גן בסיכון גבוה
אוטוטו אתם מכניסים את הקטנים לגנון בפעם הראשונה, וכדאי שתכירו את התוצאות העגומות של המחקר הישראלי שבחן את השפעת המעונות על התפתחות הילדים: גן עלול להיות מקום לא בטוח, ואפילו מזיק
- כך תדעו אם הגן מתאים לילד שלכם
מכוני הבריאות הלאומיים של ארצות הברית פנו, בין היתר, למרכז לחקר התפתחות הילד באוניברסיטת חיפה, בראשותו של פרופ' אבי שגיא-שוורץ והפסיכולוגית ההתפתחותית ד"ר תרצה יואלס, והפקידו בידיהם סכום נכבד לחקור את הנושא בראייה מקומית. במשך שנתיים ביקר צמד החוקרים בעשרות מעונות יום של "אמונה," ויצו ונעמת, וגם במעונות פרטיים באזור חיפה רבתי.
השניים ערכו צפיות בגנים ומחוץ להם, וחזרו גם הם עם תוצאות עגומות, המעידות על איכות ירודה של מעונות יום, שאף השפיעו באופן שלילי על הילדים השוהים במסגרות אלה. כבר בשבועות הקרובים תרשמו גם אתם את הזאטוטים למעון היום הקרוב לביתכם, אם עוד לא הקדמתם ועשיתם כן. 18 שנה עברו מאז התגלו המסקנות העגומות של צמד החוקרים הישראלים, אולם על תוצאות המחקר הזה סביר להניח שלא שמעתם.
פרופ' שגיא-שוורץ חוקר כבר 30 שנה את הגיל הרך. לפני שנתיים אפילו קיבל פרס על תרומתו למחקר הבינלאומי בתחום. את המחקר המדובר החל כבר בשנת :’91 הוא בדק עשרות מעונות יום פרטיים וציבוריים, ובהם 800 תינוקות מגיל חצי שנה עד שנתיים. המדגם המייצג, שהורכב מכל הרמות הסוציו-דמוגרפיות, נמשך למעשה עד היום, כשהנבדקים כבר נושקים לשנתם ה-.18
על מנת להבין מה קורה במעונות היום, צפה בהם שגיא-שוורץ לאורך היום כולו, ואף תיעד את התינוקות במצלמות וידיאו. תצפיות אלו נותחו באמצעות כלים שלימים הפכו ל-Toddler Environmental Scales Infant) ITER), כלי תצפיתי המיועד להערכת תוכניות המיועדות לילדים מגיל לידה ועד 30 חודשים. הכלי מעריך את האמצעים שהסביבה מספקת להגנה על ביטחונם ובריאותם של הילדים, גרייה נאותה באמצעות שפה ופעילויות ויחסי גומלין חמים ותומכים. בין השאר נבדקים בכלי זה מרחב הגן והריהוט, שגרת הטיפול האישי, הקשבה ודיבור, פעילויות ויחס ההורים ואנשי הצוות.
"כמעט כל האזורים מנקודת מבטו של הילד נבדקים, כשהעיקרון המנחה הוא שאנחנו מתמקדים במה שידוע כטוב להתפתחות תקינה של ילדים," מסביר שגיא-שוורץ. "בסיום התצפית אנחנו מציינים את מצב המעון, כשהציון 1 הוא 'לא ראוי' ו־7 הוא 'מעולה,' מנפיקים דו"ח האומר מה צריך לשנות בכל אחד מהמשתנים ועוזרים בתהליך."
אלא ששגיא-שוורץ הוא הראשון להודות שברוב מעונות היום הוא צפה בהרבה דברים "לא ראויים." הבעיה העיקרית, לדבריו, היא היחס בין מספר הילדים למטפלת ומספרם המרבי בקבוצה. לדבריו, בארץ יש אומנם ניסיונות לשמור
"הספרות המקצועית מקציבה לגילאי חצי שנה עד שנה וחודשיים מטפלת אחת לכל שלושה ילדים בקבוצה של מקסימום עד שישה ילדים," הוא מסביר, "אבל איפה רואים דבר כזה במעונות? תלכי לגנים ותראי שלושה מבוגרים לכל 16 תינוקות. אנחנו מדברים על תינוקות בני חצי שנה, שמערכות הוויסות שלהם אינן מאורגנות דיין, פעוטות שזקוקים שיאכילו אותם, שירימו אותם, שיחזיקו אותם, שיחליפו להם באופן תכוף יותר - וזה לא יכול לקרות. בקבוצה גדולה, ילד לא יכול לקבל את המקסימום. ההאכלה תהיה כמו בסרט נע ולא בהתאם למידת הרעב שלו, וישכיבו אותו לישון בקבוצה ולא בהתאם לצורך שלו, גם אם המטפלת תהיה רגישה ככל שתהא."
לגודל הקבוצה, טוען שגיא-שוורץ, השלכות גם על ההתפתחות המוטורית של הילד. מאחר שמדובר בקבוצה הטרוגנית, המורכבת מתינוקות שחלקם זוחלים וחלקם כבר הולכים, לא פעם ההולכים "דורסים" את אלו הזוחלים. בעקבות זה יצא תקן המקציב שלושה מטרים רבועים של מרחב לכל ילד - לא כולל שטחים המיועדים לפעילות קבוצתית משותפת (למשל, פינת אמנות, שולחן אוכל ואזור רחצה.( "ככל שאת מכניסה יותר ילדים לשטח נתון ויוצרת צפיפות," הוא מתריע, "את גורמת ליותר בעיות של חוסר ויסות וגם לאלימות. בהרבה גנים גודל הקבוצה בגילאי חצי שנה עד 15 חודשים הוא 15-17 תינוקות, כשהמקסימום המומלץ הוא שישה בלבד בקבוצה."
אבל אלה עוד צרות קטנות. אחד הנתונים המדאיגים ביותר במחקר עוסק בהשלכות של טיפול לא איכותי במעון על הקשר של התינוק עם אמו. "אחד המשתנים החשובים של ילד ביצירת חוויה של קשר רגשי עם אמו היא הזמינות הרגשית שלה כלפיו," מסביר שגיא-שוורץ, "כלומר החום, הרגישות לצרכיו והיכולת שלה לתזמן דברים בהתאם לזה. כאשר הילד מגיע מסביבה צפופה ורועשת שמגרה
אותו גירוי יתר, הוא נמצא במצב של אי-שקט ותסכול, וגם אמא עם זמינות רגשית גבוהה תתקשה לעמוד באתגר, לנחם ולהרגיע אותו. כתוצאה מכך הילד רק יצבור תסכול נוסף, והאם תמצא עצמה חסרת אונים. לצערי, המצב עוד לא השתנה."
"הורים לא מודעים על מה הם צריכים להסתכל כשהם לוקחים את הילדים למעון," מצהירה שותפתו למחקר, ד"ר תרצה יואלס. "יחד עם זאת, אין להם ברירה, כי לא תמיד יש כסף למטפלת. הטיפול הקבוצתי כל כך רע, שהילדים שלנו נמצאים בסיכון. בהרבה מקומות, למשל, יש עודף גירויים: תמונות לא מתאימות, צעצועים צבעוניים, מוזיקה רועשת, צבעים חזקים ברקע, קיר אחד שצבוע בצהוב והשני בתכלת. כל אלו גורמים לבעיות ויסות, המובעות בחוסר שקט, ולחלופין באדישות. הורה חושב שככל שהגן מקושט יותר זה טוב יותר."
אחד האלמנטים הבסיסיים שיש לבחון בגן, לדברי יואלס, הוא התקשורת בין הגננת להורים. "באחד הגנים ערכנו תצפית, ובמשך כמה ימים הייתה ילדה בת חצי שנה שצרחה כל הזמן, עד שלבסוף הגננת סיפרה את זה לאם, שמצידה אמרה: 'אה כן, היא בגמילה מהציצי כבר שלושה ימים.' אלו שינויים מהותיים שעוברים על הילד שהצדדים חייבים לשתף בהם אחד את השני."
איך ייתכן שהמצב גרוע כל כך? כסיבה ראשונה ועיקרית, מצביעים המומחים על הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן לפתוח מעון במדינת ישראל. למעשה, מעונות היום והגנים הפרטיים שבהם מתחנכים תינוקות עד גיל 30 חודשים אינם נמצאים בפיקוחו של משרד החינוך, המפקח רק על גנים שבהם שוהים ילדים מגיל שלוש ומעלה.
למרות שקיים חוק פיקוח על מעונות, אין הנחיות להחילו על כל מעונות היום בארץ, ובפועל לא קיים היום כל פיקוח על המוסדות, שאף לא חייבים ברישיון על מנת לפעול. כך שאם אתם מתלבטים בין לפתוח מעון או קיוסק, כדאי שתבחרו במעון - סביר להניח ששם לא ידרשו מכם להמציא אישורים מיותרים.
אז מיהו הגוף הממשלתי ששומר על תינוקות הגן? משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (התמ"ת.( ואיך שלושת תחומי עיסוקו של המשרד מתקשרים לתינוקות, אתם שואלים? הקשר, מתברר, הוא בכלל היסטורי: בראשית הוקמו מעונות היום כדי לתת מענה ליציאת נשים לעבודה וחנו תחת גגו של משרד העבודה והרווחה. עם השנים הופרד המשרד לשניים - משרד הרווחה ומשרד התעשייה והמסחר, שלקח אותם תחת חסותו.
"הכוונה הייתה טובה," אומרת יואלס, "אבל היא לא לקחה בחשבון את הצרכים של הילד, לא ברמה הפסיכולוגית ולא בתנאים הפיזיים של המקום. כך קרה שהגן שימש כבייביסיטר לאומי, כשמה שהמשרד תורם בעיקר זה את הסמל שלו, שמעון שנמצא בפיקוח יכול להתהדר בו."
כששגיא-שוורץ בחר לצאת לתקשורת עם תוצאות המחקר, הוא גרם לרעידת אדמה לא קטנה ולמרירות בקרב פרנסי המעונות. "הארגונים כעסו עלינו," הוא נזכר, "כי היו הורים שפשוט הוציאו את הילדים מהמעון, מה שהוביל כמובן לפגיעה כלכלית. הם ראו בנו אשמים והרגישו מאוימים, למרות שאנחנו בפירוש לא מטילים על המעונות את האשמה, אלא תולים אותה בהיעדר מדיניות ממשלתית תקינה שמאפשרת תקציבים. אבל כשלא מרוצים מבית הספר על מי כועסים? על בית הספר," הוא מסביר.
בעקבות התוצאות הקים משרד התמ"ת לפני כשלוש שנים את ועדת רוזנטל, בראשותה של פרופ' מיקי רוזנטל, שמונתה לבדוק את הסטנדרטים הקיימים במעונות היום ולשנות אותם. הוועדה יצרה מנגנון שדוחף את התמ"ת להגיע לתובנות שיביאו למציאות תקינה, אבל הרבה מעבר לא קרה.
"יש לנו דיבור ישיר עם הארגונים הגדולים, ובהחלט יש היום יותר מודעות, אבל עדיין יש לקויות," מודה יואלס. "במשרד התמ"ת יש תוכנית לעשות פיילוט ולהשתמש בנתונים כדי לבצע שינויים, אבל אני לא אופטימית. זה דורש תקציב שצריך להעביר לתמ"ת. אנחנו הרמנו ידיים מבחינת שינויים ברמה הלאומית שיתחילו מלמעלה למטה, נהיינו צנועים יותר. נעבוד עם ארגונים שמוכנים לעבוד, להשקיע, ללמוד ולהחזיר לקהילה.
בינתיים אנחנו עובדים עם המועצה האזורית משגב ועם מסגרות פרטיות שמשקיעות מכספן ורואות בזה השקעה לטווח ארוך. השקיעו הרבה עבודה בעבודות תשתית ובלימוד, החל בטיפול בבעיות בטיחות וארכיטקטורה וכלה באינטראקציות. אבל השינוי המשמעותי ביותר זה באינטראקציות בין מטפלות לתינוקות."
"החלום שלי," מסכם שגיא-שוורץ, "הוא שהגיל הרך יהיה על האג'נדה הלאומית כמשאב הכי חשוב למדינה, אפילו יותר מביטחון. ללא העדיפות הזו - נהיה חברה מתפרקת. כלכלני הבנק העולמי כבר הראו לנו שכשמשקיעים בגיל הרך, יש לחברה תשואה של 16 אחוז מבחינה כלכלית. השקעה של דולר אחד חוסכת כשבעה דולרים מאוחר יותר בהוצאות ציבוריות, כמו בתי כלא, תחנות טיפול בסמים ובתוכניות אלכוהול. פיתוח בגיל הרך שווה לפיתוח כלכלי, וחשוב שתהיה הפנמה של התפיסה הזאת".
נא להמתין לטעינת התגובות
