הזהב הופך את מונגוליה לשדה פרוע
הזינוק בדרישה לזהב בסין הפך את מונגוליה לשדה פרוע של כרייה ושל סחר בלתי חוקי; עבור אלפי כורים עצמאים הפוטנציאל הכלכלי מצדיק שנים של הטרדות, סבל ועבודה סיזיפית
בין המפעל במחוז בורנור לבירת מונגוליה אולן בטור מפרידים כ-100 ק"מ של שדות מרעה סלעיים וכבישים בלתי סלולים. החיים בסביבה לא השתנו הרבה מאז ש ג'ינגיס חאן שעט במרחבי אסיה לפני 900 שנה, אך יש סימנים של התקדמות: קהורלו ובניה חברים בהתאגדות חדשה של כ-60 אלף רועי צאן, חוואים ומובטלים עירוניים, המנסים לחצוב את העושר הקבור במרחביה העצומים של מונגוליה בעזרת גלאי מתכות, אתים וכורי היתוך ביתיים.
ב-5 השנים האחרונות, בעקבות ירידה בכמות הזהב הנחצבת במדינה ועלייה חדה בדרישות השוק השחור בסין, עבודתם של "חוצבי הנינג'ה" - הנקראים כך משום הסירים הירוקים שהם נושאים על גביהם שנראים כמו שריונים - הפכה למשתלמת הרבה יותר. עבור אלפי כורים עצמאיים, העלייה הדרסטית במחיר הזהב מצדיקה שנים של הטרדות, של סבל גופני ושל עבודה סיזיפית. "נדרש לנו שבוע להוציא את החתיכה הזאת", אומרת קהורלו ומביטה בגוש הזהב, "אבל חפרנו 3 שנים כדי להגיע למצבור המרכזי".
תפוקת הזהב של סין הגיעה לשיא חדש של 361 טונות בשנה שעברה, אך הביקוש במדינה ממשיך לעלות על ההיצע. אף שבייג'ינג לא מפרסמת את נתוני הייבוא במלואם, משלוחי הזהב מהונג קונג בלבד הגיעו ל-428 טונות ב-2011 - פי שלושה מהיקפם בשנה שקדמה לה. בספטמבר הגיעו מחירי הזהב בעולם לשיא של 1,923.3 דולר לאונקיה. המחיר נפל חזרה ל-1,636 דולר , אך לאחר עשור שבו הוא עלה דרסטית, השער נותר גבוה בפרספקטיבה היסטורית.
סין היא האחראית העיקרית לבהלת הזהב במונגוליה, בין שמדובר בפרויקט בסך 6 מיליארד דולר במכרה הענק "אויו טולגוי" ובין שמדובר באלפי הבורות שמעטרים את הגבעות ואת העמקים הבלתי מיושבים. הממשלה באולן בטור מקווה להשתמש בתפוקת המחצבים הגדלה כדי לקדם את הכלכלה הכפרית של המדינה אל המאה ה-21, אך מחוקקים רבים מודאגים מהפיכתה של מונגוליה לארץ חנוקה ותלוית משאבים שמשחיתה עצמה כדי לספק חומרי גלם לסין. עם זאת, מדיניות שמטרתה המקורית היתה לקצץ את התפוקה כדי למנוע את הבעיה שיחקה לידיהם של הנינג'ות והיטיבה עם סוחרי
שני עשורים של פעילות הנינג'ות הובילו להופעתם של מתווכים רבים, חלפנים שרוכשים את הזהב בערבות מונגוליה ומבריחים אותו לשוק הסיני. אף שהכורים מחויבים על-פי חוק למכור את הזהב שלהם לבנק המרכזי של המדינה, השוק השחור משמש בדרך כלל אפשרות טובה יותר. החלפנים מציעים לכורים קשי היום מחירים גבוהים יותר מהשער הרשמי, וחוסכים להם תשלום מס בגובה 10%. הסחר בין מונגוליה ובין סין זינק בשנים האחרונות, ובעזרת אלפי משאיות הפחם והנחושת העושות דרכן דרומה הברחת גושי הזהב היא מלאכה פשוטה ביותר.
מאז שמונגוליה נטשה את הכלכלה הסובייטית שלה בשנות ה-90 סרקו כורי זהב מכל הסוגים את המדינה בחיפוש אחר רווחים, מותירים אחריהם מערכות מים משובשות ואדמות מזוהמות. בסופו של דבר החליט הפרלמנט לטפל בבעיה והעביר שורה של חוקים סביבתיים, ביניהם איסור לכרות בקרבת נהרות ויערות ושלילת מאות רישיונות. עקב כך צנחה תפוקת הזהב הרשמית של מונגוליה מכמות שיא של 21.9 טונות ב-2005 למעט יותר מ-6 טונות ב-2010.
אלא שצמצום האספקה הקפיץ את המחירים והמריץ את הנינג'ות לחפור ביתר שאת על אף האיסורים הרבים. קשה להסיק נתונים מדויקים, אך על-פי עמותות וגופים לא ממשלתיים שונים, הנינג'ות מספקות כ-7 טונות זהב בשנה - יותר מאשר הכמות הרשמית הנחצבת. "המדיניות פשוט דחקה את הכרייה למחתרת", אומר בכיר בחברת כרייה זרה.
חברות הכרייה והנינג'ות מקיימים מערכת יחסים מטרידה, אך גם סימביוטית לעתים. החברות נאלצות להגן על עצמן מפני פשיטות של צוותי נינג' ה, אך הן גם עוקבות אחר פעילותם כחלק מחיפוש גילויים חדשים. הנינג'ות, מצדם, מתאספים לפעמים באלפיהם בקרבת אתרי כרייה גדולים. כעת הם חוזרים לאתרים שהחברות נטשו.
מרכז העיבוד הקטן בבורנור רחוק שנות אור ממפעלי הכרייה של חברות הענק הפזורות בערבות מונגוליה, אך הוא מייצג קדמה: הממשלה יודעת שכרייה בהיקף קטן תתקיים תמיד במדינה, ובשנת 2010 העבירה חוק המאפשר ל"כורים מאורגנים" לכרות זהב מקרקע שלא הוגבלה או אושרה לכרייה לאחרים.
אך במרחק כמה קילומטרים מהפרויקט עשרות נינג'ות צצים כמו חפרפרות מהבורות. הכורים בורחים מהמתקן אל הגבעות על אופנועים, חוששים מהגעתם של כוחות משטרה או של גנבים. בולדבאטר, כורה ותיק במדי צבא מאובקים, אומר כי הכורים היו יכולים להרוויח הרבה יותר אם הם לא היו מבזבזים זמן כה רב על הסתתרויות והתחמקויות מהנינג'ות. "כבר גורשנו מהאתר הזה היום", הוא אומר, "הם מנסים לגנוב את הזהב שלנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם