חזון חיי הנצח ופיתוחי הטכנולוגיה המדעיים שיביאו לכך
הברכה "עד מאה ועשרים“ תיחשב בקרוב לעלבון: לפי החזון הטרנס-הומניסטי, אנחנו בדרך להיות יצורי-על ממוחשבים למחצה, עם יכולות משופרות וחיים בריאים וארוכים, אולי עד כדי ביטול המוות. הזוי? צאו לרחוב ותגלו שממש לא
הטרנס-הומניזם היא תנועה אידיאולוגית חדשה לכאורה, אבל בעלת שורשים עתיקים מאוד, הטוענת שבאמצעים הטכנולוגיים החדשים יוכל האדם למנוע את נזקי ההזדקנות, להכחיד מחלות, לשפר את עצמו מבחינה גופנית, שכלית וחברתית, להאריך את חייו, ולעבור לשלב הבא באבולוציה שלו. הטרנס-הומניסטים מאמינים שאם המין האנושי לא ייכחד במאה הקרובה, בני האדם ייהפכו באמצעות חידושים טכנולוגיים לסופר-אינטליגנטים. אז תחל תקופה של שינויים טכנולוגיים וחברתיים מהירים ביותר, עד לנקודת מפנה המכונה סינגולאריות: הנקודה שבה האדם יהפוך לפוסט-אדם בעל כישורים שכליים וגופניים שהיום איננו יכולים להעלות על דעתנו. אולי הוא גם יזכה לאלמוות.
הסינגולאריות מתקרבת. וגם אם לא, "הסינגולריות מתקרבת“ הוא שם ספרו החדש של המדען ריי (ריימונד) קורצווייל, שהופיע עכשיו בעברית בהוצאת מאגנס. קורצווייל, יהודי אמריקני, ממציאן של טכנולוגיות מרכזיות בתחום הזיהוי הממוחשב של כתב ושל דיבור, ידוע גם כאחד הנביאים הטכנולוגיים הרדיקליים ביותר של תקופתנו, ואחד האידיאולוגים הראשיים של הטראנס-הומניזם. הוא סבור שבתוך עשורים ספורים בני האדם יהפכו לישויות שיש בהן חלקים מכאניים. לדעתו, כבר בשנות ה-30 של המאה הנוכחית ניעשה יותר לא-ביולוגיים מאשר ביולוגיים, ונכניס דרך שגרה מחשבים לגופנו ולמוחנו.
נקודת הסינגולאריות תהיה להערכתו של קורצווייל בשנת 2045. המוח והמחשב - הבינה הביולוגית והמרחב המקוון - יהיו לאחד. התוצאה תהיה אדם ששומר על אנושיותו, אך מתעלה על המגבלות הביולוגיות. בתקופה הפוסט-סינגולארית לא תהיה עוד הבחנה בין אדם למכונה, כשם שלא תהיה הבחנה בין מציאות פיזית למציאות וירטואלית. בסופו של דבר יהיה היקום כולו רווי בבינתנו, ובכך יגשים את ייעודו.
ציוויליזציית האדם והמכונה שתקום, כותב קורצווייל, תתעלה על מגבלות מוח האדם ש“יש בו רק 100 מיליארד קשרים, וגם הם אטיים להפליא“. ההתגברות על רבות ממגבלות הגוף תאריך את תוחלת החיים ל-500 שנה לכל הפחות, אך גם לאחר
קורצווייל מעריך שלא כל האנשים ירצו להצטרף לאיחוד הטכנולוגי הזה. אחרים משערים שייווצרו הבדלים ברורים בין מדינות העולם, ושיהיו גם מדינות שיחסמו את ההתפתחויות הללו בכוח, למשל מדינות אסלאמיות. אבל בסופו של דבר, אומר קורצווייל, השינויים יגיעו לכולם. הוא משווה זאת לשימוש בטלפון הסלולארי, שבתחילה היה נחלת מיעוט קטן, וכיום רוב האוכלוסייה כבר אינם מסוגלים לחיות בלעדיו. עם זאת, הוא גם מודה ש“הסינגולאריות תגביר את יכולותינו לממש את נטיותינו ההרסניות ביותר“.
ישנו גם החשש ששלב המעבר יהיה אלים, ושהציוויליזציה החדשה תהיה עוינת לאנושות: איזה עניין יהיה לה לשמור על קיומה של תרבות ישנה, נחשלת ושונה ממנה באופן מהותי? "ביחס לסכנות, קורצווייל נאיבי לטעמי“, אומר מתרגם הספר עמנואל לוטם, מהבולטים במתרגמי ספרי המדע הפופולארי בישראל.
"אני לא מבין מדוע התרחיש של סרטי 'שליחות קטלנית‘, של השתלטות המכונות על המין האנושי ועל העולם, לא יקרה כתוצאה מההתפתחויות הטכנולוגיות שהוא מתאר בספרו. התחזית שהוא מציג משכנעת גם בעיניי; קורצווייל הוא אדם בעל הישגים חשובים רבים בתחומי הטכנולוגיה ואסור לזלזל במה שהוא אומר. אבל זה עוד לא אומר שזה טוב. המציאות החדשה עלולה להיות מאוד לא סימפטית לבני האדם, שיעדיפו להישאר בשר ודם ולא מכונות נצחיות".
"קורצווייל מגדיר בספר שלושה תחומים חשובים - גנטיקה, רובוטיקה וננו-טכנולוגיה - ומראה באופן משכנע שהשינויים בהם ישנו את העולם כפי שלא השתנה מעולם. אבל יש לי בעיה חמורה עם השנה שהוא בוחר בה כשנת הסינגולאריות. לדעתי הוא בחר בשנת 2045 כי הוא רוצה שזה יקרה בימי חייו. הוא יהיה אז בן 97. כדי להגיע לגיל הזה ולהספיק לעלות לרכבת אל חיי הנצח הוא הכניס את עצמו למשטר בריאותי מטורף, והוא לוקח כמויות אדירות של כדורים מדי יום. לדעתי הרצון הזה מטה את לוח הזמנים שלו. הדברים יקרו לאט יותר. בעיניי הוא אוטופיסט. הוא חושב על תרבות חדשה שלא תהיה המשך של התרבות המערבית הקיימת, התרבות היהודית-נוצרית, אבל לזה אין לו שום נימוק משכנע“.
אתה היית מוכן להיות סייבורג? שיטפלו בך בחלקי ננו טכנולוגיה?
"שאל אותי בעוד חמישים שנה. אני יכול לומר לך כבר עכשיו שאני לא מוכן שננוטכנולוגיה תוכנס לגופי כדי לבנות אותו מחדש בצורה טובה יותר, כפי שמציעים קורצווייל ואחרים. מה יקרה אם מתכנת ישבש את התכנות שלהם עם איזה וירוס? אני מעדיף את האנושיות שלי, תודה“.
"כרגע אין לי שום חשק לעזוב את אשתי ואת הילד ולהפוך לסייבורג“, עונה על אותה שאלה העתידן ד“ר רועי צזנה מהטכניון ומהמרכז הבינתחומי לניתוח ותחזית טכנולוגית באוניברסיטת תל אביב. "אבל בעוד כמה עשורים, כשיגיעו המחלות הנוראיות והזקנה, אסכים ליטול את הסיכון. לפי קורצווייל, בעוד שבעים שנה נוכל לחבר מוח אנושי למחשב, ומשם למשל לייעץ לילדים שלנו. קורצווייל הוכיח את עצמו כבעל תחזיות שמתגשמות; הוא עצמו הביא להגשמת כמה מהן. האינטואיציה שלו טובה מאוד, אם כי הוא לוקה באופטימיות מוגזמת. הוא מתנבא שנהיה בני אלמוות. תאורטית זה אפשרי, אבל בינתיים זה נראה רק תאורטי“.
איליה סטמבלר, מדען ישראלי וטרנס-הומניסט פעיל, משמיע גם הוא הערכות זהירות מאלו של קורצווייל. "קשה לנבא כיצד ייראה אדם-העתיד בטווח הרחוק. אבל בטווח הקרוב אפשר לשער שהוא יישאר אותו אדם, רק בעל שרידות גבוהה יותר. הדבר דומה למכונה ישנה שהחלקים המתבלים שלה מוחלפים, שנשמרת בתנאים של בלאי מופחת. כך גם האדם: הוא יישאר כמעט ללא שינוי בטבעו, אלא שיסופקו לו אברים חלופיים והוא יישמר בתנאים היגייניים יותר“.
סטמבלר הוא חלק משיח טראנס-הומניסטי שנוכחותו בישראל מתחזקת והולכת: כתבי עת, תערוכות, כינוסים, סמינרים בסופי שבוע, קבוצות פייסבוק. לא מכבר התקיימה בגלריה התל-אביבית "מתושלח“ - אכן, מתושלח - תערוכה ובה ציורים דמיוניים של האדם בעתיד הסופרטכנולוגי של הסינגולאריות. בזירת הספרות החל לפעול כתב העת "הבה להבא“.
עורכו, המשורר עודד כרמלי, מאס בוויכוח הפוליטי והחברתי הקטנוני הרגיל ובסדר היום האגוצנטרי הרווח בשירה העכשווית, והחליט להעביר את משאבי המרץ שלו למעגל הגדול יותר, של האנושות כולה והנצח כולו - כלומר לפעול למען הארכת תוחלת החיים והתקדמות לקראת הסינגלוריות. זכורה הפגנה נגד המוות שקיים בשנה שעברה בשם התנועה הטרנס-הומניסטית ליד בית העלמין ברחוב טרומפלדור בתל אביב.
"מטרתנו להחדיר את הרעיון המדהים מכולם, רעיון חיי הנצח, אל לב התרבות העברית ולהפכו מרעיון שוליים מטורף לרעיון מכונן ומוביל“, אומר כרמלי. "צריך להבין שטרנסהומניזם אינו אלא הומניזם מעודכן. הוא חורג מהמסגרת המקובלת של זכויות האדם וחירויות היסוד המובטחות במגילת זכויות האדם, ומבטיח לאדם את הזכות לכל, כולל הזכות לחיים ארוכים ואולי גם נצחיים. השלשלאות השקופות של הביולוגיה, הכימיה והפיזיקה מצרות את צעדינו יותר מכל עול של רודן מקרי“. כרמלי רואה בתשוקתו ובתשוקת חבריו "רצון להשתחרר משלשלאות הקיום, או לפחות לשקשק בהן“.
כרמלי וסטמבלר ניסחו טיוטת הצעת חוק להקמת ועדה לאומית מייעצת למלחמה במחלת הזקנה, ברוח הצעת חוק "לעידוד רפואה רגנרטיבית“ שהוגשה לקונגרס האמריקני בשנה שעברה. "ההצעה נשלחה לכל חברי הכנסת“, מספר סטמבלר. "קיבלנו מעט תגובות, רובן חיוביות. ההתנגדות העיקרית הייתה לגבי הנושא הסמנטי של כינוי הזקנה 'מחלה‘. אולי באמת נשנה את זה, אבל לא את התוכן המעשי של ההצעה, וננסה לקדם אותה שוב אחרי הבחירות“. לצד הקמת הוועדה הלאומית, מוצע שם גם להרחיב את חוק שירותי הבריאות כך שיוזכר בו במפורש עניין הארכת החיים, ולהרחיב את חוק "לא תעמוד על דם רעך“ כך שיתייחס גם להצלת אנשים העומדים בסכנת חיים בשל תשישות ומחלה.
תומכי הטרנס-הומניזם צריכים לדעתו של סטמבלר להקים תנועה חברתית גדולה ולשקול ריצה לכנסת. השאיפות הטרנסהומניסטיות שלו צנועות יחסית: "מדובר בעיקר בניסיון להאריך חיים בריאים באמצעים טכנולוגיים. מובנים אחרים של הטרנס-הומניזם, כמו הרחבת היכולות השכליות והגופניות, מעסיקים אותי פחות. אבל דווקא משום כך, עשייה פוליטית יכולה לקדם את היעדים שאני מתמקד בהם".
"כדי להגיע להארכת חיים משמעותית,“ הוא מסביר, "יש צורך בהשקעות מסיביות במחקר המוקדש למטרה ספציפית זו. זהו מחקר שהרווח ממנו אינו מיידי. נראה שהשקעות כאלו יתקיימו רק בעידוד ובתקצוב של המדינה. מכאן הצורך החיוני בפעולה בשדה הציבורי-פוליטי. בנושא הזה יש לנו כרגע דיונים רציניים ביותר בפורומים האינטרנטיים. אנחנו גדלים ואולי לא רחוק היום שבו נפעל. הרעיון המרכזי שהתנועה החדשה תדגיש הוא הערך המוחלט של חיי אדם. ננסה קודם לעורר אצל המפלגות הקיימות עניין בנושא ההזדקנות והמאבק בהשלכותיה הקשות. אם המאמץ הזה ייכשל, כנראה לא יהיה מנוס אלא לנסות ולהקים מפלגה עצמאית“.
אבל גם את הציבור הרחב יש לשכנע, שכן "בינתיים איני רואה קרבה לרעיונות האלה ברוב החברה הישראלית. בעיית ההזדקנות היא בעיה כאובה ומאיימת, אבל יש נטייה להתכחש אליה: להתעלם מהעתיד, להסיח את הדעת מהזקנה ומהמוות מזקנה, ואף להציג את הזקנה באופן משלה, אוטופי והרואי, או לחלופין להציגה כתופעה שאין לה תקנה. כל זה לא תורם לא לשיפור מצב הקשישים ולא לאריכות חייהם הבריאים. יש להציג את הבעיה במלוא חומרתה וחשיבותה, וגם להצביע על האפשרות המעשית לפעול למען פתרונה או הקלתה“.
"לפני שלושה חודשים", הוא מספר, "החלה התארגנות בינלאומית להקמת מפלגות ותנועות חברתיות במדינות שונות למען הארכת חיים בריאים, ושמה "מפלגת אריכות הימים“. היא כבר כוללת קבוצות פעילים ב-27 מדינות וכמה אלפי תומכים, "ובהחלט משמשת לנו מקור השראה ומודל“.
לישראלים יש נוכחות בולטת באוניברסיטת הסינגולאריות“ שהקים ריי קורצווייל במרכז החלל בפאלו אלטו שבעמק הסיליקון בקליפורניה. גוף זה מתמקד במחקר יישומי ובהכשרת מנהיגות חברתית ומדעית לקראת השינויים שנכונו לאנושות. כמו כן, קורצווייל הקים גוף שעיסוקו תיאורטי יותר, "מכון הסינגולאריות העולמי“, המתמקד בתחום הבינה המלאכותית ובחיפוש פתרונות לסכנות שעלולה לעורר ההתקדמות בתחום זה.
נציגה של האוניברסיטה בארץ הוא איתן אלירם, דוקטור בניו-מדיה והבוגר הראשון של תוכנית המנהלים של האוניברסיטה. "אוניברסיטת הסינגולאריות פועלת לשנות את מצב המין האנושי כאן ועכשיו“, הוא אומר. "היא גם מעוניינת להקים סניף בישראל. ישראל היא אחד המקומות שבהם היא פעילה ביותר, יחד עם ברזיל ורוסיה. מכל תלמיד שם מצפים שיקים חברה שתשפר את חייהם של מיליון איש בתוך עשור".
האוניברסיטה קמה ב-2008, והיא כבר נאלצת לערוך תחרויות בינלאומיות כדי לבחור את התלמידים בה: בשנה שעברה פנו 20 אלף איש, ויש שמונים מקומות. בארץ מקיימת קרן רמון תחרות ליזמים וסטודנטים פורצי דרך, שהפרס הראשון בה הוא מלגות לאוניברסיטת הסינגולאריות. מדי שנה בשנה פונים יותר ממאה ישראלים כדי להתקבל לאוניברסיטה, ומתוכם מתקבלים עשרה או תריסר. זה עדיין הרבה יותר ממספר המתקבלים מרוב הארצות האחרות. ישראל ובריטניה נמצאות במקום השני במספר התלמידים שם“.
איך אתה מסביר את זה?
"ישראל היא מדינת הזנק. הישראלים הנבחרים להגיע לשם מחוברים לרוח היזמית של המקום, באים עם יכולות רבות, והחשיבה שלהם היא בעיקר מעשית ומאלתרת. אנחנו גוף מעשי מאוד; סוג חדש של אוניברסיטה יזמית, שמתעניינת פחות בתיאוריות ומתעניינת יותר בטכנולוגיות מעשיות המאיצות את פתרון הבעיות של האנושות. אנחנו מקימים בישראל חממה טכנולוגית ליזמים שיש להם רעיונות מקוריים לפתרון הבעיות הגדולות של האנושות בתחומי המים, המזון, המדבור, הבערות, הבריאות, האנרגיה והחינוך. יש לנו בארץ ארגון בוגרים תוסס המקיים מפגשים סדירים“.
במקביל לפריחה האקדמית העתידנית הזו, ניכרת בעשור האחרון דעיכה חמורה בהרשמה לחוגים למדעי הרוח באוניברסיטאות - ויש המקשרים בין השניים. הם סבורים שדעיכת הרוח היא מניצני העתיד המכאני שקורצווייל מבשר לנו; שעתיד זה עלול לפגוע ברוח האנושית ולחסל את התרבות ההומניסטית. כן נשמעות אזהרות שבתרבות העתיד עלולים להיווצר סוגים שונים של בני אדם: העשירים שיוכלו להרשות לעצמם חיים ארוכים ובריאים, והעניים קצרי הימים שלא יוכלו להרשות זאת לעצמם וייהפכו לסוג של עבדים. זהו אחד הנימוקים שבפי הקבוצות הקוראות לאסור סוגים מסוימים של ניסויים בהנדסה גנטית. הן רואות בטרנס-הומניזם דת חילונית, שהאל שלה הוא האדם בשיתוף המכונה, ואולי המכונה לבדה.
נראה שבכמה זרמים קיצוניים של הטרנס-הומניזם יש אכן מידה של זלזול בתרבות האנושית ושאיפה להחלפתה. עם זה, הזרם המרכזי של הטרנס-הומניזם מתמקד בשאיפה להארכת החיים ומיגור המחלות. בהעצמת האנושות ולא בהחלפתה. נראה שדווקא הזרם הזה גדל והולך. ינקי מרגלית, מייסד חברת אבטחת המידע "אלדין“ ומי שכונה נביא הסינגלוריות הישראלי, מבקש להרגיע אותנו וגם את עצמו.
"האמת היא שעד לזמן האחרון הייתי אפוקליפטי, וחששתי שהטכנולוגיות ישתלטו עלינו, ינמיכו אותנו ויעצימו את 'האח הגדול‘ - את שליטת הממסדים והממשלות בחייו של הפרט. בשנה האחרונה הבנתי שלא רק שאין אח גדול שמשתלט, אלא הפרט מתעצם. יותר ויותר יחידים מצליחים לחולל מהפכות; החלל, למשל, נפתח בפני חברות פרטיות ויחידים, ולא רק ממשלות“.
ומה עם החשש לשימוש לרעה בטכנולוגיות?
"זהו חשש אמיתי, אבל השאלה היא אם בגללו צריך לחסום את פיתוח הטכנולוגיה שמעצימה את המין האנושי. אז יהיו מדינות כמו איראן, אפגניסטן וסומליה שישתמשו בטכנולוגיה לרעה, אבל תתפתח גם הטכנולוגיה ששומרת מפניהם. בסך הכול אנחנו חיים בתקופה הטובה ביותר בהיסטוריה. האנושות לא זכתה מעולם לכל כך הרבה שלווה, שלום ויכולות כמו היום. ואנחנו נעים מהעידן הזה והלאה“.
לצופי הטלוויזיה הישראלית במחצית השנייה של שנות השבעים הייתה תמונה ברורה מאוד של העתיד הסייבורגי המתוכנן לצאצאיהם. הם קיבלו אותה מסדרת הטלוויזיה האמריקנית "סטיב אוסטין, האיש השווה מיליונים“, שהתבססה על רומן המדע הבדיוני "סייבורג“ מאת מרטין קיידין ושודרה ברשת אי-בי-סי מאז ינואר 1974.
סטיב אוסטין, אסטרונאוט, נפצע קשה בתאונה, ושוקם בסדרת ניתוחים חדשנית במימון סוכנות ביון של הממשל. הושתלו בו יד ימין, שתי רגליים ועין ימין מלאכותיים, שהפכו אותו לסייבורג, "אדם ביוני“ כפי שזה כונה. החלקים המלאכותיים בגופו הופעלו באמצעות מחשב שחובר ישירות למוחו, ומקור האנרגיה שלהם היה סוללות גרעיניות זעירות. בזכות האיברים המלאכותיים היה אוסטין מסוגל לרוץ במהירות של 100 קילומטר לשעה, ידו הייתה בעלת כוח אדיר, ולעינו היה כושר לראייה מרחוק ואף באינפרה-אדום. הכישורים הללו שימשו את אוסטין בסדרה ארוכה של משימות שנשלח אליהן מטעם השירותים החשאיים של ארצות הברית.
גיבורים אנושיים בעלי יכולות על-אנושיות אכלסו את הדמיון האנושי כבר בימי קדם, אלפי שנים לפני שהייתה יכולת להסריט את הדמיון. שורשים קדומים יש גם להיבט האחר של הטרנס-הומניזם, האפשרות לחיי נצח. האלים במיתולוגיות השונות מוצגים כבני אלמוות. באפוס האכדי "מסעות גלגמש“, המבוסס על המיתולוגיה השומרית, מתואר מסעו של גלגמש להשגת צמח-החיים שיעזור לו להשיג חיי אלמוות.
גלגמש השיג את הצמח, אך לא שמר עליו כיאות והוא נפל בידיו של הנחש. לכן עד היום הנחשים משילים את עורם ומחדשים את נעוריהם. גם חוה ואדם בספר בראשית, לפי המדרש, נועדו לחיי נצח, אך חטא עץ הדעת בהשראתו של הנחש גרם לענישתם באורך חיים מוגבל.
נעשו גם ניסיונות ממשיים להשיג חיי נצח. בסין היו אסכולות של מלומדים טאואיסטים ששאפו למצוא דרכים לעצור את המוות ולהשיג חיי נצח, וטענו מדי פעם להצלחה. ככל הידוע, איש מהם אינו מהלך בינינו כיום. בימי הביניים חיפשו האלכימאים במלוא המרץ אחרי השיקוי שייתן להם נעורים נצחיים. בעת החדשה יצא ההרפתקן הספרדי פונסה דה ליאון לחיפוש אחר מעיין הנעורים באזור פלורידה. ובמחזהו המפורסם של גתה, "פאוסט“, שעל אחד מתרגומיו הידועים לעברית חתום המשורר שוחר האלמוות יעקב כהן, עושה המכשף האלכימאי עסקה עם השטן כדי לקבל מחדש את נעוריו.
לא תמיד חיי האלמוות הוצגו כדבר נכסף. בספרות המדע הבדיוני, יתרונות חיי הנצח מתגמדים לנוכח חסרונותיהם: שעמום נצחי, אובדן הדחף לפעולה ולחידוש, והתפוצצות אוכלוסין או לחלופין הגבלה חמורה של הילודה. גם בסיפורי האימה המודרניים, בפרט בספרות הערפדים, נטען שיצורים בני אלמוות מקבלים את נצחיותם משתיית דם קורבנות. אפשר לראות בכך מעין אזהרה מפני חיי הנצח כקללה נצחית.
אם ננסה להצביע על חלוץ הטרנסהומניזם בעידן הטכנולוגי, נגיע כנראה לניקולאי פיודורוב. ברוסיה של המאה ה-19 הוא היה פילוסוף לא מוכר שהתפרנס כספרן, אך כתביו מתווים למעשה את האידיאולוגיה הטרנס-הומניסטית לפרטיה ולדקדוקיה: הבאת המין האנושי לכדי שלמות, כהמשך לאבולוציה, עד כדי אפשרות לשלב בין אדם למכונה, הארכת החיים ואפילו שאיפה להחיות מתים.
בין היתר רקם חזון ליישוב כוכבי לכת אחרים באמצעות החייאת כל מתי כדור הארץ. בייחוד חש שזו חובתו כלפי אביו המנוח. שם משפחתו של האב, שלא הורש לבנו, היה גגארין; מאה שנה מאוחר יותר, במקרה או לא, ברית המועצות תשלח איש ושמו יורי גגארין להיות האדם הראשון בחלל. לרעיונותיו של פיודורוב הייתה השפעה עצומה בברית המועצות, ויש הטוענים שמטרת חניטת גופתו של המנהיג הסובייטי לנין הייתה להתכונן לאפשרות עתידית להקימו לתחייה בהתאם לרעיונותיו של פיודורוב, ולאפשר לו חיי נצח.
במאה העשרים קמו הוגים נוספים שדיברו על הצורך והאפשרות להשיג חיי אלמוות . אחד מהם היה המחזאי המפורסם ג‘ורג‘ ברנרד שו, שאף כתב על כך ב-1921 את המחזה "בחזרה למתושלח“. המחזה תיאר את התפתחות המין האנושי מראשיתו ועד לעתיד הרחוק, עת בני האדם יהפכו לישויות מחשבה נצחיות. שו צירף לו הקדמה ארוכה, שבה הסביר את אמונתו בעתיד הזה.
בישראל בולט בתחום ההגות הטרנסהומניסטית ספרו של מרדכי נסיהו "קוסמותאיזם“, משנת 1997. נסיהו היה מן האידיאולוגים של מפא“י ויורשתה מפלגת העבודה, ונודעה לו השפעה רבה על יצחק רבין ושמעון פרס ועל תוכניות השלום שלהם. בספרו טווה חזון שבו העם היהודי, בזכות תורתו ועקרונותיו מחד גיסא ויכולותיו הטכנולוגיות מאידך גיסא, יעמוד בחוד החנית של המאבק להצלת המין האנושי מהשמדה עצמית גרעינית וסביבתית. לפי הקוסמותאיזם, מטרת האנושות היא ליישב את היקום וליצור בו ישות כמואלוהית חדשה.
בתרבות הישראלית של העשורים האחרונים היו רעיונות כגון אלה בשוליים בלבד. רק משורר בולט אחד הרבה לעסוק בהשגת אלמוות, לכולם או לפחות לעצמו: דוד אבידן. יונה וולך עסקה גם היא במידה פחותה בנושא חיי הנצח.
בשנים האחרונות כותב על הנושא המשורר גדי לופו, בספר שיריו "בני האלמוות“ (הוצאת כרמל) 2006, ובמאמרים העוסקים בחיפוש אחר חיי הנצח לאורך הדורות. אולם נראה שהמפעל הטרנס-הומניסטי הגדול ביותר בספרות העברית רשום על שם משורר מוקדם הרבה יותר - יעקב כהן, מממשיכי דרכו הספרותית של ביאליק, איש התנועה הרוויזיוניסטית, וכאמור גם מתרגמו של "פאוסט“. חזון האלמוות ליווה את שירתו במשך עשורים, והגיע לשיאו בפואמה ענקית הכתובה בפרוזה פיוטית נבואית ושמה "אריאל“, על אודות הצורך והחובה של המין האנושי להשיג חיי אלמוות. בעיניו, הניצחון על המוות יהיה השלב הסופי, האולטימטיבי, בתהליך תחיית העם העברי, והוא מטרת המין האנושי כולו.
הפואמה מתארת את מסעותיו של נביא המטיף לאלמוות. הוא נתקל בלעג ובזלזול, אך חזונו משתלט לבסוף על המין האנושי, שכן באמצעות המדע האדם משיג לבסוף את האלמוות ויוצא לכבוש את הכוכבים. כיבוש היקום הוא אולי החזון הגדול ביותר של כהן. הוא יספק לאדם עניין מתמיד, גם בחיים שאין להם סוף. ביקום של יעקב כהן שעמום נצחי הוא מן הנמנע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם