קדחת הביציות: המצב המשפטי
פרשת הביציות מדגישה את הבעייתיות בחוק הישראלי, שאינו מאפשר כיום לתרום ביצית בגבולות הארץ. הצעת חוק ממשלתית שנועדה לתקן את המצב נתקעה בכנסת הקודמת ובינתיים החלו כמה חברי כנסת לקדם הצעות חוק פרטיות בנושא
באופן עקרוני, כשבני זוג לא מצליחים להפרות באופן טבעי, מדינת ישראל מנסה לעזור להם כמה שיותר, והיא כבר מזמן זכתה לכינוי "מעצמת טיפולי הפוריות". "בשנת 2007 היו במדינת ישראל 26,700 התחלות של טיפולי הפריה חוץ-גופית", מספר ד"ר אדריאן אלנבוגן, מנהל היחידה להפריה חוץ-גופית בבית החולים הלל יפה בחדרה, "אנחנו במקום השני במדינות המובילות בעולם במספר טיפולי הפריה חוץ גופית למיליון תושבים".
אבל מה קורה לנשים שזקוקות לא רק לטיפולי הפריה, אלא גם לתרומת ביצית? זו בדיוק הבעיה של גלית שסובלת ממחלה גנטית, ולא יכולה להרות באופן טבעי מחשש שהילדים יהיו חולים ונכים. עם העזרה שמפ ספקת המדינה לזוגות שלא מצליחים להביא ילד לעולם, היינו מצפים שהמדינה תעשה הכל כדי לעזור לנשים כמותה, ולדאוג שתרומות של הביציות ישגשגו בארץ. אבל לא כך הדבר. למעשה, גם אם אישה מאוד רוצה לתרום ביציות, ולא משנה הסיבה, לא מתאפשר לה לעשות זאת.
האבסורד מגיע לשיאו עכשיו, אחרי שהפרשה ברומניה הפעילה את רחשי הלב של תורמות פוטנציאליות. רק אתמול התקשרו לעמותת "חן לפריון" כ-20 נשים להציע תרומת ביצית, בעקבות הפרסומים, לאחר שראו את מצוקת הנשים שמחפשות תרומה, מספרת יו"ר העמותה עפרה בלבן.
"הבעיה היא שרובן הגדול לא יכול לתרום משום שהחוק לתרומת ביציות לא עבר בישראל עדיין", היא אומרת, "בחורה בת 26 התקשרה ואמרה שהיא מעוניינת לתרום כי היא צעירה ופורייה, וכבר ילדה בעבר, וכעת, לאחר שנחשפה למצוקת הנשים, היא מעוניינת לעזור לנשים אחרות. היא הייתה מאוכזבת מאוד כשהסברתי לה שהיא לא יכולה לעשות את זה. האבסורד פשוט חוגג".
הגבלת התורמות מעוגנת בחוק. "מבחינה חקיקתית קיים נוהל של משרד הבריאות שמאפשר רק לאישה שעוברת טיפולי הפריית מבחנה ממילא, לתרום מהביציות שלה אם המצב מאפשר זאת, ומסיבות אלטרואיסטיות בלבד", מסביר פרופ' איתן לוננפלד, מנהל החטיבה למיילדות וגינקולוגיה במרכז הרפואי-אוניברסיטאי סורוקה ויו"ר האגודה הישראלית לחקר הפוריות.
לכאורה, עם מספר טיפולי ההפריה שמתבצעים בישראל בכל שנה, היה אמור להיות לנו מאגר תורמים לא קטן, למרות ההגבלות. אבל בפועל מצבנו רע מאוד. "היום הנוהל הזה לא מיושם בישראל", הוא אומר, "הנשים לא מוכנות לתרום, מכיוון שהן מוותרות על ביציות ובכך מפחיתות את הסיכויים שלהן להרות לטובת מישהי אחרת".
"היום אין תרומות ביציות על ידי נשים שעוברות טיפולים", קובעת עו"ד מירה היבנר, היועצת המשפטית של משרד הבריאות. כמו רבים אחרים, מפנה היבנר את האצבע המאשימה ל"פרשת הביציות" המפורסמת. לפני כתשע שנים נחשף כי הגינקולוג פרופ' ציון בן-רפאל, שאב ביציות של נשים ללא אישור, כדי לתת אותן לנשים אחרות. ידוע על שישה מקרים שבהם הוא שאב ביציות מנשים שעברו אצלו טיפולי פוריות בבית החולים "מדיקל סנטר" בין השנים 1996 ל-1999. במקרה אחד נשאבו ממטופלת 232 ביציות, מתוכן 155 ביציות ניתנו ל-33 נשים.
בן-רפאל לא יידע את הנשים על כך שהוא שואב מהן יותר ביציות מהדרוש, במטרה לנצלן לצורכיהן של מטופלות אחרות. כל זאת, בניגוד לחובתו החוקית לדווח לנשים על מספר הביציות ובלי לתעד זאת בתיק הרפואי שלהן. רישיונו של בן-רפאל נשלל לתקופה של שנתיים וחצי, אבל נראה שהשלכות הפרשה ימשיכו להשפיע עוד זמן רב.
"פרשת בן-רפאל עשתה נזק לשנים רבות, כי הוסר האמון בין מטופלת למטפל, הנשים מעדיפות לא להסתבך", מספרת עו"ד היבנר. "לפני הפרשה עסקנו בתחום של תרומת הביציות", מספר רופא בכיר בתחום הפריון, "היינו שואלים יותר את הנשים שעוברות טיפולים אם הן מוכנות לתרום. היו כאלה שהסכימו, והיו כאלה שסירבו בהחלטיות. אבל מאז הפרשה כבר אין תרומות. זה מפריע גם לנשים, וגם לרופאים, שחשים שהנוהל לא סוגר את כל הפינות, והם מפחדים להסתבך".
מדינת ישראל הכירה בקושי להשיג תרומות מסוג זה, וב-2001 הוצאו תקנות משרד הבריאות, שמאפשרות לייבא ביציות מחו"ל. "התנאים בתקנות מאוד מגבילים. המרפאות שנוסעים אליהן, למשל, צריכות להיות תחת רישיון ובפיקוח המדינה, והתרומה עצמה צריכה להיות חוקית". מסבירה עו"ד היבנר.
אלפי נשים כבר עשו זאת. "מאחר שאין סיכוי להשיג תרומת ביצית היום בישראל, רוב הנשים מחפשות דרכים אחרות שמובילות בעיקר לאירופה, בייחוד אירופה המזרחית", מסביר ד"ר אלנבוגן. "מדובר ברפואה פרטית לחלוטין, ולכן המדינה לא משתתפת בהוצאות. חלק מהמבטחים, כמו הביטוחים המשלימים, מאפשרים השתתפות כספית כלשהי לתרומת הביצית בחו"ל, אבל לרוב מדובר בכמה אלפי שקלים, כאשר התהליך עצמו עולה כ-4,500-5,500 יורו". לרוב האנשים אין סכום כזה, מסבירה בלבן: "יש זוגות שכדי להביא ילד לעולם הוציאו כמו על דירה ממוצעת".
כמוצא אחרון, נסעה גם גלית לחו"ל בעקבות תרומת הביצית המיוחלת. "אם נשתמש בביציות שלי לטובת היריון, יש סיכוי של יותר מ-50 אחוז שהילד יהיה חולה", מספרת גלית, "הבנתי שהדרך היחידה שלי להביא ילדים לעולם היא באמצעות תרומת ביצית, אבל כל מי ששאלתי, אמר לי שאין סיכוי לקבל תרומה שכזו בארץ".
גלית לא ויתרה, אספה כ-35 אלף שקל, וטסה לאוקראינה.
"אני רואה הורים של ילדים לוקחים אותם לגן, בוכה ועושה חישובים מה היה קורה אילו הייתי מתחתנת צעירה יותר. חברה באה ומזמינה אותי למסיבת יום ההולדת של הבת שלה, ואני פשוט לא מסוגלת ללכת כי לא יוצאת לי מהראש המחשבה שלא יהיו לי ילדים משלי לעולם. אומרים לי בעצם שלא אהיה אמא כי אין לי כסף".
גלית לא לבד. "בישראל יש היום למעלה מ-6,000 נשים שמחכות לתרומת ביצית", מספר ד"ר אלנבוגן. למעשה מצבן יכול היה להיות אחר לגמרי, לולא התחלפה לאחרונה הממשלה, ו"חוק תרומת הביציות" היה עובר בקריאה שנייה ושלישית. " על פי הצעת החוק אישה מתנדבת תוכל לתרום ביציות גם אם היא לא עוברת טיפולי הפריה", מסבירה עו"ד היבנר, "הצעת החוק מגבילה את התרומה לשלושה מחזורי פוריות בלבד, ומציבה תנאי נוסף, של לפחות 180 יום בין מחזורי טיפול. התורמת תתוגמל כספית, אבל באופן כזה שזה לא יהפוך להיות עסק רווחי".
בימים אלה מונחת הצעת החוק על שולחנו של סגן שר הבריאות ח"כ יעקב ליצמן, שביקש ללמוד את הסוגיות כדי לנסות לקדמה. "מה שחשוב בחוק זה שהוא מאפשר לשמור על טובתה ובריאותה של התורמת, וגם של הנתרמת. הקפדנו על מנגנון פיקוח חריף בנושא אכיפת החוק, ומרכז נתונים ארצי שיפקח על הנושא ויעזור למנוע מצבים של נישואי קרובים", אומר ד"ר אלנבוגן.
"זה חוק של תקווה", אומרת בלבן, "גם כשהוא יאושר, צריך להביא בחשבון שיהיה תור לתרומת ביציות, אבל זה לפחות יהיה אפשרי. אנחנו יודעים מבדיקות שערכנו שסביב כל מי שצריכה תרומת ביצית, במעגל הקרוב יש לפחות אחת שמוכנה לתרום עבורה. כאשר יעבור החוק, האישה שמוכנה לתרום לא תוכל לתרום לה, אבל היא תוכל לתרום בשמה למישהי אחרת, וכך לקדם את קרובתה ברשימת הממתינות לתרומת ביצית".
"אני לאחרונה אובחנתי כחולה אונקולוגי", מספר בעלה של גלית שהחוק הוא תקוותו היחידה, "במצב כזה, אני פשוט לא יכול להביא כסף לתרומת ביצית. אני ויתרתי על החלומות לרכוש דירה או לטוס לחו"ל, ברגע שהתחלנו לתכנן להביא ילד. לקחתי הלוואות. עשיתי כל מה שיכולתי, אבל עכשיו כבר אין לי מה לעשות. כל פעם שלמישהו בסביבתי נולד ילד שואלים אותי 'מתי אצלכם?'
"הקנאה אוכלת אותי. לפני כמה ימים הלכתי בסופר-פארם וראיתי אישה בהיריון. בלי לשים לב התחלתי ללכת אחריה כדי לראות את הבטן שלה. היא חשבה שאני מטרידן ונלחצה. אני מתעלל בעצמי-נכנס לחנויות למוצרי תינוקות ומשחק עם מוצצים. אני כבר לא יודע מה לעשות".
בעקבות פרשת הביציות ברומניה הודיעו חברי הכנסת אריה אלדד (האיחוד הלאומי,( רחל אדטו (קדימה) ורונית תירוש (קדימה) כי בכוונתם לקדם הצעות חוק פרטיות שיתירו תרומת ביציות וימנעו את הצורך לרכוש כאלו בחו"ל, וזאת לאחר שהצעת חוק ממשלתית - שהוכנה בכנסת ה-17 ונועדה להסדיר את סוגיית הביציות - נותרה תקועה.
הצעת החוק הממשלתית אושרה בכנסת הקודמת בקריאה ראשונה ועברה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית, אלא שבשל הקדמת הבחירות לא הספיקו להשלים את תהליך החקיקה. לממשלה שמורה כמובן הזכות להחיל על הצעת החוק את דין הרציפות ולהמשיך את התהליך מהמקום בו נפסק, אולם בשל התנגדות החרדים היא נמנעת מכך.
חברי הכנסת אלדד ותירוש הגישו הצעות חוק דומות בכנסת הקודמת, אבל בגלל ניסיון הממשלה לקדם הצעת חוק ממשלתית שתסדיר את נושא תרומת הביציות בישראל, הם הקפיאו את הצעות החוק שלהם. כעת הם החליטו לקדם אותן בלי להמתין לממשלה. חוק זה מבקש להרחיב את מעגל התורמות ולכלול בו לא רק נשים המצויות בטיפולי הפריה, אלא גם נשים מתנדבות. הגדלת היקף הביציות לתרומה, שתוסדר בחוק, תמנע את הצורך לרכוש כאלו בחו"ל.
הצעת החוק קובעת עוד כי האישה הנתרמת תוכל להיות תושבת ישראל בגיל 18 עד 51 אשר מחזיקה באישור רפואי המצדיק שימוש בביצית של אישה אחרת. התורמת, על פי ההצעה, תהיה תושבת ישראל שגילה 21 עד 35 שנים.
ההצעה גם כוללת את ההכרח להסביר לתורמת את כל הסיכונים הכרוכים בהליך ולקבל את הסכמתה המפורשת. בנוסף לכך, הצוות המטפל מחויב לשמור על אנונימיות התרומה. ח"כ תירוש אמרה כי אישור הצעת החוק הפרטית שהגישה היה חוסך מנשים רבות את "סאגת הטיפול ברומניה ומאפשר להן לממש את אמהותן".
נא להמתין לטעינת התגובות
