מחקר: איך המוח מושפע ממצב של עוני בילדות?
לילדים מבתים בעלי הכנסה נמוכה יש סיכויים נמוכים להצליח בגלל שהמוח שלהם השתנה בעקבות הלחץ המתמשך בו גדלו - כך מעלה מחקר חדש
מחקר חדש מספק רמזים קריטיים לאופן שבו עוני בילדוּת זוכה להיות מתורגם לסיכויי הצלחה פחותים, ומראֶה שלדחק הנפשי הכרוני שכרוך בילדוּת תחת עוני, יש השפעה ישירה על המוח. השפעה זו גורמת לליקוי לפחות בפונקציה משמעותית וחשובה אחת: זיכרון עבודה (working memory).
"בעבר היו הוכחות רבות לכך שמשפחות עם הכנסה נמוכה נמצאות תחת לחץ עצום, ואנחנו יודעים שללחץ הזה יכולות להיות השלכות", אמר עורך המחקר גארי אוונס, פרופסור לאקולוגיה אנושית באוניברסיטת קורנל. "מה שעולה מהמחקר הזה הוא שלכל זה יש קשר גם להתפתחות הקוגניטיבית".
עכשיו, כשהמשבר הכלכלי מאיים להכניס ילדים נוספים למעגל העוני, חוקרים אחרים אומרים שהעבודה שלהם מציעה תובנות באשר לדרך שבה העוני משפיע על הישגיהם של הילדים בטווח הרחוק, ומדגישה את הפוטנציאל והמשמעויות של הלחץ הזה כבר בשלבים מוקדמים של החיים.
"זוהי התקדמות משמעותית", אמר ברוס מקיואן, מי שהוביל את צוות המעבדה הנוירואנדוקרינולוגית באוניברסיטת רוקפלר בניו יורק. "מדובר בחלק נוסף מההבנה הכללית של האופנים שבהם חוויות בתחילת החיים משפיעות על המוח ועל הגוף בכלל".
מחקרים קודמים שעסקו בסיבות האפשריות לפער בין הישגיהם של בני עניים לבין הישגיהם של בני עשירים, התמקדו בעיקר במִשתנים גנטיים שהשפיעו על האינטליגנציה, במִשתנים סביבתיים שהשפיעו על חשיפה לחומרים מסוימים (למשל, עופרת), וברעיון שילדים שנמצאים בעמדת נחיתות יחסית, נוטים לגדול עם פחות גירויים אינטלקטואלים.
"אנשים הניחו שגם סיבות גנטיות וגם סביבתיות ממלאות תפקיד בהיווצרות הפער הזה שבין ילדים עניים לילדים עשירים," אמרה מרת'ה פארא, ראש המרכז למדע קוגניטיבי באוניברסיטת פנסילבניה. "בתוך המִשתנים המשפיעים יכולים להיכלל מספר קטן יותר של ביקורים במוזיאונים, פחות צעצועים, או פחות זמן שההורים מקדישים לילד, לקריאה או לשיחה".
אבל אוונס, שאסף מידע שנוגע ל-195 ילדים בני 14 שחלקם מעל וחלקם מתחת לקו העוני, החליט לבדוק האם דחק נפשי כרוני משפיע גם הוא על הפערים הללו. לדבריו, "אנחנו
"כאשר אתה עני הקשיים רבים – קשיים בניהול הבית, קונפליקטים משפחתיים. יש הרבה יותר מתח סביב תשלום החשבונות, יש סיכוי גדול יותר למעברי דירות. משפחות עניות צריכות להתמודד עם הרבה יותר קשיים, והקשיים הללו מייצרים מתח שהמשפחה כולה חווה, וכמובן חווים גם הילדים".
לצורך המחקר החדש, אוונס ועמיתיו דרגו את רמת הדחק הנפשי שחווה כל ילד באמצעות סולם מקובל למדידת דחק נפשי. ההערכה מבוססת על תוצאות בדיקות שונות שמבוצעות בילדים בגילאים 9 עד 13. נבדקות רמות הורמוני הדחק קורטיזול, אפינפרין ונוראפינפרין, ונבדקים ערכי לחץ הדם ומסת הגוף.
"מדובר, למעשה, באינדיקציות פיסיולוגיות לדחק נפשי", אמר אוונס, שתוצאות מחקרו פורסמו לאחרונה בכתב העת Proceedings of National Academy of Sciences. "הרעיון הבסיסי הוא לאפשר לך לאתר בעיה בוויסות ההורמונאלי במספר מערכות פיסיולוגיות".
כשהחוקרים ניתחו את היחס שבין משך העוני, בין הערכת הדחק הפיסיולוגית ובין הביצועים הנוגעים לזיכרון העבודה, הם הגיעו למסקנה ברורה: ככל שהעוני היה עמוק וארוך יותר, כך היו גבוהים יותר העומס הפיסיולוגי והנטייה לציונים נמוכים במבחני זיכרון העבודה. אלו שבילו את כל ילדותם בעוני השיגו ציונים נמוכים ב-20 אחוזים מאלה שמעולם לא היו עניים.
לדברי אוונס, הממצאים מצביעים על כך שאמצעים חינוכיים ומדיניוּת ממשלתית שמטרתם לשפר את הישגיהם של תלמידי בית הספר, צריכים להביא בחשבון את הדחק הנפשי שהילדים חווים בביתם.
"זה לא רק עניין של 'להקריא לילדים שלנו ולקחת אותם לספרייה'," הוא אומר. "אנחנו צריכים להביא בחשבון את הדחק הכרוני ואת ההשלכות שלו על הבריאות ועל התפקוד הקוגניטיבי".
נא להמתין לטעינת התגובות
