החיים החדשים של בועז יונה
הוא עובד כיועץ מס תמורת 5,000 שקל לחודש, מתגורר עם אשתו וילדיו בבית שכור במושב ליד ירושלים, שומר על כושר, מתופף ומנגן בפסנתר, אבל מתעקש ש"רגש הבושה והצער לא עוזבים אותי לרגע". חודשיים אחרי שהשתחרר מהכלא, "סופשבוע" מציג הצצה נדירה לחייו של בועז יונה, המנכ"ל שהביא להתרסקות חברת הבנייה "חפציבה" והותיר אחריו אלפים בלי הדירות שהבטיח להם
בחמש השנים שעברו קרסה "חפציבה", הספיק בועז יונה להימלט לחו"ל, לשמש יעד של מצוד משטרתי בחמש מדינות שונות באירופה, להופיע על גבי צו מעצר בינלאומי, לבלות עשרה חודשים בכלא האיטלקי, לשוב לישראל במבצע הסגרה דרמטי, לחלוק בכלא אשמורת תא עם אסירים אלימים ופדופילים, לראות איך מפעל חייו נהרס, ולשמש מטרה לזעמם של מאות רוכשי דירות שממשיכים לראות בו האיש שאחראי לאסונם.
את השנים הלא קלות בכלא יונה עבר תוך הישענות על בני משפחתו ובעיקר אשתו, תמר, שהמשיכה לתמוך בו גם כשהוכרז אויב הציבור מספר אחת. "אדם שהיה ראש אימפריה ונופל לתהום כזו עמוקה זה מאוד קשה", אמר השבוע יונה לאחד מחבריו הקרובים, "אבל הדבר שהכי שבר אותי - הדבר שאני מאשים את עצמי באחריות לו כל יום - זה מות אבי, מרדכי, בזמן שהייתי בכלא. על זה קשה לי לסלוח לעצמי".
לפני חודשיים, לאחר ארבע שנות מאסר, תוך ניכוי שליש וניכוי התקופה ששהה במעצר באיטליה, נפתחו שערי כלא הדרים, ובועז יונה יצא אל חייו החדשים. תמר יונה המתינה לבעלה, יחד עם שלושת ילדיהם, בזרועות פתוחות מחוץ לשערי הכלא. "אני מבקש סליחה מכל מי שנפגע", אמר יונה בצאתו.
ועדת השחרורים של השב"ס אישרה את יציאתו המוקדמת של יונה בכפוף לכך שימצא לעצמו עבודה ויעמוד בתנאים נוספים. אחד מחבריו הוותיקים סייע לו למצוא עבודה בייעוץ מס ובדיקת חשבונות בחברת גבס ירושלמית. האיש ששלט על אימפריה כלכלית עצומה, החזיק בשני בתים מפוארים ונסע לחו"ל במחלקה הראשונה, עובד עתה כשכיר תמורת קצת יותר משכר המינימום.
את הווילה המפוארת בשכונת עין כרם החליף יונה בבית שכור, קטן בהרבה, במושב שמחוץ לירושלים. הבית המשפחתי הנוסף, בכפר שמריהו, נלקח ממנו. גם למרצדס המשפחתית הוא אמר שלום. בועז ותמר יונה מסתפקים עכשיו בשתי מכוניות צנועות, יחסית: סיאט איביזה ופולקסוואגן פאסאט. "אני לא מקדיש מחשבה למה שאיבדתי", אומר יונה לחבר ששוחח עמו. "מה שחשוב לי זה שיש לי ולמשפחתי קורת גג".
אחרי קריסת חפציבה נפוצו שמועות כי למרות חובות הענק שהשאיר, יונה עצמו הצליח להפקיד כספים בחשבונות בנק ברחבי העולם שיאפשרו לו לשמור על אורח החיים שהורגל אליו. בסביבתו של יונה דוחים את השמועות. "כיום אין לו כסף בכלל", אומר אחד מחבריו ל"סופשבוע", " הטענה שיש לו כספים בכל מיני בנקים בעולם היא מופרכת. ההורים של תמר עוזרים בשכירות הבית, הם נרתמו לעזרה מיד כשהפרשה התפוצצה והוא החל לרצות את עונשו. לילדים שלו לקחו את הכסף, את הבתים, את המכוניות, אפילו את הבגדים. אז איך בכלל אפשר לדבר על זה שהוא חזר לחיים שחי פעם? ".
בזמנו הפנוי מנסה יונה לפצות את בני משפחתו על הזמן האבוד שבילה הרחק מהם. הוא נוהג להגיע באופן קבוע לאירועים הקשורים בילדיו, בבית הספר או בצבא (בנו משרת בגולני). " ההתקרבות למשפחה היא מילת המפתח בשגרה של בועז בימים אלה", אומרת חברת משפחה קרובה. "הוא בסך הכל רוצה לפצות אותם, וגם את עצמו, על מה שנגדע ממנו".
על אף השמועות שלפיהן יונה התקרב לדת, מקורביו מספרים שהוא ממשיך לשמור על אורח חיים חילוני, אך מדי פעם מניח תפילין לזכר אביו. "בבית של בועז לא עושים חגיגות ושום דבר, בעיקר לאור העובדה כי הוא עדיין נמצא בשנת אבל על אביו", מספר חבר של יונה. "הוא כן חזר למנהגים האהובים עליו. בין השאר הוא נוהג לנגן בתופים - התחביב שהוא רצה ממש להפוך למקצוע לפני שנכנס לעסקים עם אביו. המשפחה נוהגת להזמין כמה חברים קרובים לבית מפעם לפעם. במפגשים אלה יונה מתופף לחברים. לאחרונה החל גם לנגן בפסנתר".
חבריו של בועז מספרים שבכל הזדמנות הוא מזכיר את הסבל שעברו הדיירים, הנושים, עובדי החברה ואביו ז"ל וחוזר ואומר שהלוואי שהיה עושה דברים אחרת. "אני מבין את הכעס
חברת הבניין "חפציבה" הוקמה ב-1968. מרדכי יונה, יוצא בוכרה, החליט לקרוא לחברת הבנייה שהקים על שם אשתו, חפציבה. בשנים הבאות הייתה החברה מעורבת במספר פרויקטים גדולים, בהם התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, קניון סנטר 1 בירושלים, קומפלקס הכניסה לירושלים, שכולל את בניין הדואר ומלון שערי ירושלים, וכמובן בניית מאות בנייני מגורים ברחבי הארץ.
למרדכי וחפציבה נולדו שני בנים, אייל ובועז. בתחילת שנות השמונים החל מרדכי לשלב את בועז בעסקים. בועז, חובב מוזיקה שעבד עם אחינועם ניני בתחילת דרכה, העדיף לא להיכנס לעסק המשפחתי אבל התרצה בעקבות ההפצרות של אביו. בשנים הראשונות תחת ניהולו החברה שגשגה, ועשרות פרויקטים של דירות למגורים נבנו בכל רחבי הארץ. חפציבה הייתה לאחת מחברות הבנייה הגדולות בארץ. במשך השנים הסתכסך אייל עם בועז, ניתק את עצמו מעסקי המשפחה וגרף הון גדול בעסקים משלו.
חפציבה אף העניקה חסות לאחת מתוכניות הריאליטי הראשונות ששודרו בישראל, "רצים לדירה". בועז יונה עצמו היה זה שהעניק, בשיא הרייטינג, את הפרס הראשון לזוכים בתוכנית: דירה של חפציבה.
"בועז נתן את נשמתו לחברה", טוען חבר ותיק. "לא היה אדם שנכנס למשרד שלו שהוא השיב את פניו ריקם. תמיד עזר לכל מי שביקש - גם ללקוחות שהתקשו לגייס מספיק כסף על מנת לרכוש דירה הוא עזר. ממש היית יכול לראות אותם יוצאים מהמשרד שלו עם חיוך מאוזן לאוזן. למרות שהוא מוצג בתקשורת כמפלצת רודפת בצע וחסרת רגישות, ההפך הוא הנכון. מדובר באדם חם, לבבי, עם חוש נתינה יוצא דופן".
ב-2007 הגיע המשבר הגדול. הרגע המדויק שסימן את הנפילה היה החלטת בית המשפט העליון לקבל את העתירה שהגישה תנועת שלום עכשיו בדרישה לעצור את בנייתו של פרויקט ענק של 1,500 דירות ביישוב הדתי קריית ספר. בפרויקט כבר הושקעו עשרות מיליוני שקלים ועצירתו הסבה נזק גדול לחפציבה (למרבה האירוניה, בספטמבר 2007, כשיונה היה במעצר בכלא האיטלקי, הופשר הפרויקט מחדש לבנייה). במהלך חודש אוגוסט פרסמו אמצעי התקשורת שעסקת הענק שחפציבה אמורה הייתה לחתום עם חברת אלקטרה קרסה וכי חובותיה של חפציבה מגיעים ל-1.5 מיליארד שקלים. מאות רוכשי דירות פרצו לדירותיהם שבנייתן לא הסתיימה. אחרים הגישו תלונות במשטרה.
תוך כמה ימים התבררו ממדי הקטסטרופה: 4,000 רוכשי דירות נשארו ללא בית, 250 מהם גם ללא ערבות בנקאית; יונה לא הפקיד את כספי הרוכשים בחשבונות הליווי בבנקים.
"בועז ידע שהחברה הייתה בבעיה פיננסית", מספר חבר קרוב שהיה לצדו בימים ההם. "הוא פנה לחברות גדולות, ובהן אלקטרה, בבקשה לעזרה. שתבין, ב-12 בלילה , יום לפני שהכל הגיע לחדשות, הוא קיבל תשובה שלילית. הוא רצה למות. ואז החליט לשתף את אביו".
כשהופיעו הפרסומים הראשונים על הבעיות בחפציבה, החליט האב, מרדכי, לקחת פיקוד. לדברי המקורבים, יונה האב הוא זה שייעץ לבנו למהר ולצאת מהארץ. "אני אסדר את הכל", אמר האב לבנו, "אני אספוג את הכל במקומך, תחזור כשהכל ייגמר, אחרי שאני אפתור את הכל. יש לי קשרים וניסיון. אני יודע להתמודד עם קשיים, אני רוצה לחסוך ממך את מה שאני יכול".
ואמנם , כמה ימים לאחר שפורסמו הכותרות הראשונות על ההסתבכות של חפציבה, מרדכי יונה נעצר. שמו נקשר לשורה של עבירות שלכאורה בוצעו בידי החברה. במהלך חקירותיו, מספרים המכרים, ניסו חוקרי המשטרה לדלות ממנו את מיקומו המדויק של בנו. "הם שכחו כמה עשה מרדכי בשביל המדינה", אומר אחד ממקורביו של האב. "שכחו כמה אנשים גרים בבתים שאבא של בועז בנה. זה לא היה פייר וזה לא רגיש".
בריחתו של יונה הסעירה את מדינת ישראל. התקשורת, הנושים הרבים והלקוחות ההמומים שנותרו ללא הדירות שהבטיח להם - כולם חיפשו אותו. משטרת ישראל יחד עם האינטרפול והמשטרות באירופה ניהלו מצוד ארוך אחריו. יונה דילג בין חמש מדינות באירופה לפני שנלכד. מישראל הוא טס לרומניה, שם ביצע, לטענת המשטרה, כמה עסקאות קש, שתכליתן הסטת המרדף אחריו לכיוון בוקרשט. מרומניה המשיך יונה לגרמניה, שווייץ ואוסטריה.
אחרי שסיימו ארוחת ערב לאור נרות במסעדה של מלון "יורלה מלספינה" יצאו בני הזוג יונה אל מכונית הב-מ-וו השכורה. ברגע הזה קפצו עליהם הבלשים הישראלים והאיטלקים, כפתו את ידיו של יונה באזיקים, ונציג משטרת ישראל הציג לבני הזוג את צו המעצר הבינלאומי ואמר לו "בועז, המשחק נגמר". יונה היה בהלם. "אני לא מאמין, אני לא מאמין", מלמל , וביקש כוס מים כדי לבלוע כדור הרגעה. בחיפוש שנערך בחדרו שבמלון נמצאו 45 אלף אירו במזומן. "אם משטרת ישראל הגיעה אלי למרות דרכי הפעולה שנקטתי, אני גאה במשטרה שכזאת", אמר אז ל"מעריב" מתוך תא המעצר שבו הושם בעיר ורונה, "עכשיו אני יודע, המשחק באמת נגמר".
בדיעבד ברור שקבלת העצה של האב לבנו - לנסוע לחו"ל ולהישאר שם עד שהוא "יפתור את הכל" - הייתה הטעות הגדולה של בועז יונה. הנושים, המשטרה, התקשורת והציבור בישראל פירשו את המהלך הזה כבריחה.
מקורבים למשפחת יונה דוחים מכל וכל את הטענה שהוא ברח מהארץ. "אם מישהו בורח הוא נוסע למדינה שאין הסכם הסגרה איתה, לא?", אומר אחד המקורבים ומיד ממשיך, "ובטח הוא לא עם המשפחה. אם רצה בכך, הוא היה יכול להימלט למדינות שאין איתן הסכם הסגרה".
יונה סיפר השבוע למקורביו שהשבועיים האחרונים בחו"ל עברו עליו בפחד גדול, וזו הסיבה שבגללה לא הסגיר את עצמו. הוא עקב מדי יום אחר הסיקור התקשורתי בפרשה, קרא את ההצהרות המתלהמות של הדיירים, ובמקביל קיבל דיווחים שאביו המבוגר נחקר מדי יום במשטרה. "שעות אחדות לפני שנתפס, הוא כבר רצה להסגיר את עצמו", מספר חבר קרוב, "ממש שעות אחדות, אבל בסוף הוא פחד והיה מבוהל ובעיקר מאוד מבולבל. הוא גם התבייש. הוא לא ידע מה לעשות. הוא התבייש מהמשפחה, מהחברים, מהדיירים ומעצמו. הוא פחד שיסקלו אותו באבנים".
מאז שחזר לארץ, אמר יונה לחבריו הקרובים ולבני משפחתו שהוא היה צריך להסגיר את עצמו מיד. לדבריו, בעת ביצוע המעצר, נהגו בו השוטרים הישראלים שהתלוו לשוטרים האיטלקים ב"חוסר רגש". "השוטרים הישראלים היו הכי מגעילים", מספר אחד מחבריו, "הם היו גסי רוח. ביצעו את המעצר ליד האישה במסעדה. לא היו חייבים לשים עליו ישר אזיקים. אוקיי, תפסתם אותו, גם אם לא תשימו אזיקים, לאן הוא יברח עכשיו? הם אפילו לא נתנו לו להיפרד מאשתו ומהילדים. תנו להם לפחות להגיד שלום. אפילו השוטרים האיטלקים אמרו שמותר לו להיפרד מהם, אבל הישראלים לא הסכימו".
בעת שהותו בכלא מונרטריו בעיר ורונה, בזמן שהוא חיכה להסגרתו, הוכנס יונה לתא שבו הוחזקו אסירים אלבנים ממוצא מוסלמי. לקח זמן עד שהם הבינו שהוא יהודי וישראלי, אבל מרגע שגילו את זהותו האסירים לא הפסיקו להתנכל לו. "הם כיבו עלי סיגריות", סיפר יונה לחבריו והוסיף כי שותפיו לתא נהגו להעליב אותו בכינויי גנאי אנטישמיים.
למרות זאת, יונה הקפיד להתפלל עם הסידור הישן שלו, שקיבל לבר המצווה. כשביקש לקבל תפילין נענה בסירוב. פעם בשבוע היה מגיע לכלא נציג חב"ד, ויונה היה מתפלל עמו בחדר הביקורים. לדבריו, הוא שרד את מונרטריו בזכות ביקוריה השבועיים של תמר, שדאגה למזון, בגדים נקיים ובעיקר עידוד נפשי. תמר שכרה דירה סמוך לכלא ורשמה את שני בניה הצעירים לבתי ספר מקומיים. הבת הבכורה, ירדן, שבה לישראל והתגייסה לצה"ל. בתחילת ינואר 2008 פסק בית המשפט בונציה כי יונה יוסגר לישראל. לאחר עשרה חודשים בכלא האיטלקי, שבמהלכם נאבק נגד הסגרתו, הודיע הקבלן הנמלט שהוא מוותר על המאבק ומוכן לעמוד לדין בישראל. ב-16 במאי הוא עלה על טיסת אל על 382 שיצאה ממילאנו לישראל. תמר נשארה באיטליה.
יונה ישב במושב האחרון של מחלקת התיירים, אזוק בידיו, שני שוטרי היחידה המרכזית של המשטרה משני צדדיו. רוב הטיסה הוא שמר על שתיקה. כשהמטוס נחת בנתב"ג ויונה ראה את העיתונאים וצוותי הטלוויזיה מתקרבים לעברו, הוא החל לצעוק בקול רם, לנופף בידיו ולהאשים את כל העולם באחריות למצבו. "מה שמדינת ישראל עשתה לי בחודשים האלה, אני לא זוכר שעשו לאייכמן. תתביישו לכם
בושה", זעק . וכשאחד העיתונאים ביקש לברר למי מכוונים הדברים יונה לא היסס: "לעיתונות. אתם לא תשפטו בן אדם לפני שהוא נשפט. אתם שפטתם אותי. הפכתם אותי לגנב".
הנאום הסוער של יונה לא הסתיים בכך. כשהכתבים שאלו אותו מה יש לו לומר למאות המשפחות שרכשו ממנו דירות, הוא שאג: "גם אני סבלתי. הסבל שלי הרבה יותר גדול. שבוע תשב איתם (הוא הראה לצלמים סימני כווייה על כף ידו, שנגרמו כנראה על ידי שותפיו לתא בכלא האיטלקי - י"א) עם אלה שעושים ככה, ששורפים כך". הוא נשבע לטהר את שמו ושם משפחתו וטען: "הייתה פה מעידה. מה זה משנה מה התוצאה שלה כרגע ואיך היא תיגמר. לא כל החיים זה כסף. כסף כסף כסף".
במסגרת הסדר טיעון שחתם עם פרקליטות המדינה באמצעות פרקליטו, עו"ד יאיר גולן, הואשם יונה כי עשה שימוש בכספי רוכשי הדירות של הפרויקטים הקבלניים של חפציבה ובכספי הבנקים לפי רצונו, צרכיו ומטרותיו, ולא סיפק לרוכשי הדירות בטוחות כמתחייב לפי החוק, תוך שהוא חושף אותם לסיכונים כלכליים שונים. בנוסף הואשם יונה בגניבה של יותר מ-120 מיליון שקל. כתב האישום נגדו כלל תשע עבירות חמורות, בהן זיוף, הונאה וגניבה. לפי ההסדר עם המדינה, נקבע כי הוא ירצה שבע שנות מאסר, מהן ינוכו החודשים שבהם שהה במעצר באיטליה, וישלם לקורבנותיו שמונה מיליון שקלים. נאום החרטה שלו ביום ההרשעה, 7 באוקטובר 2008, לא שכנע את נפגעי חפציבה, חלקם איימו לרדוף אותו עד שיקבלו את מה שמגיע להם.
כלא אשמורת היה רחוק מלהיות חוויה נעימה, אם כי כאן יונה לא התלונן שהוא עבר התעללות כלשהי מצד האסירים האחרים.
אבל כל אלה, מתברר, לא שברו את האסיר בועז יונה כמו מותו של אביו לפני שנה בדיוק. "אני זוכרת שהברחנו אותו מפני הצלמים וכלי התקשורת ללוויה", מספרת חברה קרובה של בועז. "כל הצלמים היו בחוץ והוא לא רצה שיצלמו אותו". ההספד שנשא בבית העלמין היה "קורע לב", היא מספרת. יונה לא הסתיר את הצער שחש והדגיש שוב ושוב כי הוא מרגיש האשם המרכזי בכך שאביו כבר איננו. "אני אשם, אני הבאתי אותו למצב הזה", אמר לחברים ולבני המשפחה, "איך הבאתי את האימפריה שהוא בנה למצב הזה?".
מצבם של מאות הנושים, רבים מהם השקיעו את כל כספם בדירות הלא גמורות שרכשו מחפציבה, ממשיך לרחף מעל חייו החדשים של המנכ"ל לשעבר. מקורביו של יונה אומרים כי הדיירים הספיקו להגיע להסדר עם כונס הנכסים שמונה לחברה, רובם קיבלו את הדירות שרכשו או שמצאו פתרונות אחרים. "בכל מקרה, מחירי הדירות בכל הארץ האמירו מאז שנת 2007 ואף אחד מהדיירים לא נשאר חלילה ללא קורת גג", מספר חבר משפחה. "אנשים שוכחים שבועז שעבד את כל הנכסים שלו לחפציבה לפני הנפילה כדי לנסות להציל אותה מקריסה. זה אמנם לא היה מספיק אבל הוא עצמו איבד את כל מה שהיה לו".
החברים ששמעו אותו מספרים שיונה לא חושב כרגע על העתיד הרחוק, הוא מעדיף להקדיש את האנרגיה הנפשית שלו לתקופת השליש שנותרה לו, שבה הוא עוד באחריות השב"ס. אחר כך, הם מספרים, אלוהים גדול. "למרות הלינץ' התקשורתי שעברתי, אני מאמין שיש לי מה לתרום למדינה", אמר יונה למקורביו, "אשתמש בעתיד בכישרון ובניסיון ובידע שצברתי, לאו דווקא בתחום הבנייה".
"הוא לא חושב על שום דבר מלבד לעבור בשלום את השליש", אומר חבר קרוב. "הוא רוצה לסיים עם זה בשלום ורק אז לחשוב מה עושים הלאה. כרגע, עבודות בנייה הן לא על הפרק כלל וכלל, אבל אין יום שהוא לא חושב על האנשים שנפגעו מהקריסה. הוא מרגיש צער וכל הזמן חושב איך זה שהוא לא הצליח לעמוד בהתחייבויות שהבטיח. הוא גם דואג לעובדים שאיבדו את המשרות שלהם בחברה. כואב לו מאוד, מדי יום, על כל האנשים שנפגעו מהפרשה".
מיד עם צאתו מהכלא, בועז יונה הביע צער על הפרשה, אבל נפגעי הפרויקטים של חפציבה מסרבים להתרשם. "מבחינתי, שווה לרצוח, לאנוס ולגנוב במדינה הזו", אומרת שולה חמדי, שנאלצה לשלם 30 אחוז נוספים בעבור השלמת בניית הדירה שאותה קנתה מהחברה. "אנשים מקבלים עונשים מצחיקים של שבע, שלוש שנות מאסר. זה לא בועז יונה אשם, אלא המדינה".
רשימת הנפגעים של חפציבה מונה כ-4,500 זוגות ובתי אב שרכשו דירות מהחברה לפני הקריסה. כמעט כולם הגיעו להסכם עם כונס הכנסים שמונה לה, עו"ד דוד מולכו. אבל זה לא מקל על תחושת הבגידה שחוו. "זה שהוא השתחרר והוא עובד ויודע לפרנס את המשפחה שלו זה יפה, אבל אסור לשכוח שהוא השאיר אותנו עם חובות לא נגמרים", אומרת חמדי. "נאלצתי לשלם 100 אלף שקלים לכונס
נכסים ואני ממשיכה לשלם לו. והוא ממשיך בחייו כאילו כלום לא קרה לנו. אני אומרת לך, קרה לנו המון. החוק נותן לעבריינים לעשות מה שהם רוצים. והוא? הוא ממשיך בחיים שלו, מבלה ובטח יטוס לחו"ל. אני, בגלל מה שקרה לא ראיתי חו"ל שש שנים, שלא לדבר על בתי מלון. אני פשוט מנסה לשרוד את היום וחיה עם בתי מפת לחם. נאלצנו להוציא את כל החסכונות שלנו ולגור אצל ההורים. כל זה מוטט אותנו בשנה אחת".
לא קל לחמדי לדבר על הימים הקשים שבהם התברר לה שחברת חפציבה קרסה ושלא ברור מה יקרה לדירה שרכשה ממנה. "חשבנו שקנינו את דירת חלומותינו, בסוף קיבלנו דירת אכזבתנו ואנחנו רק שוקעים. מאז הפרשה קרו הרבה דברים לאנשים שקנו דירות. יש אנשים שניסו להתאבד, יש אנשים שהתגרשו. הוא אומר שהוא מבקש סליחה? אני לא רוצה את הסליחה שלו. גם אם הוא יבוא ויגיד לי בפנים שהוא מבקש סליחה, זה לא יעזור. כי שום דבר לא יכפר על המעשה שעשה. שתבין, אני קניתי דירה חודש לפני הקריסה, כשהוא ידע על הבעיות שלושה חודשים לפני. למה הוא לא עצר את כדור השלג? למה הוא מכר לי את הדירה בידיעה שיקרה מה שיקרה?"
גם יריב חלפון, ממובילי המאבק של נפגעי חפציבה, מתקשה למצוא מילים טובות על המנכ"ל לשעבר. "אנחנו ידענו מההתחלה שאת כל הכסף הרי הוא לא תרם למס הכנסה", הוא אומר. "ידעו שכשהוא ייצא החוצה הוא יחזור לווילה ולאשתו. הוא ממש לא מסכן, ושום דבר לא יחסר לו בחיים. יש כאלה שאומרים שהוא שילם את חובו לחברה. רחוק מזה. הוא השתחרר במחטף של הפרקליטות באישון לילה. אפילו לא ידענו שהוא עומד להשתחרר. הוא השאיר אלפי משפחות ללא קורת גג וחובות עצומים.
"הוא לא רצח אף אחד", ממשיך חלפון, "ואני בטוח שהוא לא עשה את זה בכוונה, אבל סוף מעשה במחשבה תחילה. זה כמו שאתה נוהג באחריות יתר באוטו כשיש לך ילדים. לבועז יונה היו ילדים באוטו כשהוא עשה את המהלכים שעשה. הוא עשה את הכל כרודן. אני הייתי רוצה לשאול את השופט ששחרר אותו בוועדת השחרורים, האם באמת בועז יונה התנהג התנהגות טובה?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם