ברחה מהמגזר החרדי - וחושפת הצביעות שמאחורי החומות

היא גדלה בחסידות גור, והתחברה בסתר לאינטרנט ולספרות חילונית אחרי 3 שנים של חיי מחתרת, קמה ועזבה עם שני ילדיה, ישנה על ספסלים בתחנה המרכזית בת"א, גנבה אוכל, וחיה בחוסר כל מיוחד ל"ליידי גלובס"

אלונה פרידמן-סהר | 06/06/2015 15:04

שרה איינפלד / צילום: איליה מלניקוב שרה איינפלד / צילום: איליה מלניקוב

אחרי שחיכיתי חצי שעה, נכנסה למקום המפגש שלנו בחורה מצודדת ותזזיתית. איש מיושבי המקום, כמעט, לא נשאר אדיש למראה וללבוש שלה, ואני תהיתי אם בחרה כך דווקא, בשם ההתרסה. אחרי שנים של התכסות בשביסים וחצאיות באורך שהוכתב על ידי רבנים, חיים שלמים שבהם הייתה שקופה, למדה להסתתר ולפנות את הדרך על מנת שלא להכשיל אברך, והתנהלה במבטים מושפלים - עכשיו היא רוצה שיראו אותה, שיבחינו בה, שיאהבו אותה.

שרה איינפלד, בת 31 ואם לשני ילדים, נולדה למשפה מחסידות גור. בשכונה סגורה באשדוד היא גדלה ולמדה, קמלה, והחליטה להציל את חייה. בראיון מיוחד היא מגוללת את סיפור חייה, שיש בו רעב וקושי וניכור.

היא בת בכורה מתוך חמישה ילדים. ילדה היפראקטיבית, עם המון שאלות, שלא קיבלה את הנאמר לה כמובן מאליו. ילדה שניסתה תמיד לשחק רק עם הבנים, "עד שאחד הילדים אמר שאסור לו לשחק איתי, כי אבא שלו אמר לו שבנות זה איכס. זה זעזע אותי". היא הייתה מטפסת על גג הגן, נופלת, נפצעת, ושוב מטפסת. "ההורים שלי תמיד רצו שאהיה כמו הבת של החברים - צייתנית, ממושמעת, בלי אמוציות, עם כתב יפה ומסודר. הפחד מ'מה יגידו' הוא פחד שריפד את ילדותי".

אביה עסק בעניינים תורניים בישיבה, ואמה, כיום מנהלת סניף של פאגי (בנק פועלי אגודת ישראל), הייתה האישה היחידה בשכונה שעבדה עד ארבע, כשבילדים טיפלה מטפלת. "זה החל בכך שחיפשו פקידות חרדיות, שיוכלו לתת שירות לאברכים, והיא התקדמה בזכות עצמה. שאר הנשים היו יושבות בחלוקים בשכונה ומחכות לגואל שלא הגיע".