e של שפיות:על הספה? טיפולי פסיכולוגיה - ברשת
בזמן שישראלים רבים שחיים בחו"ל מחליפים את ספת הפסיכולוג בכיסא המחשב ושופכים את הלב בשיחה מקוונת, אנשי מקצוע בכירים מתעקשים: e-Therapy אינו תחליף לטיפול המסורתי
"הם פשוט לא הבינו אותי. אני לא מדברת על השפה, אלא על מה שמאחוריה. אני ישראלית. חושבת אחרת וכנראה גם מתנהגת אחרת. אני צריכה מישהו שיבין על מה אני מדברת." מ' קיבלה המלצות למטפל החי בארץ, וזה חצי שנה שהם נפגשים. פותחים יומן, ומדברים בשיחת וידאו. "אם זה טוב בעסקים בינלאומיים, למה שזה לא יהיה טוב לנו"? היא תוהה.
מ' היא אחת מישראלים רבים החיים בחו"ל ומחליפים את ספת הפסיכולוג בכיסא המחשב, מעלים לשיחה מקוונת את המטפל שלהם ויוצאים לדרך. בלי ריח, בלי מגע, מול מסך, בלחיצה אחת על כפתור ההפעלה. הטישו על חשבונם. באנגלית זה נקרא .e-Therapy שיטת הטיפול מרחוק צברה תאוצה בשני העשורים האחרונים, ככל שהטכנולוגיה התפתחה - תחילה באמצעות דואל אלקטרוני וכיום באמצעות תוכנות וידאו דוגמת סקיים.
לא מעט אנשי מקצוע טוענים שהדרך המקוונת והמצולמת אינה פחות מוצלחת מהדרך המסורתית המוכרת. אנשי האיגוד האמריקאי לטלרפואה למשל טוענים בתוקף שהשיטה יעילה. סוגיות מסוימות לוטות בערפל, כמו השאלה אם קשיים טכניים או מצלמה בתווך משפיעים על היחסים בין המטפל למטופל, אבל לדידם היתרונות עולים על החסרונות. לעומת זאת, פסיכולוגים רבים מתעקשים שהיעלמות המגע הבלתי אמצעי מזיקה לטיפול.
הפסיכולוגית הקלינית גילי אגר, בוגרת התכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים באוניברסיטת תל אביב, מטפלת במגוון רחב של מתבגרים ומבוגרים בתחומים כגון הפרעות אכילה, אכילה רגשית ונשים שחוו אובדן היריון. היא מתמחה גם בטיפול מקוון בישראלים שחיים בחו"ל.
"כשהייתי סטודנטית, הרבה לפני ששמעתי על טיפול מקוון, האזנתי תוך כדי נסיעה ברכב לתכנית ייעוץ ברדיו," מספרת אגר. "לשידור עלתה אישה במצוקה גדולה, שמבעד להרבה דמעות סיפרה שהיא עברה לגור עם בעלה במקום נידח בארצות הברית, שהיא בדיכאון זה מספר חודשים, שאינה יוצאת כלל מהבית ושאין לה עם מי לדבר. לבי יצא אז אל האישה הזו שנשארה ערה כל
"באותה תקופה חברה טובה שלי, שלמדה רפואה במזרח אירופה חוותה משבר גדול, ולא יכלה להשיג פסיכולוג דובר עברית ואפילו לא דובר אנגלית במקום שבו למדה, והיא נאלצה להפסיק את לימודיה ולחזור לארץ כדי לקבל טיפול. מקרים אלה הסבו את תשומת לבי לקיומה של אוכלוסייה ישראלית מעבר לים שאין לה מענה טיפולי. מספר שנים לאחר מכן התוודעתי לטיפול המקוון ולספרות המקצועית שהחלה להצטבר בנוגע אליו, שבה נאמר בעקביות ששביעות הרצון של מטופלים מהתהליך הטיפולי המקוון ומתוצאותיו זהה לזאת שבטיפול המסורתי שבו המטפל והמטופל יושבים באותו חדר."
מה היתרונות בטיפול המקוון?
"היתרון העיקרי הוא הנגישות. פעמים רבות אנשים שזקוקים מאוד לטיפול אינם יכולים להגיע אליו בגלל מצבים רפואיים כרוניים, כגון נכות, או מצוקה זמנית, כמו שמירת היריון, וכאן נפתחת בפניהם אפשרות לשוחח עם איש מקצוע ללא צורך לצאת מהבית. כשמדובר בישראלים שחיים בחו"ל, עניין השפה הוא מהותי. לשפה תפקיד מרכזי בטיפול, ולאדם במצוקה יש צורך להתבטא בחופשיות בשפת האם שלו ולהרגיש שמי שמטפל בו מכיר את הרקע והמנטליות שבתוכם הוא גדל."
ומה עם המחסום הפסיכולוגי סביב הישיבה מול המסך במקום פנים אל פנים?
"זו בעיניי הנקודה המורכבת ביותר בטיפול מסוג זה. אני מדגישה שזה מחסום ראשוני כי מניסיוני הוא מתפוגג די מהר כשמתחילים לשוחח, בפרט בשל האמצעים הטכנולוגיים המאפשרים לראות ולשמוע באיכות מצוינת. מבחינת הטיפול עצמו, הבדל משמעותי הוא לאו דווקא עניין הפנים אל פנים, אלא עניינים סימבוליים וטקסיים יותר הקשורים לטיפול".
המטופל יושב בבית שלו ואין לו מקום פיזי להגיע אליו ולהתרווח בו, אין טישו שהוכן בעבורו מראש על השולחן, אין חדר המתנה להכין בו תה ואין את הנסיעה הלוך ושוב, שבה מתרחשת פעמים רבות חשיבה לקראת הטיפול ואחריו. במובן הזה אני מכינה את המטופל לכך ומציעה שיכין חדר שקט, טלפון מנותק, טישו ומים."
כמטפלת את נדרשת לחשיבה אחרת.
"נכון, משום שהרבה הזדמנויות להבין משהו על המטופל עשויות להיות מוחמצות במדיום הזה. בטיפול פנים אל פנים למשל מתייחסים אל איחורים של המטופל כאל התנהגות שמספרת משהו על העמדה הרגשית שאיתה הוא מגיע לטיפול, וכך גם אל האינטראקציה סביב התשלום. הרגעים הללו הם חומרי עבודה טיפוליים יקרי ערך, שנותנים למטופל הזדמנות ללמוד על הקשר בין התנהגויותיו הסתמיות לכאורה לבין משמעויות עמוקות יותר".
"בטיפול המקוון יש באופן טבעי פחות איחורים והכסף עובר למטפל בדילוג על הרגע המשמעותי שבו הוא עובר פיזית מהיד של המטופל ליד של המטפל, אך ניתן לזהות את ההזדמנויות הללו במקומות אחרים. אני יכולה לתאר לעצמי שמטפלים שאינם מורגלים להשתמש במחשב כאמצעי תקשורת עשויים לראות בכך מדיום קר או בלתי אישי, אך עולה בדעתי שדווקא הטיפול הנחשב מסורתי ומעמיק ביותר, הפסיכואנליזה, מתרחש כאשר המטופל שוכב, והמטפל יושב מאחוריו בלי שהמטופל רואה את פני המטפל."
יו"ר הסתדרות הפסיכולוגים, ד"ר יוכי בן נון, טוענת שאין תחליף לקשר הבלתי אמצעי, שהוא הבסיס לטיפול הפסיכולוגי: "חשוב לי לשבת מול אדם, להתרשם ממה שאנחנו קוראים שפת הגוף שלו ומהבעת הפנים שלו בצורה ישירה וקרובה, שזה בוודאי לא דרך מייל או אינטרנט או אפילו דרך סקייפ. הדבר השני הוא האינטימיות והחיסיון, גם מצד המטפל וגם מצד המטופל. ידוע שדרך התקשורת הזו לא מספיק מאובטחת כדי למנוע זליגה או התערבויות או נוכחויות לא רצויות, גם מצד המטפל וגם מצד המטופל."
ישראלי בחו"ל יגיד שיותר נוח לו עם מישהו שמכיר את התרבות והשפה שלו.
"מבחינה אתית חובה על כל מטפל להעמיד את המטופל הפוטנציאלי על המגבלות של הטיפול דרך המדיום ולהעלות את זה בצורה ברורה בין שניהם. אנחנו משתמשים בזה כאמצעי נלווה ותומך, אבל לא כדרך טיפול יחידה או בלעדית. זאת אומרת, אם יש לי מטופל שאני כבר מכירה ואבחנתי אותו והוא נוסע לחו"ל, אהיה מוכנה לשמור על המשך הקשר הטיפולי דרך אמצעי אלקטרוני, אבל הרבה מאיתנו, להרגשתי, לא יהיו מוכנים מלכתחילה לתת טיפול בצורה כזו מהטעמים שציינתי."
אולי הריחוק יכול ליצור קרבה גדולה יותר? פייסבוק גדוש בהשתפכויות בין זרים מוחלטים.
"זה בדיוק מה שנוגד את עקרונות הטיפול שלנו. מבחינתי יש פה יכולת התחמקות רחבה מדי של המטופל, שאני לא מעוניינת לתת לו מצד אחד; מצד שני אני גם מרגישה שאני לא עוברת מסך בצורה טובה, במיוחד במייל. תחשבי על מצב שאדם הוא לא בדיוק בעל יכולת ביטוי טובה בכתיבה. הרבה מההתרשמות היא מהאינטונציה, מהשפה, מהיכולת לשאול שאלות כשאדם מתקשה לבטא את עצמו. אני לא יכולה לדעת כשאדם נשנק או בוכה כשהוא מדבר על נושא מסוים, וזה מאוד משמעותי בטיפול."
יש מגבלות אתיות מסודרות על טיפול דרך המחשב?
"אין, כי אנחנו בתחילת הדרך. זה עדיין לא מוטמע בתרבות שלנו ובנהלים שלנו. לכן זה טוב שזה עולה לדיון ציבורי. תראי מה קורה כשאין רגולציה: את יכולה להגיד המון דברים בבלוג ובאתר שלך, שלא תרשי לעצמך לומר בפרסום בעיתונות למשל, כי פרסום בעיתונות כבר הרבה יותר מבוקר. הנושא הזה בהחלט מטריד אותנו."
גם ליליאן ללום, פסיכולוגית חינוכית ומנהלת מכללת הורים במינהל החינוך בעיריית ראשון לציון, תומכת בטיפול דרך וידאו רק כמוצא אחרון: "הסקייפ למשל יכול בהחלט לשמש למטופל כעזרה ראשונה, כסיוע במקרים דחופים, כשישנה התלבטות קשה בתחומים שונים וכשזקוקים לתשובות מיידיות ואין דרך אחרת לקבל זאת."
ד"ר עומר לנס, יועץ זוגי בעל קליניקה פרטית ומרצה בכיר בבית ספר ללימודים מתקדמים בסמינר הקיבוצים, מוסיף: "קל מאוד להתפתות לפתרונות הללו, אך טיפול פסיכולוגי הוא טיפול באמצעות קשר. גם בסקייפ מקיימים קשר מסוים עם המטופל, אולם זהו קשר מאוד מוגבל ולכן אני לא ממליץ על טיפול כזה. במובן מסוים זה דומה ללימוד שחייה בהתכתבות. אם מדובר במטופל שלא פגשתי אותו קודם, זה עוד פחות מוצלח."
לא כל אנשי המקצוע הוותיקים מסתייגים מהמדיום החדש. ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית מאוניברסיטת תל אביב, מאמינה שיש מקום לשתי דרכי הטיפול, האישית והמקוונת. "דרך אחת לא תתפוס את מקום האחרת," אומרת כצנלסון ומזכירה שבמקביל לטיפול מרחוק בתחום בריאות הנפש קיים טיפול מרחוק בתחום הרפואי.
"אפשר לנתח מרחוק בעזרת ציוד משוכלל, לבדוק תפקוד לב בעזרת חיבור לטלפון ולשוחח עם רופאי קופת חולים בסקייפ בנושא ילד חולה. טיפול או ייעוץ פסיכולוגי מרחוק מתקיים כאשר יש רצון לשמור על אנונימיות; מרחק גאוגרפי שאינו מאפשר טיפול פנים אל פנים; ומצבי מצוקה קיצוניים הדורשים טיפול מיידי. גם לאחר סיום הטיפול ניתן לשמור על קשר אינטרנטי שמאפשר עדכון אחת לזמן מסוים. הדבר מקל את הפרידה בין המטפל למטופל. אני מדברת לעתים בטלפון עם ישראלים בחו"ל שמעוניינים להתייעץ בנושאים של הורות. בדרך כלל זה אינו טיפול מתמשך וקבוע, אלא ייעוץ במקרי החלטה, התלבטות ומעקב."
מה טיפול מרחוק דורש מהמטפל?
"מניסיון, הטיפול דורש מאמץ גדול מצד המטפל. כיוון שאינו מתנהל בדרך המקובלת. משהו בתקשורת אינו זהה לאינטימיות שבין מטפל למטופל, אך כשהמצב מוגדר כאין ברירה - זו הדרך. לא כל אנשי המקצוע יתאימו לטיפול מקוון, ולא כל המטופלים מתאימים לדרך טיפולית זו."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם