יוסף מנור נגד בעלי פרי הגליל לשעבר
הבורר קבע: איאן דיוויס ואביב אלגור, לשעבר בעלי פרי הגליל, ישלמו 11 מיליון שקל לאחר שהפרו הסכם הלוואה
עניינה של הפרשה במתן הלוואות שחלקן לא נפרעו לטובתו של מנור. דיוויס ואלגור לא עמדו בפירעון ההלוואה הראשון שנקבע בינם ובין מנור, ובין הצדדים נחתם הסכם מתקן שניתנה בו למנור אופציית פוט, כלומר הצדדים קבעו ביניהם כי בפברואר 2006 יוכל מנור למכור את מניותיו לדיוויס ולאלגור תמורת 1.5 דולר למניה ובסך הכל יוכל למכור את אחזקותיו בכ-6.5 מיליון שקל. מנור הודיע על כוונתו לממש את האופציה כדין ולפני חודש פברואר 2006. באותה העת עמדה נגד מנור בקשה לכינוס נכסיו שהגיש בנק לאומי, אך מנור הגיש בקשה למחיקת בקשת הכינוס.
דיוויס ואלגור ניצלו את המצב שאליו נקלע מנור וסירבו לממש את האופציה בטענה כי ביום האחרון שנקבע למימוש האופציה היתה תלויה נגד מנור בקשה לכינוס נכסיו. בעקבות הסירוב הגיש מנור בקשה לפירוק לחברת אי שלוש, שלימים הפכה לחברה לפיתוח ערבות הנגב והשפלה.
חברות אלו הן חברות אחזקה בבעלות דיוויס ואלגור שבין היתר החזיקו במפעל פרי הגליל, שעל פירוקו החליט בית המשפט המחוזי בחיפה בשנת 2009.
בד בבד פנה מנור לבוררות, וזאת לפי סעיף בוררות בחוזה, ותבע את החברה לפיתוח ערבות הנגב והשפלה, שבה מחזיקים השניים. הבורר, השופט בדימוס ישי לויט, קבע כי "סביר לקבוע, כגרסת התובע, כי מימוש האופציה לא היה כדאי כלכלית לנתבעת, שכן שווי המניות באותה עת היה נמוך ממחירן למסחר בבורסה". כך גם הודה אלגור בבוררות.
עוד קבע הבורר כי לא הוצגה בפניו כל ראיה כי במועד הקובע היו המניות כפופות לזכות כלשהי של צד ג' וכי לא הוטל עליהן שעבוד או עיקול כלשהו, ולפיכך אין בבקשת בנק לאומי למנוע את מימוש האופציה. לסיכום חייב השופט לויט את דיוויס ואלגור לשלם למנור 7.7 מיליון שקל בצירוף ריבית והצמדה והוצאות משפט. כיום עומד הסכום על כ-11 מיליון שקל.
אין זו ההסתבכות הראשונה של אלגור ודיוויס. השניים הורשעו בגין קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בהיותם שולטים בחברה הציבורית צינורות המזרח התיכון. על אלגור אף נגזרו שנתיים מאסר בגין עבירה זו.