ראשי » עסקים » טכנולוגיהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

לייק לעצלנות

הצלחתו ההיסטרית של הסרטון "קוני 2012", על מנהיג הגרילה האכזרי ג'וזף קוני, היא דוגמה נוספת ל"סלאקטיביזם": הסתפקות בלחיצה על כפתור במחשב במקום יציאה לפעילות פוליטית אמיתית

הסרטון הוויראלי בעל התפוצה המהירה ביותר בתולדות האינטרנט לא כלל חתול, אודישן, נפילה או את ג'סטין ביבר. הסרטון הוא "קוני Kony 2012) "2012), שהגיע תוך 3 ימים ל-70 מיליון צפיות ב יו-טיוב - מהר יותר מהשיאנית הקודמת סוזן בויל. בניגוד לכל חוקי הוויראליות הידועים, מדובר בסרט ארוך - כחצי שעה - שעוסק בנושא כבד ולא נעים: ג'וזף קוני, מנהיג ארגון גרילה אכזרי שאחראי לרצח ולשעבוד של אלפי ילדים.

את הסרט "קוני 2012" הפיק ארגון בשם ילדים בלתי נראים, ששם לו למטרה מוצהרת להעלות למודעות במערב את שמו ואת פועלו הרצחני של קוני, ובכך לפעול ללכידתו ולהבאתו לדין. מבחינת העלאת המודעות - אין שום ספק, זה עבד. מעטים מאוד במערב שמעו על ג'וזף קוני לפני הסרטון; רגע לאחר מכן הוא הפך לנושא הדיון החם ברשת.

אבל כמעט באותה המהירות שבה התפשט הסרטון, התפשטה ברשת גם הביקורת על הסרטון. אין שום ויכוח על שג'וזף קוני הוא אדם רע, שהוא אחראי לסבל רב ושיהיה עדיף לעולם כולו אם ייתפס ויובא לדין. על כל היתר - יש מחלוקת קשה. לא די שהסרטון מפשט באופן דרסטי סוגיה מסובכת מאוד, אלא שהוא מביא עובדות מסולפות או לא מעודכנות. למשל, הסרטון יוצר את הרושם שג'וזף קוני עודו פעיל באוגנדה - דבר שכבר שנים אינו נכון; הוא מציג את קוני כמי שעומד בראש צבא של 30 אלף ילדים, אך לפי דיווחים עדכניים מדובר כיום בקבוצה של כ-200 בלבד ; והוא קורא להתערבות אמריקאית (צבאית? אחרת?) באוגנדה. להבדיל מהציבור, הממשל האמריקאי לא היה זקוק לסרטון יו-טיוב כדי להיות מודע לקוני, ולמעשה כבר ב-2010 נחתם צו רשמי של הקונגרס האמריקאי הקורא לתפיסתו או לחיסולו של ג'וזף קוני ופירוק הארגון שבראשו הוא עומד, צבא התנגדות האל (LRA). כוחות אמריקאיים הוצבו באוגנדה באוקטובר שעבר. אז במה אמורה להועיל המודעות החדשה של הציבור לנושא? למה דווקא עכשיו, ולמה דווקא קוני, שלמרבה הצער יש מנהיגים אכזריים ומסוכנים ממנו באפריקה?

התפשטות ויראלית היא דבר שקשה מאוד לחזות: אף אחד מהמומחים לנושא לא יכול לומר בוודאות איזה סרטון יתפוס ויופץ במהירות ואיזה לא. בדיעבד קל לנתח למה "קוני 2012" עבד : הוא לא מסתיר שהכוונה שלו היא להפיץ את עצמו כמה שיותר (הסרטון מציין 20 סלבריטאים שהוא מכוון אליהם כדי להפיץ את המסר - והדבר היחיד המשותף לכולם הוא רק שיש להם עוקבים רבים ברשת) ; הוא מדבר הרבה על העוצמה ועל מידת ההשפעה האפשרית של רשתות חברתיות; והוא מעודד את הצופים להאמין שבעצם פעולת שיתוף הסרטון הם יעזרו לשנות את העולם. את המשימה שלו - העלאת המודעות העולמית לקוני - הוא ביצע בהצלחה מדהימה.

אבל גם אחרי 70 מיליון צפיות, מיליוני שיתופים, אינסוף לייקים ומי יודע כמה מילים שנשפכו על הנושא, בכלל לא בטוח שג'וזף קוני קרוב יותר היום לעמוד לדין משהיה לפני הפצת הסרטון שהפך אותו לכוכב. מיליוני דולרים גם הגיעו בתרומות לארגון ילדים בלתי נראים - אלא שזה לא ארגון צדקה: רק חלק קטן מהכנסותיו מועברות לארגוני עזרה באוגנדה, והיתר מיועד למשכורות ולהפקות וידיאו נוספות ל"עידוד המודעות" לנושא. כל זה מעורר שוב מעורר את השאלה אם באמת אפשר להפוך את העולם למקום טוב יותר באמצעות לייק או שיתוף.

רבים ממבקרי קמפיין "קוני 2012" מכנים אותו דוגמה טובה לתופעת ה"סלאקטיביזם". המילה , שנכנסה לשימוש בתחילת העשור הקודם, מתארת את התופעה המשלבת שניים מהדחפים האנושיים החזקים ביותר: רצון טוב ועצלנות. זהו כינוי גנאי לאנשים שרואים בעצמם "אקטיביסטים" ו"פעילים חברתית" בזכות פעולות שעשו בלי לקום מכיסא המחשב: לייק פה, שיתוף שם. מי שמצטרף לקבוצות פייסבוק התומכות במטרה נעלה זו או אחרת, משנה את תמונת הפרופיל שלו לתמונתו של גלעד שליט וחותם על עצומות אבל מעולם לא תרם כסף לארגון צדקה או השתתף בהפגנה - הוא סלאקטיביסט.

לפעולות האלה, שנעשות בדרך כלל דרך הרשת, יש השפעה מינימלית - אם בכלל - על הנושאים שהן אמורות להשפיע עליהם, אבל השפעה מצוינת על מצב הרוח של המשתתפים. הלייק או החתימה על העצומה הווירטואלית משמשים בעיקר למירוק המצפון של המשתמש, שמרגיש שהוא עשה היום משהו למטרה טובה. זה, כמובן, לא מזיק - אלא אם כן הפעולות חסרות המשמעות האלה יבואו במקום שינוי של ממש.

ארגוני צדקה ניסו לתרום את הסלאקטיביזם לצורכיהם ישירות. ב-1999 הוקם "אתר הרעב", אתר שבו הגולשים מוזמנים ללחץ על כפתור. כל לחיצה, מובטח, תספק שווה ערך לספל של מזון לרעבים. מי המניאק שלא ילחץ על הכפתור? מי המניאק שלא ילחץ עליו פעמיים? מבצעים דומים, בדרך כלל חד-פעמיים, נמשכים עד היום. רק לפני כמה שבועות נפתח מבצע בעמוד הפייסבוק של עיריית כפר סבא, שבו מובטח שקל תרומה לנזקקים על כל לייק. אף שהכוונה בלי ספק טובה, מבצעים כאלה אינם, ולא יכולים להיות, כנים לחלוטין. הלייק עצמו לא יוצר הכנסות; אם העמוד של עיריית כפר סבא

היה הופך פתאום לתופעה ויראלית גלובלית וזוכה ל-70 מיליון לייקים, לא היו נוצרים יש מאין 70 מיליון שקל שיינתנו כתרומה לעניים. ברוב המקרים מדובר בקמפיינים מחושבים לצורכי פרסום שנועדו לרכוב על הרצון של הציבור לתרום.

ברוב המקרים אין אפילו הבטחה למתן כסף. הקליק על לייק לקבוצות המצהירות על מטרות נעלות לא משנה דבר, ובדרך כלל אפילו לא נספר. ובכל זאת, השנה האחרונה הוכיחה שתנועות ברשת יכולות לייצר שינוי אמיתי. מהפכות האביב הערבי אורגנו במידה רבה ברשת, כמו גם המחאות על יוקר המחיה בארץ, מקוטג' ועד פסק זמן. המחאה ברשת נגד הצעת חוק SOPA בארה"ב למאבק בהפרת זכויות יוצרים ובפגיעה בקניין רוחני באמצעות פרסום תכנים באינטרנט - שאליה הצטרפו אתרים בינלאומיים, כמו ויקיפדיה - חיסלה את הצעת החוק ביעילות. וקבוצות כמו Avaaz , שעיקר הפעילות שלהן היא אינטרנטית, יצרו לפעמים השפעה אמיתית במהפכה בסוריה. אולי בכל זאת מוקדם מדי להכריז על כל פעולה אינטרנטית כ"סלאקטיביזם" נטול השפעה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...