עיתונאי אמור לרעוב לאייטם לא ללחם
ארגון העיתונאים קם כדי שלא נעמוד עוד לבד. עיתונאי לא צריך לחשוש יותר לדרוש את זכויותיו הבסיסיות - תם עידן הפחד
כל המצטרפים לארגון, כולל כותב שורות אלה, עשו זאת כי הם מבינים את מה שחלק מעמיתינו עוד לא הפנימו: עיתונאים הם פועלים. הם אינם שונים במהותם מכל בעל מקצוע אחר - איש האחזקה בבית הספר, הכספר בבנק או המהנדס בתעשייה האווירית. אם להם יש איגוד, למה לנו לא?
אנחנו פועלים שהתמזל מזלם לעבוד בעבודה שהם אוהבים ושיש בה אתגרים, ריגוש ותחושת שליחות. ובכל זאת, אנחנו רק פועלים. למעשה, במובנים רבים עיתונאים רבים הם פועלים שמצבם גרוע יותר מממצב עובדי הקבלן. לא מעט מעמיתינו הם "פרילנסרים קבועים" - המצאה לשונית שמשמעותה שהם קשורים בעבותות למערכת ואסור להם לעבוד במקומות אחרים.
אבל הם לא זוכים לחוזה ולכן גם לא לתנאים סוציאליים כמו קרן פנסיה וביטוח בזמן שהם נמצאים בשטח בשליחות העבודה (לפעמים גם באזורי קרבות), ומאחר שהם אינם עובדים בעלי חוזה ניתן לפטרם מהיום למחר בלי פיצוי כלשהו. רוב העיתונאים שעובדים כשכירים לא נמצאים במצב טוב בהרבה: מרביתנו זכאים להתראה של 30 יום לפני פיטורים, וזהו. בלי הסברים, בלי שימוע, בלי זכות להתנגד.
את המצב הזה, שבו העיתונאי ניצב לבדו מול המעסיק הכל-יכול, נטול זכויות או יכולת לתכנן את עתידו, החליט ארגון העיתונאים לשנות מן היסוד. אנחנו מאגדים את העיתונאים כדי שלא נעמוד יותר לבד, כדי שיידע כל עיתונאי שמאות ואלפים מעמיתיו עומדים לצדו. הוא לא צריך לחשוש יותר לדרוש את זכויותיו הבסיסיות. תם עידן הלבד. תם עידן הפחד. אנחנו רוצים שעיתונאים יהיו רעבים לאייטם בלי שיחששו להיות רעבים ללחם. אנחנו מתאגדים ומשנים יחד את עתידנו האישי ואת עתיד המקצוע.
הכותב הוא עורך בחדשות בכבלים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם