הכסף משחק: כך הופכים הישגים במשחקי מחשב לכסף אמיתי
במשחקי הרשת ההמוניים מסתתרת כלכלה וירטואלית ענפה עם שחקנים שקונים, מוכרים ואפילו מנצלים עובדים בעולם השלישי; עכשיו גילתה ענקית המשחקים בליזארד איך עושים מזה הרבה כסף; אמיתי
ההכנות נמשכו שנה שלמה: אנשי ארגון מתנקשים הסתננו לשורות התאגיד בזהויות בדויות והגיעו ממש עד הצמרת. אחד מאנשיהם הפך ליד ימינה של יו"ר התאגיד, אחת הנשים החזקות בעולם. ואז הם הכו. הסוכן החשאי חשף את פרצופו האמיתי ורצח את היו"ר, בעוד שותפיו מרוקנים את מחסני התאגיד מכל נכסיהם, מפוצצים את מה שנשאר ונמלטים בספינות חלל.
השוד הזה אירע ב-2005 ב-EVE Online, משחק תפקידים המוני המתרחש בחלל. השלל הסתכם בכ-30 מיליארד קרדיטים, סכום שהיה שווה אז, בתרגום למטבע המקובל בכדור הארץ, לכ-16,500 דולר. אפילו השוד הזה התגמד לעומת פרשה שהתרחשה באותו משחק שנה לאחר מכן: אדם בשם Cally הקים בנק גדול שהעניק ריבית בתנאים מפתים, העסיק בו עובדים, קיבל כספים רבים להפקדה - ואז ברח לבדו עם כל הכסף, מעל 700 מיליארד קרדיטים, בהפיכתו לברני מיידוף אינטר-גלקטי.
בשני המקרים אף אחד לא עבר למעשה על שום חוק. שוד, הונאה ורצח הם חלק מהמשחק ב-EVE online, ששם דגש רב על התנהלות כלכלית ומאפשר לשחקנים להקים תאגידים ולסחור עם שחקנים אחרים בשוק חופשי, פרוץ ופרוע. דבר אחד אסור לעשות: להחליף את הכסף הווירטואלי שהרווחת בכסף אמיתי.
אי אפשר לכפות התנהגות מוסרית על עולמות משחק. יהיה מגוחך לצפות משחקנים ב-GTA לציית לחוקי התנועה או להאשים שחקן שהרג שחקן אחר במודרן וורפר (Modern Warfare) ברצח . גם לזעוק בגלל שוד של כסף וירטואלי נשמע מופרך. זה רק משחק, ככה זה: אחד מנצח, אחד מפסיד.
אבל התירוץ "זה רק משחק" עובד כל זמן שזה לא קורה לך אישית: הכסף שנשדד אמנם וירטואלי, אבל אנשים עבדו קשה - לפעמים במשך שנים - כדי להשיג אותו. הפשע של ריצ'רד לא היה השוד, אלא חציית הגבולות שבין העולם הווירטואלי לעולם האמיתי. אבל האם גבולות האלה באמת כה חדים וברורים?
כסף של עולמות פנטזיה הוא במובנים מסוימים אמיתי כמו כל כסף אחר, ועל כך תעיד העובדה שמבנים כלכליים מוכרים היטב מהעולם האמיתי נוצרים כמו מעצמם, שוב ושוב, גם בעולמות וירטואליים. וזה כולל גם תופעות של ניצול: בוורלד אוף וורקראפט (World of Warcraft), משחק התפקידים מרובה המשתתפים המצליח בעולם, מוכרת היטב תופעת ה-Farming Gold, " כריית זהב".
כדי להשיג זהב, ההכרחי לקניית מצרכים וירטואליים, על השחקן במשחק לבצע לעתים קרובות פעולות מונוטוניות ומשעממות כמו הריגת זאבים ומכירת עורותיהם בשוק תמורת מטבעות בודדים. ובדיוק כמו בעולם האמיתי, תמיד אפשר למצוא אנשים שיעשו עבורך את העבודה השחורה, והאנשים האלה הם בדרך כלל סינים.
תמורת דולרים אמיתיים "שחקנים" סינים מוכנים להרוג בשבילך את כל הזאבים שתרצה ולמכור לך כסף וירטואלי. במקרים רבים מדובר בסדנת יזע לכל דבר ועניין: ה"כורים" יושבים לאורך יום עבודה ארוך מול
לא מדובר בתופעה נדירה. לפי ההערכות, כמיליון סינים עובדים היום בכריית זהב בעולמות דמיוניים. לפי דוח של הבנק העולמי שפורסם באפריל, תעשיית "שירותי המשחק של צד שלישי" - במילים אחרות, אנשים שמשחקים עבורך במשחקים שלך - גלגלה לא פחות מ-3 מיליארד דולר ב-2009, והרוב המכריע של ההכנסות הגיעו למדינות העולם שלישי.
בדיוק כמו סדנאות יזע בכל תחום אחר, נושא כריית הזהב הוא סוגיה מוסרית סבוכה. עבור הסינים שמתפרנסים מזה אין שום דבר "וירטואלי" בכסף של וורלד אוף וורקראפט: הפרנסה טובה יותר והתנאים גרועים פחות מאפשרויות תעסוקה רבות אחרות.
חברת בליזארד, מפעילת המשחק, אמנם מרוויחה על כל שחקן נוסף, אבל טוענת שהתופעה מבריחה שחקנים ויוצרת אינפלציה בעולם המשחק. אלא שכל הצלחה של בליזארד במלחמה נגד כריית הזהב, פירושה אובדן פרנסה עבור כורים סינים.
לכלכלת הזהב יש בעיה נוספת: היא כולה כלואה בתוך שרתי בליזארד. לחברה יש שליטה מלאה על הכסף הווירטואלי בעולמותיה. כל עוד מדובר בכסף שקיים במשחק בלבד, זו זכותה המלאה; אבל כשברור וגלוי שהכסף הווירטואלי שווה ערך לכסף אמיתי, יכולתה של החברה להעלים בהינף אצבע, פשוטו כמשמעו, מאות מיליוני דולרים, הופכת למטרידה. האם משמעות הדבר היא שהבנק העולמי צריך להקים סניף בכל עולם וירטואלי ולפקח על חברות משחקים?
אחרי שנלחמה בתופעה במשך שנים, החליטה לאחרונה בליזארד לשנות כיוון ב-180 מעלות ולחבק את תופעת כריית הזהב - ובדרך לעשות עוד כסף ממנה.
עד היום מכירת חפצים במשחק נעשתה "מתחת לשולחן" - המוכר והקונה היו מסכימים על מחיר ומעבירים את הכסף, בפורום כלשהו מחוץ למשחק, מתוך הסכמה שמאוחר יותר תיגש דמות כלשהי אל דמות הקונה במשחק ותעניק לו "במתנה" את החפצים שקנה.
אך נראה שהבעיה העיקרית בשיטה הזאת, מבחינת בליזארד, היתה שהיא לא הרוויחה מזה שום דבר. המשחק הבא של בליזארד, דיאבלו 3, יכלול "בית מכירות פומביות" רשמי, ובו יוכלו שחקנים למכור זה לזה ציוד משחק, אוצרות וכל טוב וירטואלי תמורת כסף אמיתי. במילים אחרות, החברה ביצעה לגליזציה לכריית הזהב.
המכירה, העברת הכסף והחפצים הווירטואליים ייעשו במסגרת מסודרת בתוך המשחק, והחברה תגזור קופון על כל מכירה. לכל חפץ המוצע למכירה יהיו "דמי רישום" ו"דמי מכירה" קבועים.
נשמע נהדר עבור שחקנים מושבעים שיכולים להתחיל לחלום על התעשרות תוך קטילת דרקונים, ונהדר עבור החברה. אבל ללגליזציה יש בעיות משלה: ועדת דירוג המשחקים בדרום קוריאה - אחד השווקים הגדולים ביותר בעולם למשחקי מחשב - סירבה לאשר את דיאבלו 3 בגלל אפשרות המכירה וקנייה של החפצים הווירטואליים, שאותה היא משווה, במידה רבה של צדק, להימורים.
לקנות משחק כדי לשחק וליהנות זה דבר אחד, אבל כמו בקזינו - מי שנכנס למשחק במטרה להרוויח כסף עלול בהחלט להפסיד את המכנסיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם