שטייניץ הגיע למקום שאיש עוד לא חזר ממנו חי
שייטניץ הוא איש תם וישיר, אבל גורלו יהיה רע ומר, כי בסופו של יום האינטרס העליון של נתניהו הוא למצוא חן בעיני הציבור
של מי כן? של ראש הממשלה. יובל שטייניץ הוא האיש הנאמן ביותר לבנימין נתניהו בממשלה, גם זמן רב לפני שהוקמה. כזכור, שטייניץ היה אחד הבודדים שהסכימו להשליך את גופותיהם על הגדר ולתוך המדורה לאחר פרסום הסיפור ההוא על הנסיעה המלכותית למלון קונאוט בלונדון בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה.
אני בספק אם ביבי עצמו היה מסכים אז להגן על נתניהו בשידור, אבל שטייניץ עלה ועוד איך עלה. יוסי ורטר כתב אז כי "אין משימה הקטנה מכפי מידותיו". שטייניץ היה שם לכל אורך הדרך, ברעב ובמחסור, והיו לנתניהו לא מעט ימי רעב ומחסור, עוד הרבה לפני הפופולריות והמנדטים והתהילה. הוא קיבל הבטחה להיות "בכיר שרי הליכוד" מנתניהו, ואף שביבי הפר את מרבית הבטחותיו, בזאת הוא עמד. לשם שינוי. שטייניץ הסתובב לכל אורך קמפיין 2009 וגם אחריו, בימי הקמת הממשלה, בשקט נפשי מופגן. הוא הבטיח לי והוא יקיים, אמר. כולם צחקו. שטייניץ? בכיר השרים? פחחח. אבל שטייניץ צדק.
למה קיים נתניהו את הבטחתו לשטייניץ? לא, ממש לא משום שהסיק שהגיע הזמן להתחיל לקיים הבטחות. הוא פשוט חשב שזה טוב ונכון לו, לנתניהו, ששר האוצר יהיה אחד שלא ממש מבין, שלא ממש יודע, שעושה מה שאומרים לו.
קאט, בואו נחזור כמה שנים אחורה לימי הרכבת הממשלה הקודמת, של אהוד אולמרט, ב-2006. ישבתי אז בשיחת רקע אצל אולמרט ואמרתי לו שזו תהיה שגיאה פטאלית למנות את עמיר פרץ לשר הביטחון ואת אברהם הירשזון לשר האוצר. אולמרט נחר בבוז. המדינה מנוהלת במשרד האוצר, אמר, מי שיושב על הקופה שולט בתקציב, בסדר העדיפויות, בברז האמיתי.

אולמרט, אגב, צדק. הירשזון היה איש שלו, לגמרי שלו, והוא ידע שהשליטה שלו בקופה תהיה אבסולוטית. אם זה יצליח, הירשזון ייתן לו את הקרדיט ברצון. אם זה ייכשל, הירשזון יספוג את הביקורת, גם כן ברצון. זה טבעם של האנשים הנאמנים.
נו, טוב. אצל אולמרט והירשזון זה נכשל, לא בגלל מצב הכלכלה. עכשיו בא נתניהו. גם הוא רצה הירשזון. גם לו מגיע.
יובל שטייניץ מונה לתפקיד, וזה הזמן להדגיש שבניגוד להירשזון שטייניץ הוא איש ישר, אולי אפילו תם וישר, חף מכל פשע או זדון. איש ראוי וגם מוכשר. הוא לוקה בטרחנות יתר - וזה משתקף בשידורים, בעיקר כשהם חיים - אבל בסך הכל הוא למד את משרד האוצר במהירות ויכול להציג לא מעט הישגים. אבל, וכאן מגיע אבל גדול
הוא יעשה הכל כולל הכל כדי להצליח, וגם אם יצטרך לרמוס את שטייניץ פעמיים בשבוע, אז באמת חבל ולא נעים, אבל זה מה שצריך ואת זה עושים. לזכותו של שטייניץ ייאמר, שהוא סופג בנאמנות, נחבט באדיקות, מפרגן בדווקנות ולא נשבר. בינתיים. שורה תחתונה: כולם צדקו. צדקה שרה כשאמרה שזה לא בשבילו, צדק ביבי כשאמר שזה דווקא כן בשבילו )בשביל ביבי( וצדק שטייניץ כשידע שנתניהו יקיים את ההבטחה והוא יהיה בכיר השרים. לפחות בשביל הרקורד.