גן העדן האבוד: מיאנמר קורצת לחברות המערביות
מרבצי זהב, גז, עצים, יהלומים ומינרלים וכוח עבודה זול ממתינים לתאגידים הבינלאומיים במעמקיה של מיאנמר, אך כך גם 6,000 לוחמי גרילה המתנגדים למשטר ולעשיית עסקים עם המערב
כלכלת מיאנמר נמצאת במגמת התפתחות, ועל גבעותיה הירוקות של ארץ הקארן מתוכננים לקום אזורי תעשייה של הממשלה הכוללים מפעלים ומחצבות. כבישים אמורים להיסלל ולחבר את השטחים לנמל שייבנה בעלות של 50 מיליארד דולר ויקלוט סחורות מכל עיר גדולה בדרום-מזרח אסיה.
עם זאת, אחרי 6 עשורים של מאבק וכשהיא מגובה בכ6,000- לוחמי גרילה, להנהגת קארן יש מסר לכל מי שמעוניין להיכנס לתעשיית המחצבים של מדינה - בין שהוא זר ובין שהוא מקומי. "אנחנו עדיין לא מוכנים", אומר הלה נגווה, בכיר בזרוע הפוליטית של הקבוצה, "אל תדוגו במים סוערים".
מוקף בגברים במדים שאוחזים ברובי M-16 ורימוני יד תוצרת ארה"ב, נגווה טוען כי אנשיו יקדמו בברכה חברות מערביות ביום מן הימים. אך כעת, בזמן ששיחות שלום שבריריות מתקיימות עם הממשלה, חברות רב-לאומיות אינן מוזמנות מבחינתו להצטרף לקלחת. "הארץ מלאה בשדות מוקשים, ואנשינו בורחים אל הג'ונגלים או למדינות אחרות", הוא אומר, "אף אחד לא צריך להיכנס הנה עכשיו". עם זאת, שמירת מרחק מבורמה כבר איננה מובנת מאליה.
הקולוניה הבריטית לשעבר נותרה חפה ממשקיעים זרים במשך עשרות שנים. מאז שנות ה90- נמנעה כניסתם של יזמים למדינה בעקבות החלתן של סנקציות בינלאומיות כבדות על החונטה השלטת, שאוגרת את עושרה של הארץ בעוד ההמונים סובלים מעוני והזנחה. לפי כל אמת מידה, כלכלת מיאנמר במצב כאוטי ומושחתת עד יסוד.
אך בחדרי ישיבות של תאגידים רבים הגישה הישנה בנוגע למיאנמר משתנה - בעיקר תודות לפרלמנט הרפורמיסטי שהחל לפעול במדינה בשנה שעברה ולריבוי הדיפלומטים האמריקאים הבכירים שהגיעו לביקור בה. ההשערות שהקונגרס האמריקאי והבית הלבן יסירו את הסנקציות שהטילו על החונטה הבורמזית הולכות ומתחזקות, ועל-פי חברת הניתוח הבריטית מפלקרופט, "ברור ש2012- היא השנה שבה יוסרו הסנקציות". המדינה אף צפויה להשיק מחדש את המטבע המקומי קיאט, תחת ביקורת מוניטרית שאינה קיימת כיום.
גורואים בנושא שווקים מתעוררים, כמו האמריקאי ג'ים רוג'רס, משתוקקים לפצח את ההבטחה הטמונה בבורמה. "אם הייתי יכול להשקיע את כל הכסף שלי במדינה הייתי עושה זאת", אמר רוג'רס בכנס שנערך בסינגפור בשבוע שעבר, "יש להם מתכות, יש להם אנרגיה, יש להם הכל".
לחברות בינלאומיות
לרוע המזל, רבים מאוצרות הטבע האלה שוכנים בכ60%- מקרקעות המדינה, שמיעוטים אתניים שונים טוענים לבעלות עליהם. אף שהממשלה חתמה על הסכמי הפסקת אש עם רוב הקבוצות החמושות - רובם רופפים - יותר מעשר קבוצות אתניות חמושות עדיין שולטות באזורים רבים. הקארן, שממומנת חלקית בידי אמריקאים בפטיסטים, היא הגדולה מכולן; קבוצת השאן היא השנייה בגודלה, ובצפון הרחוק משתוללת מלחמה עקובה מדם בין כוחות המדינה לקצ'ין, אזור שחולק גבול ארוך עם סין.
אם פרויקטים בינלאומיים אכן יתפשטו ברחבי מיאנמר, סביר להניח שקבוצות חמושות אלה לא יראו בעין יפה את התעשרותם של זרים מאדמתם. דוגמה לתסבוכת הצפויה ניתן למצוא בנמל הים ובבית הזיקוק הנבנים בטבוי, עיר מדרום לטריטוריה של הקארן. צבא הקארן חסם את גישתן של משאיות חברת הפיתוח, בבעלות איטלקית-תאילנדית, בדרישה להוכחות שהנמל הענק לא יפגע בסביבה.
"יש לנו מדיניות ברורה", אמר זיפורה שיין, מזכ"ל האיגוד הלאומי של הקארן, "הם צריכים להבטיח את מחייתנו ולהגביל את ההשלכות הסביבתיות של הפרויקט".
כמעט כל מיזם שקשור לממשלה או לצבא, מקור הכוח המסורתי במדינה, חשוף לסיכונים גדולים ודורש מו"מ עם אנשי הקארן, שבשטחם התגלו לאחרונה מרבצי זהב העצומים. תוכניות שיטפלו בתחומי הבריאות והחינוך המוזנחים עשויים לרכך את ההתנגדות, אך מנהיגי הקארן מתעקשים שכל דיון על השקעות בשטחם צריך להיות מלווים בנסיגה מוחלטת של צבא מיאנמר, שהשבט נלחם בו מאז .1949
"אל תמעיטו בערכנו", אומר אחד החמושים, "יש את האדם שנכנס אל היער ויש את זה שיושב ומחכה בהיחבא. מי אתם חושבים שינצח?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם