר ד"ר יוגב, "אני באופן אישי חושב שאין הוכחה מבוקרת מדעית שהדברים האלה משנים משהו אצל העובר, מלבד כל הרומנטיקה שמסביב שבהחלט תורמת לבני הזוג שמוצאים עצמם יושבים עם הידיים המשולבות שאוחזות בבטן האישה בזמן שהם מאזינים לצלילים של שופן".
על טעם ועל ריח: "מי השפיר נכנסים לכל מערכת חללי האף ולחלל הלוע", מסביר פרופ' מייזנר, "העובר בולע את המים וחלק מהנוזל עובר גם דרך האף. לקראת השבוע ה-15 מתפתחים קולטני הריח והטעם, וכשהעובר מעביר דרך חללי האף את הנוזלים שמתקבלים ממי השפיר, הקולטנים יכולים לקלוט ריחות וטעמים שאופייניים לאם".
יש מחקרים שמצאו כי תינוקות שנולדו ידעו לזהות טעמים כמו קארי, שום, בצל, שהם קלטו בחיים התוך רחמיים והתרגלו אליהם, מספר פרופ' מייזנר ומוסיף כי הגישה הראשונית של הוולד לטעמים המוכרים היא ביניקה: "ילדים שיונקים בפעם הראשונה מכירים את הטעם של חלב אמם ומעדיפים אותו. כך למשל עבודה בה הושמו עוברים ליד פטמה של האם וליד פטמה מלאכותית הראתה שהעוברים העדיפו את הפטמה האמיתית, כנראה מכיוון שהם מכירים את הטעם והריח של החלב".
לדברי מייזנר כשמתפתחים איברי החישה (משבוע ה-15) אפשר לנסות להרגיל את העוברים לטעמים שהאם רוצה שיאכלו כילדים. זה יכול להעלות את הסיכוי שהתינוק יאהב אותם, אם כי לא בהכרח. "אני לא אוהב בצל ירוק", הוא מצהיר, "ואין לי ספק שאם אמא שלי הייתה אוכלת בצל ירוק הייתי אוהב אותו היום".
מסתבר שהעוברים נהנים במיוחד כשהאם אוכלת מאכלים מתוקים. "אכילת מתוקים כמו שוקולד גורמת לעוברים לפעילות יתר", מגלה פרופ' מייזנר, "ככל הנראה זה מוסיף להם אנרגיה. לכן אולי כדאי לנשים הרות להימנע מאכילת מתוקים בלילה כדי שהעובר הפעלתן לא יפריע להן לישון. מצד שני, לפני סקירה במוניטור, כדי להפעיל את העובר לעשות תנועות או להתעורר, ניתן לאכול משהו מתוק לפני, ולראות אם זה עובד". מפרישים "מהרגע הראשון העובר תמיד מוקף בנוזל", אומר ד"ר יוגב, "מהשבוע ה-16-18 לרוב הנוזל מורכב משתן של העובר. לעובר יש מערכת שתן שנכנסת לפעולה מוקדם בהיריון, אבל בעיקר מהשבוע ה-18, אז ממש ניתן לראות אותו משתין ברחם באמצעות אולטרה-סאונד. עובר בהתחלה משתין כ-CC 300 לכל קילו ממשקל גופו, ולקראת הלידה תפוקת השתן שלו ביום היא בערך CC 1,000 לקילו מה שאומר שהיא בעצם עומדת על כ-CC 3,000 ביום .
במהלך ההיריון העובר לא רק משתין לתוך מי השפיר, אלא גם שותה אותם. גם מערכת העיכול העוברית מתפתחת בשלבים מאוד מוקדמים, אבל רק לקראת סוף ההיריון נוצרת צואה עוברית ראשונה (מקוניום) שהיא ללא חיידקים ולכן גם ללא ריח".
למבוגרים בלבד "קשה לדעת מה עובר על העוברים ברחם, ומה מתוך זה גם ממשיך איתם הלאה", אומר ד"ר יוגב, "יש הרבה זוגות שלא מקיימים יחסי מין בהיריון. אבל אין שום הוכחה שסקס מפריע בהיריון, ויש מיליארדים של אקטים מיניים בשנה שמסתיימים בהצלחה. אין דרך לעשות מחקר אמיתי שיאפשר לדעת מה באמת העובר מרגיש בזמן קיום יחסי מין. הדבר היחיד שאנו יודעים זה שבעת האורגזמה משתחררים חומרים בגוף האישה ויכול להיות שחלקם מגיעים לעובר. אבל אין הוכחה שאורגזמה היא טובה או רעה לעובר".
ד"ר יוגב מסביר כי גם את נוכחות האב העובר לא מרגיש - לא זעזועים מאיבר המין ולא מבחינת המשקל שמעל בטן האם. "אין סיבה שהעובר ירגיש את יחסי המין באופן שונה מפעילויות אחרות של האישה כמו התעמלות".
ישנם מצבים ייחודיים בהם ממליצים לא לקיים יחסי מין בהיריון, למשל כאשר השליה מכסה את הפתח ויש חשש שייווצר דימום כתוצאה מהמגע. גם במצבים בהם יש חשש ללידה מוקדמת ממליצים להימנע מקיום יחסי מין, מכיוון שיש עדויות כי ייתכן שנוזל הזרע גורם לצירים מוקדמים. "מדובר רק על מצבים של היריון בסיכון וגם אז, אין הוכחה חד משמעית. כך למשל במחקר שפורסם ב-2007 החוקרים בדקו נשים שהיו מתוכננות לזירוז לידה. 108 נשים התבקשו לקיים יחסי מין לעומת 102 נשים שלא קיימו יחסי מין. המחקר לא מצא הבדל בין שיעורי הלידה הספונטאנית בין הקבוצות", מבהיר ד"ר יוגב שמסכם כי היריון זו דווקא הזדמנות טובה לקיום יחסי מין מאחר שסמוך לאחר הלידה קיום יחסי מין אינו אפשרי.
הכל יחסים: מומחים רבים מאמינים כי כל תחושה של האם עוברת לעובר מהרגע הראשון. "אני ממליצה לחשוב טוב ולהגיע להחלטה מודעת על הרצון להרות, כי אני מאמינה שיש לזה השפעה גם על העמדה של ההורים כלפי העובר וגם על התחושות שלו", אומרת ד"ר יהב, "ההיריון יכול להיות חלון התערבויות בקשר בין אם ועובר, ולכן אין לתת לילוד להרגיש רגשות דחייה כמו לדוגמה אכזבה ממינו.
הוא יחוש בזה, דבר שעלול לגרום לבעיות בזהות המינית. בנוסף אני ממליצה לנסות להימנע ממצב לחץ, שלא מיטיב עם העובר וגם עם האופי שלו בעתיד. חשוב להתחיל אינטראקציה אמיתית עם התינוק עוד כשהוא מתחיל להתהוות - לא לחכות ללידה. לדבר איתו, להשמיע לו סיפורים, להגיד לו שאוהבים אותו".
אבל לא כולם מסכימים עם היכולות של ההורה ליצור קשר עם העובר. "צריך לקחת בחשבון שמרבית המחקרים שבדקו את הקשר בין מה שעובר על עוברים ברחם וההשפעות על החיים החוץ רחמיים שלהם לא מבוקרים ועל התוצאות שלהם משפיעים משתנים מתערבים רבים", אומר ד"ר יוגב, "יש הרבה מיתוסים בנושא ונורא קל לחשוב שהעובר חושב ומגיב שם ברחם. אבל צריך להבין שיש הרבה פילטרים בין העובר לבין העולם החיצוני".
נא להמתין לטעינת התגובות
