יועץ שר האוצר הקודם: נתניהו אחראי לגירעון
מע"מ על פירות וירקות הוא רצוי ולקחת מהעשירים זאת אשליה. פרופ' מואב ממליץ להחריף את הגזירות, ומאשים את המחאה בפגיעה במעמד הביניים

שר האוצר עסוק בימים אלה בהרגעת הרוחות. "אנחנו עושים את מה שנכון לעשות", הוא אומר ומבטיח שהמצב ישתפר בתום פרק זמן של שנה או שנתיים. אלא שהתקציב המוגש השנה אמור להיות תקציב המדינה עד תום שנת 2014. מה יקרה בשנה וחצי הבאות שישפר את המצב? האם יש כיסוי להבטחות שר האוצר כי הקיצוצים הם זמניים, המע"מ והמסים יירדו והגירעון יחוסל?
פרופ' עומר מואב, שהיה יועצו של שר האוצר הקודם יובל שטייניץ, מוכן לפרגן ללפיד על חלק מצעדיו, אך לדעתו לא מדובר בצעדים מספקים. "לפיד לא אשם במצב שנוצר", טוען מואב. "הוא קיבל כלכלה צומחת, ללא מיתון וללא אבטלה גבוהה, אבל הממשלה הקודמת, בראשות נתניהו, נהגה בחוסר אחריות תקציבית קיצוני כשגררה את המשק לגירעון של 40 מיליארד שקל. אדרבה, ככל שהמשק במצב כלכלי טוב יותר כך קשה להצדיק מציאות של גירעון".
לדברי מואב, נתניהו הפגין חולשה, ובמקום להתעקש על כך שאי אפשר להעלות שכר בלי חשבון, להגדיל את תקציב הביטחון או לאפשר רפואת שיניים חינם לילדים, הוא נכנע ויצר בור גדול בתקציב כי לא רצה להעלות מסים בו בזמן." חשוב לזכור שמי שהביא אותנו עד הלום הוא נתניהו, והוא עדיין ראש ממשלה. הוא היה חלש וכנראה יישאר חלש. לדעתי, לפיד לא סומך על נתניהו שייתן לו גיבוי, ובצדק. זה, ככל הנראה, מה שמכתיב חלק גדול ממה שהוא עושה".
ובכל זאת, לפיד עושה היום בדיוק ההפך ממה שהבטיח לבוחריו.
"לפיד נוהג באחריות כאשר הוא אומר שאין ברירה, וחייבים להעלות את המסים. זה מסר נכון וחשוב. הוא אומר בעצם שאין ארוחות חינם בכלכלה. אם הציבור רוצה לקבל יותר מהממשלה, למשל אם הוא עובד המגזר הציבורי ורוצה משכורות גבוהות ויותר ביטחון, חינוך ובריאות - בסופו של דבר הוא זה שמקבל את החשבון. הטענה ששלי יחימוביץ' ואנשי המחאה החברתית מנסים למכור לנו, שלפיה יש עשירים רבים שניתן לקחת מהם הרבה, היא אשליה. זו גישה סוציאליסטית מהסוג הישן שלא קיימת יותר.
"נטל המס על שכירים בעלי הכנסה גבוהה הוא גבוה מאוד ופרוגרסיבי בהשוואה למדינות מערביות, למשל המדינות הסקנדינביות. זה דווקא בסדר, כי בישראל יש גם פערי הכנסה גבוהים. הבעיה היא שהיום אנשים בעשירון העליון משלמים מס כאילו הם חיים בשוודיה או בנורווגיה, אבל מקבלים שירותים ברמה מזרח-תיכונית. יש גבול עד כמה ניתן לסחוט מאותה קבוצה. אנשים שמרוויחים היום 20 אלף שקל הם כבר בעשירון העליון".
ריקי כהן בעשירון העליון?
"לא נכון לחשוב שמי שנמצא בעשירון העליון הוא עשיר, ומי שמייצג את המעמד הבינוני מרוויח 8,000 שקל. חלק גדול מבעלי ההכנסות הנמוכות הם צעירים. אם ריקי כהן היא בת 20 או 30 ומייצגת את האזרח הישראלי הממוצע, ההכנסה שלה תהיה 10,000 שקל למשק בית. אם היא בת 40, ההכנסה שלה תהיה קרובה יותר ל-20".
לפיד נרתע מלחפש את הכסף במקום שהוא נמצא. החברות הגדולות מרוויחות סכומי עתק ומשלמות מס מזערי.
"נכון, וזה באמת לא סביר בעיניי, אבל לחשוב שעל ידי העלאת מסים לחברות ניתן יהיה לגבות מיליארדים - זו שטות. אם חברה תיאלץ לשלם מס בשיעור 30 אחוז היא פשוט תברח מפה. אם יעלו את המס ל-15 אחוז , גדלים הסיכויים שתישאר. המחקרים בכלכלה מראים שכשאתה מגדיל את נטל המיסוי, אתה פוגע בצמיחה הכלכלית. ב-2003 נתניהו הבין זאת ונכנס לתוואי של הורדת שיעורי המס. כך לא רק שהמשק צמח, אלא גבו יותר מסים. על ידי העלאת שיעורי המס אתה גובה פחות מס".
פרופ' מואב, מרצה בכיר לכלכלה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת וורוויק באנגליה, סבור כי לפיד פועל היטב בסוגיית קיצוץ הקצבאות לחרדים ודחיית העיסוק בנושא הגיוס. "גיוס החרדים לצבא הוא טעות כלכלית. הרי מדברים על קיצוץ במערכת הביטחון. האיום הקונוונציונלי כמעט אינו קיים. אין צורך בחיילים נוספים, ופרט לזאת החרדים המתגייסים הם כבר אבות לילדים, ואז הם לא מקבלים 500 שקל לחודש כמו בני, אלא 5,000. זה יהיה צינור להזרים כסף ובלוף גדול. לעומת זאת, הקיצוץ בקצבאות האברכים או הילדים עשוי ליצור מצב שבו אדם חרדי יצטרך לעבוד לפרנסתו. אם לפיד ימשיך בכיוון זה ויקבל את הגיבוי לכך, אני רואה בזה שינוי חשוב בכלכלה".
אלא שכאן מסתיימים דברי השבח שפרופ' מואב מוכן להרעיף על לפיד. "דווקא כשיש משבר צריך לנצל אותו כדי לבצע רפורמות. כשיש מגזר ציבורי שלא מתפקד כמו שצריך, אבל שופכים עליו הרבה יותר כסף, בלי להתנות זאת בשום רפורמה שתשפר יעילות, אין לזה ערך. אני מכיר היטב את מערכת ההשכלה הגבוהה. הגדילו מאוד את התקציב למערכת מאוד בזבזנית, בלתי יעילה, שלא מספקת את הסחורה לציבור. חושבים שעל ידי זה שייתנו עוד כסף הדבר יתרום להגדלת היעילות? ההפך הוא הנכון. ככל שאתה נותן יותר כסף לגוף מסוים, אתה רק מקטין את הסיכוי ואת המוטיבציה להתייעלות".
מה חשבת על ההסכם בין לפיד לעיני?
"פה אני רואה ויתור מוחלט. הסיבה שהמגזר הציבורי לא מתייעל היא הכוח העצום שיש לעובדים בו. הקביעות של העובדים בארגון שלהם והגיבוי שלו הם זוכים מההסתדרות. מול עיני לפיד היה חלש מאוד. נכנע ללא קרב. ברגע שהוא אמר שהוא מפחד מאוד משביתות, נגמר הסיפור".
לא היה עדיף להימנע מהשבתות וממאבקים קשים בשלב הזה?
"שביתות תמיד גורמות נזק. מרגרט תאצ'ר, שהלכה לעולמה לא מכבר, הצליחה להציל את הכלכלה הבריטית כשאמרה שאינה מפחדת משביתות. מי שמשמיץ אותה היום עושה זאת מתוך חוסר הבנה מוחלט למצבה של בריטניה אז. היא לא מצמצה. מי שמראש אומר שהוא מפחד משביתות באמת לא יהיו לו שביתות, כי הוא ייכנע בלי קרב. מי שאומר שהוא לא מפחד משביתות יכול לעשות רפורמות.
"שביתות הן תמיד נזק אדיר למשק. ככל שנתניהו מדבר יותר על כך שהוא מתכוון לעשות רפורמות ולצמצם את כוחם של הוועדים במונופולים החזקים, הם רק הולכים ומתחזקים. הנטל שהם מטילים על הציבור בישראל הוא אדיר. החוב של חברת החשמל הוא כ-70 מיליארד שקל. ממה נוצר החוב הזה? רובו מחוסר יעילות, מתנאים מפליגים לעובדים ומשכר גבוה. בוא נתרגם את המשמעות של מספר ענקי כזה כדי שנבין. מדובר בחוב של 35 אלף שקל לכל משק בית בישראל, כלומר חברת החשמל, הנשלטת באופן מלא על ידי עובדיה, הגיעה למצב כזה. מי יחזיר את זה? אנחנו. אתה, ילדיך ונכדיך דרך חשבון החשמל".
אולי שר האוצר עדיין לא בשל למאבקים עקובים מדם?
"יכול להיות. הוא לא אוהב עימותים. הוא מבין שהוא לא יכול לנצח בכל החזיתות. לכן פתח חזית מול החרדים, והוא לא רוצה חזית נוספת מול עיני והעובדים המאורגנים, במיוחד שהוא יודע שלא יקבל גיבוי מנתניהו".
אולי לנתניהו דווקא היה נוח להשקיף על כל המאבק מחומת סין.
"נתניהו הוא זה שהמציא את האגדה על הרזה הסוחב על גבו את השמן, שהוא המגזר הציבורי שאותו יש להקטין. מה הוא עשה בפועל? אין עוד אף ממשלה בישראל שבתקופת כהונתה המגזר הציבורי גדל בשיעור כה חד כמו בארבע שנים האחרונות. הוא העלה מסים בצורה מסיבית. לא רק שוויתר על תוואי ההורדה, אלא עבר מתוואי הורדה לתוואי העלאה. היה לו חשוב מאוד להטיל מע"מ על פירות וירקות. כולם זוכרים כיצד הנחה את שטייניץ להטיל מע"מ, וכשהכל היה מוכן, כולל רוב בוועדת הכספים לשינוי, נתניהו החליט ברגע האחרון לרדת מזה.
"אתה רואה שלפיד הצהיר מיד שלא יהיה מע"מ על ירקות ופירות, לא יהיה מיסוי קרנות השתלמות או הטלת מע"מ באילת, לא תהיה העלאת שכר הלימוד לסטודנטים ולא יועלה גיל הפרישה לנשים. הוא ויתר על כל הרפורמות שחשוב לעשות במערכת המיסוי והלך על מה שקל. קל מאוד להעלות מע"מ ומס הכנסה.הרבה יותר קשה לבצע רפורמות, במיוחד במונופולים של השירותים החיוניים. אז ברור שלא יקרה כלום".
לפיד אומר שבעוד שנה-שנתיים המצב יהיה טוב.
"כשמישהו מצהיר מראש שהוא לא יוצא למלחמה בשורה ארוכה של דברים חשובים, ברור שבעוד שנה לא יקרה שום שינוי. מה יקרה? בשנה הבאה הוא יכופף את עיני ויפתח נמל ים פרטי? אלו דיבורים בעלמא. לא נראה לי שיש הרבה מאחורי זה, פרט לנושא הציבור החרדי. אני לא רואה שבתוך שנתיים הציבור החרדי ייכנס בהמוניו לעבודה ויפסיק להוליד ילדים. הציבור החרדי עולה למשלם המסים המון כסף, לא דרך התקציבים הייחודיים אלא דרך תקציבי החינוך וקצבאות הילדים. לכן הנטל על תקציבי החינוך, הבריאות והתשתיות הוא אדיר. זו קבוצה שכמעט אינה משתתפת בשוק העבודה ומשלמת מעט מאוד מסים. אם תחול שם מהפכה דרמטית, יהיה שינוי משמעותי בכלכלה, אבל זה לא יקרה בתוך שנתיים. אלה תהליכים מאוד ארוכים".
מואב טוען שכבר בקיץ 2011 התריע כי היענות לתביעות המחאה החברתית תפגע במעמד הביניים. "אמרתי להם: אתם דורשים חינוך חינם מגיל שלוש. אתם לא תיהנו מזה, כי אתם תידרשו לשלם את החשבון. כשאתה מרחיב את טיפול השיניים או את חינוך החינם לילדים, משפחות מעוטות ילדים מסבסדות את המשפחות מרובות הילדים".
אולי נכון יהיה לתת קצבאות לפי מבחן הכנסה?
"מה היית מרוויח מזה? הרי כל הרעיון הוא לא לאפשר לחרדים לחיות על חשבון קצבאות הילדים. אני לא רוצה ליצור תמריצים בעייתיים. אתה רוצה לעזור לעניים? תעשה זאת באמצעות העברות אחרות, לא באמצעות קצבאות ילדים. זו דרך גרועה. התניית קצבאות ילדים במבחן הכנסה היא שטות".
פרופ' מואב לא רואה במהלכי לפיד סיבה לתקווה, אבל גם לא תומך בהצעה לבקש ממבקר המדינה לחקור את הסיבות שהביאו לגירעון הגדול. "זו הצעה מטופשת", הוא אומר. "הרי ברור לכל מה גרם לגירעון. מה יש לחקור כאן?" לגבי תקציב הביטחון, אם היו הדברים תלויים בו הוא היה מבצע קיצוץ עמוק יותר. "עקרונית, מדובר במערכת שרוב תקציבה עובר לתנאי שירות. בגיל שבו חלמתי לקבל קביעות, אנשי הביטחון יוצאים לפנסיה ומקבלים גמלה יפה מאוד. אין לזה הצדקה. יש במערכת מקום לחיסכון כספי אדיר נטו. יש מקום לקיצוץ. במגזר הפרטי אין לאנשים קביעות. למה צריכים להיות מיוחסים שם? אי אפשר להצדיק את זה".
אומרים שיש איומים חדשים, ודורשים לכך תקציבים גדולים מאוד.
"במערכת הביטחון מבקשים תקציב להגנה על איומים חדשים, אבל מה עם האיומים הקונוונציונליים הישנים שכבר לא קיימים? חל שינוי דרמטי ואף אחד לא לוקח אחריות".
לדעתו של מואב, לפיד טעה כאשר נכנע לנתניהו והגיש תקציב לשנה וחצי. "הוא היה צריך להכין תקציב פשוט, בלי מלחמות כמעט, ל-2013 ולהשאיר לעצמו זמן לדברים מהותיים ל-2014. הרי כל העלאות המס, חוץ מהמע"מ, מיועדות ממילא רק ל-2014. 2013 היא שנה כמעט אבודה. ההכנה המהירה פגעה ביסודיות העבודה לקראת 2014, וזו טעות גדולה".
כשהיית יועץ לשר שטייניץ דווקא תמכת בתקציב דו-שנתי, לא?
"אני לא נחרץ עקרונית לגבי תקציב דו-שנתי. יש לדבר יתרונות, אך גם חסרונות. כרגע הוא לא מתאים. לנתניהו הדבר דווקא עוזר למסמס את המחדל שהוא אחראי לו. יכול להיות שלנתניהו חשוב יותר מכל דבר אחר שלפיד לא יאיים עליו. הרי הוא נמצא בניגוד עניינים. מצד אחד אני מאמין שהוא בכנות רוצה בטובת כלכלת ישראל; מצד שני הוא מאמין שמה שהכי חשוב לעם ישראל כרגע זה שנתניהו יהיה ראש הממשלה. הוא מאמין בזה באמת, והתחושה שלי היא שהוא מוכן להקריב קצת את הכלכלה לטובת העניין הזה. העיקר לפגוע בלפיד, העיקר שהוא יישאר ראש הממשלה.
"תראה לדוגמה את עניין הגירעון. לפיד הודיע שהוא מעוניין להגדיל את הגירעון לחמישה אחוזים. נתניהו בא ואמר: לא, אני המבוגר האחראי, אני מאשר רק 4.65. לפיד בנה תקציב בהתאם, אבל נתניהו יבוא בתור המיטיב ויעלה שוב לחמישה אחוזים".
וכשנתניהו מבטיח להמשיך ברפורמות, אתה מאמין לו?
"הבעיה אצל נתניהו היא הנתק המוחלט בין הדיבורים למה שקורה באמת".