מי מאמין למותגים?
אחרי שהתרגלנו שהכל צריך להיות גדול מהחיים, הגיע הזמן לבצע מהפכה קטנה-גדולה בעולם השיווק והפרסום
בקבוקים מעוצבים של קוקה קולה. צריך להבליט את הערך האמיתי של המותג יחצ
גדול הפך לדבר הבא. אני גדול משמע אני קיים. גודל שווה כוח, ומה טוב יותר מלמכור להמונים )לנוכח אימת הגורל והמוות הבלתי נמנע( תחושות כוח מועשרות בסטרואידים הנמצאות במרחק גיהוץ כרטיס האשראי. לאט-לאט נופח העולם לממדים אימתניים. מותגי-על המתחילים בקצה אחד של הגלובוס ומסתיימים באחר מפציצים אותנו בהבטחות גדולות מהחיים. הם עושים כן על פני שלטי חוצות המשתרעים על בניינים שלמים ועליהם מתנוססים כוכבי-על שגם הם בתורם גדולים מהחיים.
אבל אז פתאום אצבעוני התעורר לחיים. הכוח של המותגים התחיל להלחיץ. פתאום התחלנו להרגיש קטנים מדי מול הטייקונים ומותגי-העל הגדולים מהחיים. האהבה העיוורת הפכה לחשדנות וזו למשבר אמון. היום אנחנו כבר לא מאמינים. לא להם ולא להבטחות הגדולות מהחיים. בקיצור, הבעיה הגדולה עם הרעיונות הגדולים היא שברגע שאתה עוצר לרגע וחושב עליהם אתה מגלה שהם בעצם סתם נפוחים ומנותקים מהחיים.
מדובר בהזדמנות גדולה. יש היום המון כוח בלהיות קטן. הטריק הוא להיות לא גדול מהחיים, אלא מחובר לחיים. בעולם של נפילים הכי טוב להיות גמד עם רעיונות ארוכים ולא גדולים. מה היה קורה אם במקום רעיון שצריך לחיות 30 שניות היינו חושבים על רעיון שצריך לחיות שנה שלמה? יום-יום, שעה-שעה? אז היינו מדברים לא על רעיונות גדולים, אלא על רעיונות ארוכים. רעיון ארוך מחייב דיאלוג ולא הקאת המסר המנופח במונולוג חד-צדדי. רעיון ארוך הוא רעיון שבאמת אפשר לשבת ולגלגל עליו שיחה.
אז במקום לעבוד קשה כל כך בלנסות להיות מצחיק, מגניב, נועז וחדשני, לעשות "וואו" ולהיות גדול מהחיים, מותג צריך להיות מי שהוא באמת ולהקפיד רק לספק ערך אמיתי. אין חדש תחת השמש. אנחנו בני אדם ויש לנו המון צרות, קשיים, פחדים, תקוות, תשוקות וחסרים. ממש נשמח לעזרה. לא מסופרמן שיבוא ויהפוך את העולם עם הטייץ האדום והמחמיא, אלא ממישהו נחמד ואמיתי שיעזור לנו רק לחצות את הכביש. בקיצור, די עם הרעיונות הגדולים מהחיים. תתחילו לחשוב קטן וארוך, על רעיונות ארוכים שיהפכו את החיים שלנו לטיפה - אבל רק טיפה - טובים יותר. יחי ההבדל הקטן.
הכותב הוא משנה למנכ"ל שלמור אבנון עמיחי Y&R
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם