"ילדים לא מתים ככה סתם": תעלומת מותה של ענבר נעסה
17 דקות בלבד - זה הזמן שעבר מהרגע שבו התלוננה ענבר נעסה בת העשר באוזני אביה כי אינה חשה בטוב, ועד שמתה בזרועותיו בנסיבות מסתוריות. בלי סימנים מוקדמים, בלי בעיות רפואיות מוכרות ובלי הסבר מניח את הדעת - היא התמוטטה ואיתה גם עולמם של הוריה, שנותרו עם כאב אינסופי וסימן שאלה גדול. עכשיו הם מנסים להבין מה קרה ומודים: "אנחנו מרגישים אשמים"
הרגישה שמשהו רע קורה. ענבר נעסה ז''ל
הכל נראה שגרתי, ושום סימני אזהרה מקדימים לא עלו. "היא שיחקה עם האחים שלה בנדנדות וצחקה, ולא הראתה שום סימני עייפות", מספר אביה בצער. "אחרי זה היא המשיכה לרוץ וכשרצתה לחצות את הכביש צעקתי לה 'ענבר חכי לי, אל תרוצי כל כך מהר'. אחר כך תפסתי לה את היד והרגשתי שהיא מעט חמה, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות, היא התנהגה כרגיל וסיפרה לי שהיא רוצה לעשות דיאטה ואמרתי לה שילדה בגילה לא צריכה לעשות דיאטה ושהיא נראית מעולה".
במשך הצעדה, רצתה ענבר לשחק עם אחיה במתקני הכושר שניצבים בשולי מסלול ההליכה, אך לפתע מעדה וחשה כאב ברגליה. שניר ואלעד המודאגים קראו מיד לאביהם, שחיבק את בתו ושטף את פניה. הוא החל להבין כבר שמצבה אינו כשורה והתקשר מיד לאביבה, אך לא הייתה תשובה. כיוון שנמצאו במרחק עשרות מטרים בלבד מהבית, החליט האב שאסור לבזבז זמן ולקח את ענבר על ידיו בחזרה הביתה.
"בדרך היא אמרה לי 'אבא יש לי קקי ואני לא מצליחה להתאפק'. הרגעתי אותה ואמרתי לה 'אין דבר, אנחנו ננקה אותך בבית'", סיפר . "הם עלו הביתה ומיד ראיתי שהילדה מתנועעת בצורה מוזרה", משחזרת אביבה. "הרחתי שעשתה את צרכיה ועדיין לא האמנתי שהמצב כל כך רציני. לקחתי אותה לאמבטיה, הפשטתי אותה, היא נאנקה מכאבים ופתאום אמרה לי, 'אמא, אני יודעת שאמות. אני מרגישה ככה כבר שעה'".
המשפט הלם באביבה, והיא התקשרה מיד למגן דוד אדום. שמעון הניח את ענבר על המיטה, הלביש אותה ולפתע היא התמוטטה והפסיקה לנשום. "שמעון התחיל לצעוק כמו משוגע ושוב התקשרנו למד"א והתחננו שיגיעו מהר", מספרת אביבה. לדבריה, המוקדנית של מד"א ניסתה תחילה להרגיע והדריכה אותם בטלפון בהצלת חיים. היא הנחתה אותם להרים את רגליה, קודם כל, כדי להגביר את זרימת הדם בגופה; לתפוס לה את הלשון, שלא תבלע אותה ולאחר מכן לעסות את חזה.
"לחצנו על החזה וראינו שהיא פולטת נוזלים וחשבתי בהתחלה שזה סימן טוב, אבל אחרי זה ראיתי שצבע העור שלה משתנה", מספרת אביבה. "זה היה סיוט, הרגשתי כמו בחלום בלהות. 'היא ילדה בריאה', אמרתי לעצמי, 'לא יכול להיות שזה באמת קורה לי, ילדים לא מתים סתם', זה בטח רק משהו קטן ותכף יגיעו מד"א ינשימו אותה ויקרה איזה נס והיא תתעורר".
הנס לא קרה. הצוותים של מד"א, שהגיעו בתוך דקות ספורות, עוד ניסו להפיח תקווה בבני המשפחה ואמרו שיש לילדה דופק ושהם עושים כל שביכולתם כדי להצילה. "לקחתי ספר תהילים והתחננתי לאלוהים'בבקשה תחזיר לי את הילדה'", אומרת אביבה, "אפילו הדלקתי נרות יום הולדת, שאולי היא תרגיש אותם ותתעורר לשנה נוספת - אבל שום דבר לא עזר.
כמו מסך שחור
הם ניסו להנשים אותה במשך חצי שעה, אבל לא הייתה שום תזוזה עד שבסוף הרימו ידיים והסתכלו עלינו במבט עצוב, ומיד הבנתי שהנורא מכל קרה. זאת הייתה תחושה איומה, הרגשתי כאילו מסך שחור יורד לי על הפנים וכל עולמי חרב. לא רציתי להיפרד ממנה, נישקתי לה את הידיים וניקיתי לה את הפנים, אבל מרוב שהייתי בהלם אפילו לא אמרתי לה שלום, לא ידעתי מה להגיד ולא הצלחתי להוציא אף מילה מהפה".
מאז המקרה חיה אביבה במעין הכחשה ומסרבת להאמין שבתה האהובה נפטרה באופן כה טרגי ופתאומי. לאחר האסון חישב שמעון את הזמן שחלף מאז שענבר החלה לחוש ברע בפארק ועד לרגע שבו התמוטטה בבית - 17 דקות בסך הכל. "לא ייאמן", מוסיפה אביבה. "ענבר הייתה ילדה בריאה והרגישה מצוין, ופתאום, ללא כל סיבה, בתוך 17 דקות בלבד היא מתה. אנחנו מרגישים אשמים. אולי היינו צריכים לעשות משהו אחרת, אולי היינו צריכים לנסוע ישר לבית החולים בלי לקלח אותה, אבל מי האמין שהכל יקרה כל כך מהר".
היא מספרת שלאחר תום השבעה אפילו הלכה לבית הספר של בתה ושאלה את הילדים
אם מישהו מהם זוכר מקרה חריג עם ענבר או התנהגות יוצאת דופן מצדה. סיפרו לה רק על חבטה שספגה בגבה מכדור לפני כחודשיים, אבל על סימן מקדים לא ידעו לספר. "ביום הזיכרון ראיתי משפחות שכולות שיקיריהן נהרגו, או, לצערנו, ישנם ילדים שנפטרו לאחר מחלה קשה, אבל על מקרה כמו של ענבר לא שמעתי מעולם", היא אומרת.
כדי למצוא מענה לשאלות המעיקות נשלחה גופתה לנתיחה במכון הפתולוגי באבו כביר, אך התוצאות טרם התקבלו.
בינתיים בני הזוג עסוקים רק בשאלה "למה". "אנשים אומרים לי שאולי היו לה הפרעות בלב או שאולי היא מתה מחיידק אלים, ובאמת לפני כמה ימים היא החליטה לאמץ חתול, שאולי הדביק אותה, אבל אי אפשר לדעת, בכלל לכולם יש חתולים, ואף אחד לא מת מזה".
מאז הטרגדיה אביבה שבה ונזכרת בכל מיני אירועים מהתקופה האחרונה, שכעת מקבלים משמעות. למשל, בחגיגת פסח האחרונה בבית הספר, במהלך קריאת עשר המכות, ענבר נשאה בידיה את השלט הסמלי "דם". בפורים התחפשה לשטן, אף שכבר אז אביבה הרגישה אי נוחות מכך וחששה מפני מזל רע.
אירוניה טרגית
ענבר נקברה בבית העלמין ברחובות, בסמוך לשכונת מגוריה. מאז האסון נוהגת אמה לשבת על מרפסת ביתה שבקומה השביעית ולהסתכל לכיוונו. "במקום להיות בחדר שלה, היא נמצאת עכשיו בחדר אחר, פה ליד הבית", היא אומרת בקול חנוק. "זאת תחושה איומה. עדיף שאני הייתי מתה ולא היא".
''מרוב ההלם לא הספקנו אפילו להיפרד''. אביבה ושמעון נעסה צילום: רובי קסטרו
השבוע הלכה אביבה לבית הספר והתנדבה בספרייה. "הדבר הכי קשה זה לראות את הילדים משחקים ולהבין שהילדה שלי לא תשחק ולא תשמח יותר לעולם", היא אומרת. "כשהגעתי, כל החברים בכיתה מיד חיבקו אותי ואמרו שעצוב להם שענבר איננה, אבל דקה אחרי כן הם כבר חזרו להשתולל בחצר. אני מסכימה שאין ברירה והחיים ממשיכים, אבל אני מרגישה תחושת אובדן עזה כל כך עד שאני בכלל לא יודעת איך אפשר להתמודד עם זה. נכון שהחיים ממשיכים. השאלה היא רק איך".
נא להמתין לטעינת התגובות
