סיפורי רכילות של עובדים מלמדים על הפוליטיקה הפנימית בארגון
חוקרים אמריקאים בדקו חצי מיליון מיילים שנשלחו במקום העבודה, וגילו ש-15% מהם עסקו ברכילות. לטענתם, רכילות משרדית יוצרת בין אלו שמפיצים אותה סוג של חברות, שכן היא תורמת לקשר של שיתוף
סיפורי רכילות שעובדים משתפים בהם את חבריהם לעבודה נחשבים לפי מחקר קודם ל"צורת תקשורת שבניגוד לדעות קודמות לגביה, היא חשובה ואפילו מועילה". ההסבר: לפי סיפורי הרכילות על עובדים ניתן ללמוד על מעמדם של גיבורי הסיפורים ועל פוליטיקה פנימית בארגון שעובדיו מחליפים ביניהם רשמים מסוג זה על מנהליהם או על עמיתים. מנגד, סיפורי רכילות עלולים גם להיות מטען צד רב-עוצמה, כזה המחבל בקריירות ובקידום של הנוגעים בדבר.
רכילות אינה המצאה של העידן המודרני, והיא בוודאי לא נולדה עם המחשבים או עם האינטרנט. להיסטוריונים ידוע כי כבר במצרים הפרעונית הופצו סיפורי רכילות בכתב החרטומים, לפני יותר מ-3,500 שנה. גייל קולינס מזכירה בספרה "לשונות העקרב: ההיסטוריה שאי אפשר לעמוד בפניה של רכילות בפוליטיקה האמריקאית" את סיפור הרכילות העסיסי והנועז מהתקופה הרומית שהפיץ מרק אנטוני ולפיו אוגוסטוס קיסר התפאר שהוא היה הגורם לסופו של יוליוס קיסר.
הרכילות זכתה למוניטין רעים מאוד בחברה האנושית, אבל מעט מאוד בני אדם, אם בכלל, אכן נמנעים באמת מכל מגע עמה. ממחקר סוציולוגי שנעשה באוניברסיטת אינדיאנה עולה כי "רכילות היא מיומנות חברתית. יש אנשים שהם רכלנים מצוינים ויש רכלנים רעים," טען עורך המחקר, פרופ' פרנק מקאנדריו. הוא מצא כי רכילות משרדית יוצרת בין אלו שמפיצים אותה סוג של חברות, שכן היא תורמת לקשר
של שיתוף. היא יוצרת אמון הדדי בין בני האדם שמרכלים זה עם זה, ומי שלא נמצא במעגל של מפיצי הרכילות חש מבודד.
במחקר של ג'ורג'יה טק בוצע לראשונה ניתוח תוכני אימיילים משרדיים, והתברר שאחד מכל 7 מהם הכיל מסר רכילותי. לפי הערכות, עובד בארגון משגר ביום 112 מיילים בממוצע הנפח שרכילות תופסת באימיילים הללו משמעותי מאוד.
צוות החוקרים אסף כ-517 אלף מיילים שיצאו ממחשביהם של עובדים בחברת החשמל האמריקאית אנרון שקרסה. לכן התאפשרה גישה לחומר הגלם הזה לצורך המחקר.
ההגדרה "רכילות" כוללת כל מידע בדואר אלקטרוני שהופץ והוחלף בין שני אנשים, עובדים באותו ארגון, באמצעות מחשבי
השכיחות של הפצת רכילות על פי הגדרה רחבה זו בין עובדים ארגון באמצעות דוא"ל גבוהה מאוד, חוצה את כל שדרות המדרג הניהולי, אף כי עובדים בדרג הנמוך יותר מרבים לרכל (ביניהם ועל אחרים) הרבה יותר מדרגי הצמרת (כולל מנכ"ל, נשיא חברה, יו"ר וסגניהם). "לא שבדרגים הגבוהים לא ריכלו - אבל בתדירות ובהיקפים מתונים יותר," ציינו החוקרים.
שיעור התכנים השליליים, שאפיונם נקבע במה שמוכר בין אנשי המקצוע כ"תהליכי הניתוח של הלשון הטבעית," היה גדול ואף שכיח כדי פי 2.7 לעומת "תכניה של הרכילות החיובית." על-פי עורכי המחקר, לרכילות במקומות עבודה יש 4 יעדים: החלפת מידע, בידור, העברת מסרים בצורה אינטימית וביסוס השפעה. "מצאנו את כל 4 הקטגוריות הללו באוסף העצום של אימיילים שקיבלנו מחברת אנרון, ששימשה במקרה זה מדגם מייצג למקום עבודה. נחשפו מהם מערכות יחסים אישיות ועסקיות-מקצועיות שאנשים בנו לאורך שנים."
מה שהפתיע את עורכי המחקר היה "נפחו של שיטפון האימיילים" שכללו רכילות והוחלפו בין סגני הנשיא של אנרון לבין דירקטורים בחברה.
ממחקר אחר עולה כי רק 14% מהאימיילים בעבודה יכולים להיחשב בעלי חשיבות קריטית; רק 25% מהם קשורים באמת לנושאי העבודה; שני שלישים מהדואר האלקטרוני שמצטבר בתא אינם חשובים כלל לעבודה; 11% מהמיילים הלא הכרחיים כוללים מידע אישי; ו-7% הם דואר זבל (ספאם).
עקב כמות כה גדולה של "דוא"ל לא הכרחי לעבודה", הפוטנציאל להחדרה מכוונת של וירוסי מחשב ולהופעת כשלי אבטחה גדול מאוד וצריך להדאיג כל נושא משרה בכירה בתחום המחשבים בכל ארגון. והדאגה מוכפלת אם מדובר בעלייה בשימוש בשירותי דוא"ל שמגיעים משרתי הארגון למכשירי קצה ניידים רחוקים (מכשירים סלולריים, מחשבים ניידים וכיו"ב).
גם שילובן של רשתות חברתיות כמו לינקדאין ופייסבוק במערך הצומח הזה מעצים את הבעיה, הדגישו החוקרים. הם ביססו את מסקנתם על שאלון שהופץ בקרב 500 מקבלי החלטות בתחום טכנולוגיות המידע בארגונים בארה"ב (200 חברות), בבריטניה (200) ובדרום אפריקה (100).
מהמחקר עולה כי אם מדובר בעולם העסקים, השימוש בלינקדאין עדיין תופס את המקום הראשון
(55%) ופייסבוק את השני (47%). עם העלייה בשימוש ברשתות חברתיות אלו לתקשורת בין עובדים יורד במקביל היקף השימוש בדואר האלקטרוני - אבל המחיר הוא גם שיותר מידע ארגוני רגיש זולג כנראה החוצה. אף זאת כנראה באמצעות סיפורי רכילות. •
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם