פיאסקו: סוף עידן באיטליה?
הכיסא של ברלוסקוני בוער ובתקשורת כבר מספידים את שלטונו; החוב הציבורי שתפח ליותר מ-1.9 טריליון יורו ועולה על אלה של ספרד, של פורטוגל ושל אירלנד גם יחד הוציא את האיטלקים המודאגים לרחובות; האם תחזור התמוטטות נוסח יוון?
" ברלוסקוני הוליך שולל את איטליה", כותבים כלי תקשורת וכלכלנים וחוזים כי הצבעת האמון תפיל אותו מכיסאו. "האיש חי במציאות אחרת", אומרים באיטליה ומצטטים את ברלוסקוני שאמר אחרי פסגת G20 כי אינו חש במשבר וכי "המסעדות מלאות, האיטלקים ממשיכים להזמין סופי שבוע והמטוסים מלאים".
התמונה הוורודה שברלוסקוני מצייר לא תואמת את עדויות האזרחים שמובלטות בתקשורת, המציגות חשש לגורל החסכונות והפנסיה שלהם. "אני חושש מקריסת הבנקים, הוצאתי את כספי מהחשבון והסתרתי אותו בבית", אמר פנסיונר שהתראיין בטלוויזיה. הפחד של הגמלאים משקף את הלך הרוחות במדינה והולם גם את נתוני האבטלה שפורסמו לפני יומיים, ולפיהם היא מגיעה ל-29.3% בקרב בני 30-18.
האופטימיות של ברלוסקוני, שהצליחה עד עתה להפנט את מרבית האזרחים ולשכנע אותם כי המשבר הכלכלי הוא בדיה פרי דמיונם של כלי התקשורת ושל הקומוניסטים, שוב אינה מדבקת. אזרחי איטליה מודאגים מהחוב הציבורי שתפח ליותר מ-1.9 טריליון יורו וחוששים מקריסה נוסח יוון.
ברלוסקוני, על אוסף שערוריות המין הנכרכות בו, אינו יכול לייצג את הסמכות הנדרשת בשעות קשות. האיטלקים שחששו עד היום מנקמתו של ברלוסקוני תוקפים אותו ללא חשבון ומכנים אותו בגלוי "ליצן שהוליך שולל מדינה שלמה".
הפגנות המוניות
תשואות האגח הגבוהות של ממשלת איטליה דוחפות את המדינה בכיוון שיוון, פורטוגל ואירלנד הלכו בו לפני שהוכרחו לחפש תוכניות חילוץ וסיוע. האג"ח ל-10 שנים נסחרו בתשואה גבוהה מ-5.5% במשך 40 יום לפני שחצו את קו ה-6% ב-28 באוקטובר והגיעו ל-6.68% אתמול. מדינות נזקקות אחרות שהלכו באותו המסלול הגיעו ל-6% בממוצע כחודש לפני שחצו את קו ה-6.5%. אחרי כן, חלפו 16 יום בממוצע עד שהאיגרות עברו את קו ה-7%.
"המגמה מוכרת באופן מעורר דאגה", אומר ריקרדו ברביירי הרמיטה, כלכלן אירופאי ראשי בבנק מיזוהו אינטרנשיונל בלונדון. עם כמעט 1.6 טריליון באג"ח שטרם נפרעו לאיטליה יש יותר חובות מאשר לספרד, לפורטוגל ולאירלנד ביחד.
ברלוסקוני הצית את העלייה האחרונה בתשואות אחרי שנכנע ללחץ מבית והקטין את חבילת צעדי הצנע בשווי 45 מיליארד יורו. התשואות על איגרות החוב של איטליה המשיכו לעלות למרות ניסיונו של הבנק האירופי המרכזי להתערב במסחר, והן הובילו למחירי שיא של האשראי שאיטליה צריכה לגייס.
לשם השוואה: גרמניה מסוגלת ללוות בריבית של 1.8% ל-10 שנים , פחות משליש מ-6.52% שאיטליה צריכה לשלם כדי להשיג אשראי. איטליה צריכה למחזר 37 מיליארד יורו באיגרות עד סוף השנה ועוד 307 מיליארד יורו ב-2012. המדינה משלמת בממוצע 4.15% ריבית על החוב שלה, ועל כן בשנה הבאה תשלומי הריביות יהיו כ-12.7 מיליארד יורו.
"הממשלה האיטלקית צריכה לקבל החלטות חשובות ולא נראה שהיא מסוגלת לעשות זאת", אומר מירקו סנטוצ'י, ראש מחלקת קרדיט בסוויסקנטו ניהול נכסים AG בציריך. "עם זאת, אמנם אני יכול לדמיין את אירופה בלי יוון, אבל אני לא יכול לדמיין את אירופה בלי איטליה".
כפי שקורה לא פעם בעתות משבר, הכל נושאים עיניהם למושיע כלכלי אשר יוכל לחלץ את המדינה מהבוץ. האיש שמאחד את כל הקשת הפוליטית כרגע הוא הכלכלן מריו מונטי, ועל-פי סקרים רבים, הציבור בטוח שהוא מסוגל לעשות זאת. הוא מצדו עדיין מהסס.
מונטי (68), נשיא האוניברסיטה הכלכלית בוקוני שבמילאנו, נחשב לאחד הכלכלנים המבריקים של ארץ המגף והוא ייצג אותה בתפקידים שונים באיחוד האירופי וברחבי העולם. באמתחתו שבחים מממשלות שמאל וימין וגם ברלוסקוני לא כשל בזיהוי כישוריו וביקש ממנו לשרת כשר אוצר בממשלתו השנייה, אך הושב ריקם.
הקריירה הארוכה של מונטי רצופה הצלחות. הוא פעל בהצלחה בוועדות פרלמנטריות, היה יועץ בכיר בחברות פיאט ו ג'נראלי, השתתף בוועדות כלכליות של משרד הביטחון והיה הממונה על ההגבלים העסקיים בנציבות האירופית.
בתגובה לטענותיו של ברלוסקוני שהיורו אשם בצרות הכלכליות של איטליה, כתב מונטי לפני כ-10 ימים מכתב פתוח מעל דפי היומון האיטלקי קוריירה דלה סרה ובו קבע כי היורו אינו הגורם למשבר. גם הספקולנטים לא מצביעים על היורו כאחראי למשבר, אלא על המדיניות הכלכלית של מדינות אשר שקעו בחובות וכשלו ביישום רפורמות פיננסיות נחוצות.
לא רק כלכלנים מוקירים את עבודתו של מונטי: באחרונה שיבחה הכנסייה הקתולית את פועלו. באמצעות השבועון פמיליה קריסטיאנה הודיעה הכנסייה שהיא רואה בו את האדם הראוי לנהל את המדינה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם