האי הבריטי: לונדון מבודדת מאירופה
האנגלים חלוקים בעמדה שהציג ראש ממשלתם דיוויד קמרון בפסגה האירופית בבריסל, אך בדבר אחד כולם תמימי דעים: בריטניה יצאה מבודדת. האובזרבר עונה על 6 שאלות שמסעירות את הממלכה, וימשיכו להסעיר אותה עוד זמן רב
"ביי ביי בריטניה", הכריז העיתון הגרמני דר שפיגל, ואילו ה בילד קבע ש"היורו חשוב יותר מהבריטים". לה מונד הצרפתי הקדיש מאמר מערכת לשכנה המוערכת - החל בבי.בי.סי, דרך ג'ון לה קארה והשירה האליזבטנית וכלה במועדון הכדורגל ליברפול - אך גם המסקנה שלו היתה חד-משמעית: "כשעלה השחר ב-9 בדצמבר, אירופה צדקה כשאמרה לא ללונדון".
לאורך השנים עשו מנהיגי גרמניה וצרפת מקוהל ומיטראן ועד שרודר ושיראק - כמיטב יכולתם לצרף את בריטניה כחברה מן המניין באירופה, אבל הדבר היה כרוך במאבק. הבריטים תמיד איימו בהטלת וטו, אך התעקשו להישאר ליד שולחן קבלת ההחלטות, אף שסירבו להשתתף במיזמים השאפתניים של אירופה, ובראשם המטבע האחיד.
ביום שישי נגמרה לאירופאים הסבלנות. בלחץ היורוסקפטיים במפלגה השמרנית להראות את "רוח הבולדוג" הטיל דיוויד קמרון וטו ומצא עצמו לבד. בתחילה בריטניה חשבה שהיא נהנית מתמיכה של מדינות נוספות, אך בסופו של יום התברר שהיא המדינה היחידה באיחוד האירופי שמסרבת לחתום על האמנה החדשה שנועדה להציל את היורו.
ראש הממשלה הבריטי התעקש להנהיג פרוטוקול מחייב שיגן
במקביל הניח קמרון פצצה מתקתקת מתחת לקואליציה שלו, שבה חברה גם המפלגה הליברל-דמוקרטית הפרו-אירופית. בשנות ה-90 ובשנות ה-2000 ניסו מנהיגי בריטניה משתי המפלגות לרקוד על שתי החתונות. עד עכשיו הם הצליחו לעשות את הבלתי אפשרי, אך דווקא קמרון נכשל.
יש לכך שתי סיבות: ראשית, הקמפיין שלו כלל הבטחות לימין במפלגתו בנושא האירופי, וכעת הוא צריך לשלם. שנית, זה פשוט עניין של עיתוי. מה לעשות שהמשבר האירופי מתחולל במשמרת שלו.
קמרון נאלץ לדחות קריאות קיצוניות, ובכלל זה משאל עם, וכשעשה את דרכו לבריסל ביום חמישי שעבר כבר החלו חברי מפלגתו להעלות תהיות בנוגע למנהיגותו. לכן מבחינה פוליטית קמרון היה חייב לזרוק עצם לימין במפלגתו. כעת בריטניה צריכה להתמודד עם ההשלכות.
קצת מוזר, אבל מיד עם סיום הפסגה טענו כל המפלגות הפוליטיות בבריטניה שהן ירוויחו מהמהלך של קמרון. לדברי חבר פרלמנט מטעם המפלגה השמרנית, העובדה שקמרון מציג עצמו כמי שהתעקש להגן על האינטרסים של בריטניה חרף לחצים עזים שהפעילו עליו עמיתיו מאירופה, תסייע לו פוליטית ברחבי הממלכה.
חבר פרלמנט שמרני בכיר הוסיף כי סביר שמשאל עם על מקומה של בריטניה באירופה אכן יתקיים לפני 2015 ויציג עלייה ביורוסקפטיות בכל גוני הקשת הפוליטית - תוצאות שיסייעו לשמרנים להשיג רוב בבחירות.
בקצה השני של המפה הפוליטית, בלייבור, בטוחים שהמהלך של קמרון יסייע דווקא להם. מנהיג הלייבור אד מיליבנד משוכנע שהמהלך הוא אסון לשמרנים. אם הכלכלה תמשיך לדשדש או המצב יחמיר יאמרו בלייבור כי לא רק שמדיניות השמרנים פגעה קשות ברמת החיים של האזרח, אלא שמדיניות החוץ של הממשלה גם גרמה לבריטניה לאבד את מקומה בפורום קבלת ההחלטות הגדולות, שיכולות היו להציל את הכלכלה. הסקרים האחרונים מצביעים על יתרון של 6 ללייבור על פני השמרנים - בהחלט לא יתרון גדול במצב כלכלי קשה כל כך. אך מיליבנד סבור שמהלכיו של קמרון ציידו את הלייבור בנשק חדש.
היה מי שהשווה את הפסגות הכלכליות הסדרתיות של האיחוד האירופי לקוסם שמבטיח מופע הימלטות מדהים, אך נכשל פעם אחר פעם. לקראת כל פסגה מנהיגי אירופה מכינים את הקרקע, עושים בילד-אפ דרמטי ומכריזים שיש להם "10 ימים להציל את היורו". הם מבטיחים תרגיל בריחה נועז, אך כשרעם התופים נפסק מתברר שהם עדיין נעולים בכלוב מתחת למים.
מבחינה זו, הפסגה בשבוע שעבר דווקא לא היתה כישלון כמו קודמותיה. מנהיגי אירופה התחילו לפחות לשרטט את נתיב הבריחה, בעיקר בכל הקשור להידוק הפיקוח על התקציב והמשמעת התקציבית של המדינות החברות.
מנהיגי האיחוד האירופי מאמינים שהדבר יסייע לשכנע את השווקים הפיננסיים שהפעם הם רציניים באשר למשמעת התקציבית, לשיקום האמון ולפתיחת ברזי ההלוואה למדינות במצב פיננסי מעורער כמו איטליה וספרד, ושהפעם גם סכומי הכסף שנועדו להציל את השכנות שמצבן קשה גדולים יותר. אירופה תעביר 200 מיליארד יורו דרך קרן המטבע הבינלאומית, וברשותה של קרן החילוץ האירופית יהיו כעת 500 מיליארד יורו.
זאת ועוד, מנהיגי גוש היורו הבטיחו להתמקד בצעדים להגברת התחרות וליצירת מקומות עבודה. אך מדינות כמו פורטוגל ויוון צפויות לעמוד בפני אתגרים פוליטיים לא פשוטים.
בהתאם לדרישה שהועלתה בבריסל הן כבר הכריזו על צעדי צנע, וכעת יהיה עליהן לשכנע את אזרחיהן לא להישבר.
עם זאת, אנליסטים רבים מאמינים שבסופו של דבר יהיה צורך למחוק לפחות חלק מהחובות של יוון, של פורטוגל ואולי גם של אירלנד. רבים גם מטילים ספק ביכולתו של הבנק האירופי המרכזי להמשיך למלא תפקיד מרכזי בחודשים הבאים.
ואם לא די בכך, הרי ש-S&P הזהירה שהיא עלולה להוריד את דירוג האשראי של רוב מדינות גוש היורו, ובכך להתחיל גל פאניקה חדש בשווקים. אז לא, הבריחה הגדולה עדיין לא התרחשה.
בריטניה עלולה לגלות בקרוב כי לאחר שאימצה את הרטוריקה היורוסקפטית, שלפיה אירופה רוצה לפגוע בה, אירופה והעולם אכן הפכו למקום שבו לבריטניה קשה יותר להשפיע. בכירים במשרד החוץ הבריטי העדיפו לא להתבטא פומבית בסוף השבוע שעבר, אך בשיחות פרטיות הם זעמו על הופעתו של קמרון בבריסל. אישים אחרים יצאו בגלוי נגד המהלך והזהירו מפני הנזק העצום שעלול להיגרם למדיניות החוץ הבריטית וליכולתה של המדינה להשפיע על מדינות אחרות.
אף על פי שבתחילה היה נראה כי השמרנים עומדים כולם מאחורי קמרון, מתברר כי ראש הממשלה לא זוכה לתמיכה מקיר לקיר גם בתוך מפלגתו. קן קלארק, שר המשפטים מהמפלגה השמרנית שניצב בראש התומכים באיחוד האירופי, מתח ביקורת על המהלך שקמרון נקט וקבע כי הפסגה הסתיימה ב"תוצאות מאכזבות" מבחינת בריטניה וכי יש להיערך להשלכות העתידיות.
ניק קלג, סגן ראש הממשלה מהמפלגה הליברל-דמוקרטית השותפה בקואליציה, הופתע מתוצאות הפסגה והביע חשש מפני נזקים שייגרמו לכלכלה הבריטית. עם זאת, קלג בחר לא לתקוף את קמרון והאשים את צרפת ואת גרמניה על שהפעילו לחצים כבדים על ראש הממשלה עד שלא נותרה לו כל ברירה. קלג הוסיף כי בכל מקרה הוא ייאבק בפרישה מהאיחוד האירופי.
וינס קייבל, השר לעסקים מהמפלגה הליברל-דמוקרטית, אמר כי ארצו יצאה מהפסגה ב"עמדה רעה" ומצאה עצמה ניצבת בודדה אל מול 26 המדינות האחרות באיחוד. כריס דיוויס, אף הוא מהמפלגה הליברל-דמוקרטית, כתב: "בריטניה התקדמה צעד אחד לעבר אירלוונטיות. יהיו עוד סעודות של מנהיגי אירופה, אך ברבות מהן לא יהיה מקום לראש הממשלה של בריטניה".
גם ריצ'רד ויטמן מ צ'טם האוס, מומחה למדיניות אירופית, מתח ביקורת על קמרון: "אני פשוט בהלם. לא אגזים אם אומר שמדובר בהתחלה של משבר קשה בדיפלומטיה הבריטית. במשך שנים המדיניות שלנו באירופה היתה להשפיע על התפתחויות פוליטיות, והיא היתה מוצלחת". לדבריו, בעקבות הווטו של קמרון נהרסה המדיניות הזאת כליל לאחר עשרות שנים של דיפלומטיה זהירה.
לדברי ויטמן, לא רק באירופה ישמעו עכשיו פחות בקולה של בריטניה. זה יקרה גם בארה"ב, שם ההתלהבות של הנשיא אובמה מ"מערכת היחסים המיוחדת" עם בריטניה הולכת ומתקררת. "לא ברור מדוע ארה"ב צריכה להמשיך לשמור על יחסים מיוחדים עם בריטניה, אם בריטניה מחוץ לאירופה", אומר ויטמן, "הבריטים תמיד שיווקו את עצמם כגשר בין אירופה לארה"ב. אבל בשביל מה לעבור בלונדון אם אפשר ללכת ישר לפריז או לברלין?".
מייקל קלינגרט, מומחה לאיחוד האירופי וליחסים טרנס-אטלנטיים במכון ברוקינגס האמריקאי, סבור כי זה בלתי נמנע שההשפעה הבריטנית תפחת: "הרעיון שבריטניה תשמש גשר בין ארה"ב לאירופה היה קצת מוגזם מראש. אבל כעת, כשמרקל וסרקוזי מנהלים את ההצגה, ברלין ופריז יהיו חשובות יותר מלונדון בעיני וושינגטון". במילים אחרות, איך שלא נראה העתיד, דבר אחד בטוח: פתאום בריטניה נראית קטנה יותר.
בסיטי ניסו להבין בסוף השבוע מה בדיוק השיג קמרון בבריסל. מה פירוש הניצחון שלו, כביכול. מעטים בסיטי מריעים לכבוד המדיניות הבדלנית החדשה של בריטניה. חוששים שם שעם הזמן ההחלטות הכלכליות והפיננסיות החשובות באירופה יתקבלו ללא נוכחות בריטית ליד שולחן הדיונים.
סר מרווין קינג, נגיד הבנק המרכזי של בריטניה, מזהיר שעתיד גוש היורו הוא האיום החמור ביותר על בריטניה. תחזית הבנק המרכזי צופה צמיחה אפסית ברבעון הנוכחי, והבנק מזהיר שלהתפרקות לא מסודרת של גוש היורו יהיו השלכות קשות שלא ניתן אפילו להעריך.
בפירוש כן. הבעיה היא שקשה לראות איך בריטניה עושה זאת תחת הממשלה הנוכחית בהנהגת השמרנים. קמרון הוכיח בסוף השבוע שהוא מוכן להציב את הדרישות של היורוסקפטים במפלגתו מעל אלה של מנהיגי האיחוד האירופי.
היורוסקפטים, מעודדים מהצלחתם בפסגה, צפויים להגביר את הלחץ לקיים משאל עם. לטענתם, האיחוד האירופי הוא כיום מועדון שונה לגמרי מזה שבריטניה הצטרפה אליו.
כל נסיגה של קמרון מהקו הקיצוני הזה תתפרש אצל היורוסקפטים כבגידה ותסכן את מנהיגותו. גם אם הוא יחליט פתאום לשנות את דעתו ולחתום על האמנה החדשה, קשה לראות את מנהיגי האיחוד מסכימים לפתוח את הדיונים מחדש. לסרקוזי ולמרקל אין עכשיו מצב רוח לשוב לשולחן הדיונים, ומרקל אף סבורה שקמרון מראש לא היה מעוניין לשבת ליד אותו השולחן.
למנהיגי האיחוד האירופי יש משימה - להציל את היורו - ואין להם זמן לדאוג לבריטניה. בינתיים נראה שקמרון מרוצה, גם מהבידוד הבריטי וגם מהשבחים שהוא מקבל מחברי מפלגתו. לכן המסקנה היא שהדרך היחידה לשינוי הדינמיקה הזאת היא הקמת ממשלה חדשה, בעלת רצון אמיתי להיות שוב בליבה של אירופה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם