סטטוסי סבתא: בת 97 ומכורה לפייסבוק
איטה שיין, מעדכנת הסטטוסים הכי מבוגרת ברשת החברתית, מהגגת כמו גדולה. היא רק לא מבינה למה בקושי מציעים לה חברות
זה יכול היה להיות לו"ז מתיש עבור אנשים צעירים, אבל שיין לא מתכוונת לנוח. 97 שנה שהיא מתנייעת בעולם באותו קצב ואין לה שום כוונות להוריד הילוך. "ככה זה", היא אומרת, "רק אם אתה עושה הרבה, אתה מספיק".
שיין, מעדכנת הסטטוסים הכי מבוגרת בפייסבוק, נחשפה על ידי גל מור, מפעיל הבלוג "חורים ברשת", וזכתה שם לתשואות התפעלות. היא נולדה ברומניה בשנת 1914, בזמן מלחמת העולם הראשונה, כשעדיין לא היו מכוניות או כבישים סלולים, ורוב אוכלוסיית העולם עבדה ביום וישנה בלילה. בשנת 1935 היא הגיעה לארץ כספורטאית במכבייה, התאהבה ונשארה.
בהמשך, היא נישאה לד"ר יהודה שיין ויצאה למסעות חובקי עולם. "איפה לא הייתי", היא אומרת. "תאילנד, הודו, סינגפור, הימלאיה, הונולולו - טיילתי בכל העולם". כשהיתה בת 78 בעלה נפטר, אבל שיין החליטה לא לוותר על מסעותיה והפכה את פולין ליעד מועדף לנסיעות, לצד חברה צעירה כמוה. אחרי ארבעה קייצים שוקקים בפולין, שינתה יעד והפליגה באנייה מחיפה למונטה קרלו. "זה היה יפה! אטרקציה כזאת!", היא מתפעלת. "עשינו חניה בכל האיים. סרדידניה, סיצילייה, סנטוריני, נפולי. עשיתי חיים משוגעים. עשיתי ואני עדיין עושה".
מה הנוסחה שלה לחיים ארוכים? לעבוד, לשמור על תנועה ולהיות אכפתיים. אז מה אם הסטטוסים שלה בפיייסבוק מדיפים מידי פעם ריח של עצבנות. יש לה המון מה לומר, וחלק ניכר מזה היא משתפת בכרטיס הפייסבוק הפעיל שלה. את הסטטוסים שהיא מפרסמת על הקיר היא חותמת במילים: "יאללה ביי". עכשיו רשות הדיבור כולה שלה. הנה מה שיש לה להגיד על כל מיני דברים, חשובים יותר ופחות.
"לפני כחודשיים הייתי אצל נוירולוג מומחה. רציתי לוודא שהמצב לא יתקדם לרעה. הוא אמר: 'המצב שלך סטאטי', ובדק אותי מכף רגל ועד ראש בדיקה קפדנית. אחר כך הוא התיישב ואמר לי: יש לך די אן
"יום אחד, בארוחת בוקר בשמונה נכנסת אם הבית ואומרת: 'סליחה, אני רוצה להודיע שהיום לא תהיה התעמלות. המדריכה מלכה חולה. תכף קמתי ואמרתי: 'ואם הטבח חולה לא יהיה אוכל?'. אחרי כמה דקות היא הלכה למנהל, חזרה ושאלה: 'את מוכנה להעביר את שיעור התעמלות?', אמרתי 'כן!'. והיא תלתה שלט: 'שיעור התעמלות בתשע וחצי יועבר על ידי איטה שיין'. נתתי להם שיעור שלא ישכחו. שאלו אותם איך היה. אמרו: מלכה היא מלכה, אבל איטה מלכה. בלי קשר, הגשתי בקשה בצרכנייה הקרובה ובסניף קופת חולים: שאנשים מעל גיל 90 לא יעמדו בתור. ענו לי בשלילה. אמרו: מי בכלל הולך לבד לסופר או לקופת חולים אחרי גיל 90?".
"אנשים חושבים שאדם מבוגר הוא לא כך כך ערני, לא שומע טוב, לא רואה טוב, ומנצלים את מצבו. יש לי הוכחות. אם אני לא הולכת יחד עם מישהו ששמע בדיוק מה שאמרו לי, יש בעיות. אנשים מסלפים לפי הצרכים שלהם את העניינים ומרמים. ממש מרמים! אני נותנת מאה שקל על כוס קפה ומקבלת עודף של חמישים. אני לא אתלונן ולא ארים את קולי, כי הרי יגידו: 'זו זקנה, לא זוכרת ולא ראתה'. אלה מגרעות מאוד רצינות. פעם הגעתי עם הבן שלי לרופאת המשפחה, שטיפלה בי 20 שנה. היא פנתה אליו ושאלה: 'מה הבעיה?' הוא אמר: למה את פונה אלי? את מכירה אותה. דברי איתה'. אנשים מבוגרים הופכים לשקופים".
"יש יתרונות ואני מנצלת אותם. היה זה ערב פסח והייתי מוזמנת אצל הבת בגדרה. היא אמרה לי: עלי לרכבת, אני אחכה לך באשדוד. אני הולכת לרכבת, רואה המון אנשים. אני עומדת, מסביבי כל כך צפוף. נתנו לי מכולם לעלות. אתיופית עם חמישה ילדים קטנים וחבילות עומדת לידי, וכל פעם שהרכבת עוצרת הם נופלים כמו דומינו. צחקנו כולנו והכל בסדר. יושב שם חייל, קם ואומר לי: את יכולה לשבת. אמרתי: לא, אתה בוודאי יותר עייף ממני. הוא נראה באמת יותר עייף. את מבינה? נדיבים כלפיי".
"במקום לנסוע בעולם, אפשר פשוט לגלוש באינטרנט. זה עולם ומלואו! הוצאתי לידיד שלי חומר על ברדיצ'בסקי והראיתי לו את כל התמונות של מיכאנג'לו. אני מאוד נהנית מזה. מי שאין לו, לא יודע מה הוא מפסיד. האדם המבוגר - על אחת כמה וכמה. בזמן האחרון, מה אגיד לך, אני מזניחה קריאת ספרים בגלל המחשב. אני מכורה. הרבה-הרבה שעות ביממה".
"אני לא כועסת. אני מתקנת. ככה אני מוציאה את הכעס שלי. באופן כזה אני משתחררת. אני גרה באזור שיש בו תנועה איומה. אין עוד מקום בתל אביב עם טראפיק כזה עמוס. בית החולים, העירייה, המועצה הדתית, התיאטרון - הכל כאן. אני צריכה לעבור את הכביש והרמזור לא מתחלף. אדום אדום אדום. לא בא הירוק. אני תכף ומיד הולכת למנהל ואומרת: דבר כזה? מי יתקן את הרמזור! אנחנו לא יכולים לעבור! תכף ומיד תיקנו. פשוט אכפת לי. אני אדם שאכפת לו. אני היפראקטיבית. תמיד בצעד אחד קדימה".
"בגבעתיים יש ספרייה טובה מאוד ואני הולכת עם חברה מהגמלאים לספרייה. יום אחד החלטנו לקחת את הספר של עמוס עוז, 'סיפור על אהבה וחושך'. יש להם שני עותקים. אמרו לנו: 'יותר משבוע אי אפשר להחזיק ספר. תחזירו ואחר כך תירשמו בחזרה בתור. אני הולכת איתה והיא אומרת: 'את חושבת שתגמרי את הספר בשבוע?', אמרתי: 'לא יודעת, נראה. בואי נעשה התחרות'. היא ילידת הארץ, בת 75, אני בת למעלה מ-90, אוטודידקט בעברית. היא גמרה במשך חמישה ימים ואני בשבוע. הלכתי על זה, על ההתחרות".
"עבדתי בעיריית תל אביב כמנהלת חשבונות. הייתה אינפלציה מאוד גדולה. משהו נוראי היה. עכשיו העירייה במצב טוב, כי יש להם הרבה עסקים ובידור וכל זה מכניס להם המון. אז עוד לא היה מצב כזה. לעירייה היו המון חובות ואני עבדתי בפירעון מלוות. הייתי צריכה לעשות שעות נוספות כי למחרת בבוקר המסמכים היו צריכים להיות חתומים בבנק, אחרת היו חוטפים ריבית של מיליונים. זה היה מאוד מסובך. נוסף לכל, התחילו להכניס מחשבים, ועבדנו גם על המסמכים שצריך להעביר למחשבים וגם על טפסים ביד. תקופה מאוד קשה עברתי שם, אבל עבדתי בכל המרץ".
"אומרים שהעיתונים עומדים למות? בטח שלא. יש כל כך הרבה אנשים שאין להם אינטרנט! אינטרנט לא יכול לתת תחרות. עיתון נותן הרבה יותר. בשום אופן זה לא ירד".
"אני שומעת את התלונות. תפסיקו להתלונן. אני זוכרת מצבים מאוד קשים ומלחמות. רצינו שיהיה שקט ושלום עם השכנים ושום דבר לא עזר. אף פעם לא היה לנו מצב טוב כמו עכשיו. אני אספר בדיחה: מרצה באוניברסיטת מוסקבה עומד בפני הסטודנטים ומדבר על מלחמות בעולם. אחד הסטודנטים שואל: 'אם תהיה לנו מלחמת עולם שלישית, מי ינצח? הסינים או הרוסים?' הפרופ' אומר: 'בוודאי שהרוסים'. הוא שואל: 'למה? הרי הסינים הם מיליארד ואנחנו 300 מיליון'. המרצה עונה: 'הנה לך דוגמה. הערבים הם מיליארד, ובישראל יש רק שבעה מיליון. מי מנצח? הישראלים. אז הסטודנט שואל: 'אבל יש לנו מספיק ישראלים?'".
"לא כל כך מבקשים ממני שם חברות, אולי כי לא רוצים אישה מבוגרת בתור חברה בפייסבוק, אבל אני חושבת שזה נחוץ ומשעשע. כשאני רוצה להגיד משהו לכמה אנשים, אני מפרסמת סטטוס. תראי מה אני חוסכת כאן. זמן, שיחות, אנרגיה".
"עברתי ניתוח. כבר הייתי תחת השפעת הטשטוש. המנתח שאל: 'איטה שיין, איך את מרגישה?' אמרתי: 'אני מקוה שתצליח'. שאל: 'את הולכת?' אמרתי: 'אם תנגן, אני גם ארקוד'. הוא כתב בגיליון שלי: 'עצמאית, שפויה, רוקדת'. זה בדיוק מה שאני מאחלת לעצמי תמיד: להיות עצמאית, שפויה ורוקדת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם