הדבש, והעוקץ: התינוק שחייו ניצלו מבוטוליזם חוגג 10
אמא של גארט פרשי בן ה-3 חודשים לא דאגה כשהוא סבל מעצירות ומחום גבוה. אבל כשהוא התחיל לרייר, היא רצה לבית החולים. הבדיקות והצילומים לא איתרו את הסיבה, עד שרופאה אחת הבינה: זהו מקרה נדיר של בוטוליזם, חשיפה לחיידק שנמצא בדבש
"במשך כל ארוחת הערב אנשים ניגשו אלי ושאלו מה לא בסדר עם התינוק", סבלין נזכרת באותו הערב בשנת 1999. היא עקבה בקפדנות אחרי תגובות האנשים שניגשו אליה, ובשלב כלשהו עלה על דעתה שהם נראים כאילו הם חולפים על פני "בובת סמרטוטים". היא ניסתה לא להילחץ; היא דיברה עם רופא הילדים מספר פעמים באותו יום והוא הבטיח לה שלא מדובר בבעיה רצינית.
כמה שעות מאוחר יותר, אחרי שיחה נוספת עם הרופא שהנחה אותה לקחת את הילד לאשפוז בחדר המיון הקרוב, הגיעה גם משפחתה לבית החולים בְּאלנטאון פנסילבניה. הרופא בחדר המיון אמר למשפחה שככל הנראה מדובר בדיפתריה. סבלין ואימה הטילו גם את זה בספק: גארט לא השתעל. באותו לילה כתבה סבלין ביומנהּ, "אני יודעת שאין לו דיפתריה".
והיא צדקה. פחות מעשרים וארבע שעות לאחר מכן, הילד שלה כבר היה חולה מאוד, והרופאים שטיפלו בו שללו דיאגנוזות אחת אחרי השנייה. רק מומחית אחת הצליחה להבין בסופו של דבר מה הייתה המחלה – סיבה כה בלתי סבירה שהמומחית בעצמה מעולם לא נתקלה בה, לא לפני גארט ולא אחריו. אבל האבחנה, כך התברר, הייתה רק חלק אחד מהבעיה. באותה תקופה רק תרופה אחת, ניסיונית, הוצעה כטיפול למחלתו של גארט, וכדי להשיגה היה צורך באישורים של גורמים פדראליים רשמיים. התהליך היה לוקח ימים – זמן שלגארט פשוט לא היה.
היום, עשר שנים אחר כך, נוירולוגית הילדים מרתה לוסר נזכרת במטופל הקטנטן. לוסר אומרת שהיא מאמינה שהמחלה שגארט סבל ממנה "פחות מוכרת מכפי שהיא צריכה להיות", ולעיתים קרובות מפוספסת על ידי רופאי ילדים. היא משוכנעת שחלק מהאסונות המאובחנים בדיעבד כ"מוות בעריסה", הם למעשה תוצאה של אותו מצב נדיר.
לפי סבלין, שמתגוררת יחד עם משפחתה בעיקר קטנה ליד אלנטאון, עד אותו סוף שבוע גארט היה ילד נורמלי ובריא. יום לפני הסעודה של אביה, היא הבחינה בכך שהוא סובל מעצירות. למעשה, באותו בוקר לקחה אותו לקניון המקומי, וכבר אז הוא נראה לה מעט חולה. בהמשך גילתה שיש לו חום מעט גבוה, מה שקורה לעיתים קרובות בשלב של בקיעת השיניים.
בבית החולים הרופאים ערכו מספר בדיקות, ואחרי שהאזינו לריאות של בנהּ הם קבעו שלא מדובר בדיפתריה. הצוות הרפואי סבר שאולי מדובר בנגיף כלשהו, ומסר להוריו שהוא ככל הנראה
אבל עד אז, סיבלין נזכרת, גראט כבר היה הרבה יותר חולה. קצב נשימותיו עלה, הוא סרב לאכול, ונִרְאָה חלש באופן מבהיל. "כשלא תמכתי בידיים שלו, הן פשוט צנחו לצד גופו", היא אומרת. הוא היה כל כך חולה שהעפעפיים שלו צנחו ונסגרו מעצמם.
הצוות במחלקה החל בחיפוש אינטנסיבי אחר הסיבה. דיקור מותני שלל את דלקת קרום המוח. בגארט לא נכרו שום סימנים של התעללות – סימנים כגון דמם ברשתית או עצמות שבורות. בדיקות מעבדה לא העידו על נוכחות של אף תרופה או רעל. בדיקות ה-CT וה-MRI היו תקינות לחלוטין ולא רמזו לא על גידול מוחי ולא על שום ליקוי אחר.
החום שלו ירד, ספירות הדם היו נורמאליות ולא היה שום סימן למחלה דלקתית. אחד הרופאים העלה את החשד שמדובר בהפרעה נוירולוגית כלשהי, אבל אף אחד לא הצליח להבין באיזו מחלה מדובר. לדברי סבלין, בשלב הזה "חשבנו שהוא הולך למות".
מבולבלים, החליטו הרופאים לקרוא ללוסר. היא בדקה את התינוק, הבחינה בחולשה שלו, הבחינה בַּאופן שבו האישונים שלו מגיבים לאור, וקראה את הדוחות על הריור ועל העצירות שהופיעו לפני כן. שני הסימפטומים האחרונים לא היו יוצאי דופן, אבל הם בהחלט היו רמז חשוב.
לדעתה של לוסר, כל התסמינים הצביעו על בּוֹטוּלִיזם – מחלה שבעשרים שנותיה כרופאה מעולם לא ראתה. הדרך היחידה לוודא את האבחנה הייתה לשלוח משטח צואה למרכז הפדראלי למניעת מחלות.
'בוטוליזם התינוקות' מתרחש כאשר תינוק שגילו קטן מגיל שנה צורך את נבגיו של החיידק קְלוֹסְטְרִידִיוּם בּוטוּלִינְיוּם, אשר נמצא בדבש (מסיבה זו, לעולם אין להאכיל בדבש ילד מתחת לגיל שנה). לפי מאמר שפורסם ב-2002 בכתב העת האמריקני לרפואת משפחה, החיידק משחרר רעלן שמתרבה במהירות במערכת העיכול הלא מפותחת דיה של התינוק, וגורם לקשיים בתזוזה, באכילה ובנשימה.
סוג אחר של בוטוליזם, שעלול להתרחש לאחר אכילת שימורים ביתיים, משפיע על ילדים גדולים יותר ועל מבוגרים. ה-BabyBIG, שפותח על ידי חוקרים מהמחלקה לבריאות הציבור בקליפורניה, אושר על ידי מִנהל המזון והתרופות האמריקני ב-2003, ומאז ניתן מדי שנה לכ-100 קורבנות בוטוליזם ברחבי ארצות הברית.
הרופאים שאלו את סבלין שוב ושוב האִם היא, או אולי מישהו אחר, נתנו לגארט דבש. אבל היא התעקשה שגארט מעולם לא אכל דבש. הדרך הנוספת שבה גארט יכול היה להידבק בחיידק, הייתה אם כן חשיפה ללכלוך או לאדמה. פנסילבניה, כך ידעה לוסר, היא 'נקודה חמה' של קלוסטרדיום, כמו גם אריזונה, קליפורניה ויוטה.
לוסר שיערה שהתינוק נחשף לחיידק כאשר בא במגע עם אביו, טכנאי טלפון, לפני שהאב התקלח, או כאשר נגע בסבא שלו, גנן נלהב. לוסר אמרה שהחשד שלה שהתינוק סובל מבוטוליזם, שאוּשר מאוחר יותר בבדיקות המעבדה, עלה בגלל תסמיני החולשה והריור, אבדן השליטה בשרירים, והעצירות – אחת מסימניה הראשונים של המחלה. "אם המחלה מאובחנת ומטופלת מוקדם מספיק, יש 100 אחוז סיכוי להחלמה, והילד אינו סובל מנזק מוחי כלשהו", היא סיפרה.
אחד מזיכרונותיה החזקים ביותר של סבלין הוא התאוששותו המהירה של בנהּ לאחר שקיבל את הטיפול הראשון ביחידה לטיפול נמרץ. "הוא קיבל את התרופה בעשר בבוקר, ובאחת בצהריים כבר פקח את עיניו והרים את הזרועות הקטנות שלו," היא נזכרת.
כעבור שמונה ימים, התינוק הועבר חזרה לבית החולים באלנטאון, משם השתחרר כבר למחרת. מחלתו הבלתי רגילה לא השפיעה על התפתחותו, אמרה האם. הוא החלים לחלוטין, לא סבל ממנה שוב, וכיום הוא חוגג את יום הולדתו ה-10.
סבלין, שעובדת כאחות בחדר מיון של בית חולים מקומי וקטן, אמרה שהיא מחשיבה את החוויה כ"אירוע הזוי לגמרי". לדבריה, היא ואימהּ ידעו שתיהן שמשהו לא בסדר, אבל בהחלט לא חשבו ש"מדובר בזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
