חוזה לך ברח: כל הסיבות ל"התנפחות" של חוזים
חוזה הוא מסמך האמור לתאר בפשטות את ההסכמות בין הצדדים - אז מדוע יש חוזים שהולכים ותופחים סביב סעיפים ותתי סעיפים ותרחישים מדוקדקים, וכיצד ניתן להתמודד עם התופעה?
נשמע טריוויאלי? נראה שלא.
ישנה תופעה ההולכת ומחריפה ככל שנוקפות השנים, שבה כל עיסקה, מורכבת כפשוטה, "זוכה" להיערך בחוזה עב כרס הכולל סעיפים ותתי-סעיפים מפורטים ומורכבים. כל סעיף הוא מלאכת מחשבת המתיימרת לפתור מראש ובמדוקדק תרחישים רבים, ועל כל סעיף כזה מתנהל דיון מקצועי. הדבר עלול להכביד את ההתקשרות בעיסקה וחלילה לפגום במומנטום העסקי.
הסיבות לתופעה זו נעוצות לדעתי בכמה גורמים. ראשית, תפיסת העולם של עורך הדין. ישנם עורכי דין הסבורים כי מתפקידם לספק כיסוי מיטבי לכל התרחישים האפשריים. מובן שאין להקל ראש בכך, אך חשוב לטפל בכל עיסקה באופן נכון וממוקד תוך הבנת עיקריה, נסיבותיה, סביבת השוק והבחנה בין סיכונים ממשיים לתאורטיים.
סיבה נוספת ל"התנפחות" החוזים היא ההתפתחות הטכנולוגית. בעבר הלא רחוק כל כך חוזים נכתבו בכתב יד, הודפסו על-ידי קלדניות והוגהו. עורך הדין היה מוכרח לכתוב באופן יעיל וממוקד. כיום, בעידן הממוחשב, חוזים מורכבים מועברים בלחיצת כפתור וניתנים מיד להעתקה ולשימוש חוזר; ניתן לנפק בתוך דקות ספורות חוזה לתפארת. אין ספק כי הדבר הביא להתייעלות עצומה ולזירוז אדיר בטווח הזמן מתחילת המשא ומתן עד לחתימה. מנגד, הדבר מעודד שימוש בדוגמאות מסובכות (ש"הכל" כבר מטופל בהן) שאינן בהכרח מתאימות לכל עיסקה. לדעתי, שימוש בדוגמאות מתאים לעיסקאות פשוטות או לעיסקאות שנסיבותיהן חוזרות על עצמן, ויש להיזהר בו שכן הוא מחליש את היצירתיות של עורך הדין, שהיא הכרחית לניהול משא ומתן מוצלח.
ישנו גם פן גאוגרפי. עיסקאות של המזרח הרחוק הן עיסקאות מורכבות המסוכמות בחוזים פשוטים וקצרים, ואילו בארה"ב הנטייה היא להתקשר בחוזים ארוכים וסטנדרטיים. ניתן לראות שינויים תרבותיים על ציר הזמן - ככל שחברות מחזקות את קשריהן עם המערב הן נוטות ליישם סעיפים מורכבים וסטנדרטיים.
סיבה נוספת לשימוש בחוזים מורכבים היא שבעידן תאגידי הענק החברות הגדולות והבינלאומיות מייצרות סטנדרטים המתאימים לסוגי עיסקאות מסוימים ללא קשר הכרחי להיקפן ולמורכבותן, ומכתיבות אותן ללקוחות ולספקים. כל טראומה שחווה חברה כזו בעיסקה לא מוצלחת מוטמעת לאחר מכן בסטנדרט ההולך ומתרחב עם השנים. בתחום הזכיינות הבינלאומי, למשל, נוכחנו כי החוזים הולכים ומסתבכים במהלך השנים באופן זה.
כיצד ניתן להתמודד עם התופעה? הכל תלוי במאזן הכוחות בין הצדדים, במורכבות העיסקה ובלוחות הזמנים. כשלוחות הזמנים קצרים והצדדים לעיסקה שקולים, הרבה פעמים יעיל יותר לכתוב חוזה ייעודי וקצר ולהימנע ממתן פתרונות לתרחישים מרוחקים תוך הבנה שהדין הכללי מספק פתרונות דומים ולא בהכרח רעים. כשהכוחות אינם שקולים יש להבין את המומנטום של העיסקה, את היקפה, את מידת הגמישות של כל צד ואת רמת הסיכון בהסכמה לסעיפים תאורטיים.
הכותבת היא שותפה וראש מחלקת המשפט המסחרי במשרד רון גזית רוטנברג ושות
'
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם