האינטרסים הסותרים בפרשת בנק הפועלים
השבוע הציג דובר משרד המשפטים את הכוונה להעמיד לדין את דני דנקנר, יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים בגין סדרת עבירות; משה לדור היה מעורב לחלוטין בתיק קינן ורק בסוף השבוע בעקבות פנייתי, החליט להעביר את התיק לפרקליט אחר. לא ברור אם באי כוחו של קינן יסתפקו בכך או שידרשו את פתיחתו המחודשת של תיק החקירה
בשולי ההודעה נמסר כי "ההחלטה בעניין נוסף שנחקר כלפי דנקנר (הלוואה של 12 מיליון שקל שקיבל שלא כדין מבנק הפועלים - י.ש) ובעניינו של מנכ”ל בנק הפועלים ציון קינן תתקבל בהמשך”. הפרט שנעלם מההודעה היה הסיבה לפיצול תיק החקירה ולהחלטה של פרקליט המדינה משה לדור להעביר את הטיפול בתיק קינן לפרקליט אחר. הגורם לכך קשור לפנייה ללדור שיזם כותב שורות אלה. בשבוע שעבר ביקשתי את תגובת לדור לפוטנציאל לניגוד עניינים מצדו בנוגע לטיפול בדנקנר וקינן. רמי, אחיו של משה לדור, כיהן בתפקיד בכיר בבנק הפועלים עד תחילת 2010 ושימש בשורת תפקידים בכירים שבמסגרת האחרון בהם הופקד על הקמת סניף הבנקאות הפרטית של הבנק בסינגפור.
בגלל חילוקי דעות עם אלברטו גרפונקל, הבוס שלו שגם פרש בינתיים מהבנק, נקלע לדור לסכסוך עם הנהלת הבנק, ולאחר שלא נמצא לו תפקיד ההולם את כישוריו נאלץ לפרוש במפח נפש. תמהתי כיצד לדור הפרקליט יכול לטפל בתיק טעון כל-כך לנוכח היחס שקיבל אחיו, שעמו הוא נמצא בקשר אמיץ. האם לא מן הראוי שיפסול את עצמו? שאלתי.
למען ההגינות אציין שתגובת דובר משרד המשפטים שנמסרה בשם פרקליט המדינה לא איחרה להגיע, והרי היא במלואה: “במענה לפנייתך נשיב כי אחיו של פרקליט המדינה אכן פרש לפני כשנה וחצי מעבודתו בבנק הפועלים, ולאחרונה התעוררה מול אגף משאבי האנוש בבנק שאלה בדבר תנאי פרישתו. בנסיבות אלה, משהועלתה בפני פרקליט המדינה שאלה בדבר מעורבותו שלו בקבלת ההחלטה בעניינו של מנכ”ל בנק הפועלים ציון קינן ובעקבות פרטים נוספים שביקש וקיבל, ולמען מראית פני הדברים, החליט פרקליט המדינה להעביר לאחר את ההחלטה בדבר האשראי שקיבל דני דנקנר מהבנק ובדבר טיפולו של ציון קינן בבקשת האשראי”.
עד לפנייתי היה לדור מעורב לחלוטין בתיק קינן. הוא הוביל את החקירה, התמודד מול חומר הראיות ורק בסוף השבוע, בעקבות השאילתא, החליט להעביר את התיק לפרקליט אחר. לא ברור אם עורכי-הדין צבי אגמון וגיורא אדרת, באי כוחו של קינן, יסתפקו בכך או ידרשו את פתיחתו המחודשת של תיק החקירה.
אך פרקליט המדינה אינו לבד. גם היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין, שעשוי להכריע בגורל תיק החקירה, בפוטנציאל לניגוד עניינים. ויינשטיין ייצג בעבר את קרן ללום, מנהלת קשרי לקוחות בסניף הירקון של בנק הפועלים. ללום נחשדה בעבירה של איסור הלבנת הון, אך ב-15.12.2009 זוכתה מחמת הספק. הטיפול בפרשה זו העשיר את חשבונו של ויינשטיין ב-300 אלף דולר. ויינשטיין טיפל בפועלים גם בעניין אחר, ולכן עם מינויו לתפקיד היה ברור שלא יוכל לעסוק בענייני הבנק. זה נוגע גם לפרשת דני דנקנר ולתיק הנפרד של ציון קינן.
במשרד המשפטים הדגישו השבוע שהיועץ המשפטי לממשלה אינו אמור לטפל בתיקי חקירה מסוג זה ושממילא הוא עצמו ביקש להימנע מטיפול בענייני בנק הפועלים.
מנכ”ל משרד האוצר המתפטר חיים שני משתוקק להגיש בהקדם האפשרי את דו”ח הוועדה להגברת התחרותיות, אשר זכתה לכינוי “ועדת הריכוזיות”. שני, ששימש בעבר כמנכ”ל נייס, חזר באחרונה מחופשה בדרום אמריקה לקלחת של הפוליטיקה העסקית. הוא שואף להגיש את ההמלצות עד ראש השנה (28 בספטמבר), אך זה לא יקרה; זו משימה בלתי אפשרית: נושאים מהותיים טרם הגיעו לכלל גיבוש, ואחדים מחברי הוועדה שהשכילו להתעלם מהאווירה הפופוליסטית שקמה על המגזר העסקי מתנגדים לחיבור דו”ח בסגנון “שגר ושכח” אשר יפגע בו. הוועדה לא תגיש המלצות לפני שתכריע בסוגיה מרכזית הנוגעת לעתיד חברות האחזקה המכונות “חברות פירמידה”.
עד היום הספיקה הוועדה לדון ב-4 נושאים עיקריים: מבנה חברות ההשקעה הגדולות, הפרדת הבעלות על נכסים ריאליים (כמו חברות תעשייה ורשתות שיווק) מנכסים פיננסיים (בנקים, בתי-השקעות וחברות ביטוח), הגבלת כהונת הדירקטורים והפרטת החברות הממשלתיות.
3 מתוך 4 נושאים אלה כבר טופלו פחות או יותר. אם לא יחול שינוי ברגע האחרון ייאלצו בעלי חברות המושקעים בו-זמנית בפיננסים ובעסקים אחרים לבחור באיזה תחום להישאר. פיצול האחזקות נועד, לדברי חברים בוועדה, להפחית את הריכוזיות ולעודד את התחרותיות.
כדי לקבוע על אילו חברות יוחל איסור האחזקה הצולבת יופעל “מבחן המהותיות”. קריטריונים כמותיים כמו היקף ההון של הגוף הפיננסי, מחזור ההכנסות שלו ועוד יקבעו אם יפוצלו האחזקות או שלא. על-פי המסתמן, קבוצת אי.די.בי תיאלץ להפרד מכלל ביטוח, קבוצת דלק מהפניקס ומבית-ההשקעות אקסלנס, שרי אריסון משיכון ובינוי או מבנק הפועלים, מוזי ורטהיים והאחים עופר מבנק המזרחי, בינו צדיק מהבנק הבינלאומי או מפז וקרן אייפקס מבית-ההשקעות פסגות או מתנובה.
זה מהלך דרמטי ויוצא דופן עבור משק כה צפוף כמו בישראל. יישום מיידי של המהלך הוא בעייתי בלשון המעטה, ולמרות זאת, חלק מחברי הוועדה התעלמו מהמצב ודרשו להשלים
האיסורים שיוטלו על גופים עסקיים גדולים להשתתף בהפרטת חברות ממשלתיות כוללים איסור קבלת זיכיונות ממשלתיים או השתתפות בפרויקטים ממשלתיים כמו הקמת עיר הבהד”ים ומתקני התפלה.
הגורם המעכב את הגשת ההמלצות הוא סוגיית עתיד חברות האחזקה. נציגי בנק ישראל, ובכללם מנהלת מחלקת המחקר ד”ר קרנית פלוג, דוגלים בגישה קיצונית של פירוק חברות האחזקה, ייבושן ומניעת המשך קיומן. בגישה זו תומך גם מנכ”ל האוצר הפורש שני העומד בראש הוועדה. הדרך לכך היא בהפחתת התמריץ לפעילות חברות אלה, בין השאר באמצעות מיסוי דיווידנדים בתוך הקבוצה.
לעומתם, מרבית חברי ועדה ובראשם יו”ר רשות ני”ע פרופ’ שמואל האוזר תומכים בגישה מאוזנת יותר וחוששים מהאפשרות “לשפוך את המים עם התינוק”. “אסור לבחור בפתרונות קיצוניים”, סבור פרופ’ האוזר, “אסור להרוס את מבנה הפעילות העסקי הנוכחי כל עוד הוא לא הוכח כבעייתי”. גם פרופ’ יוג’ין קנדל והממונה על שוק ההון עודד שריג מחזיקים בדעה דומה וחוששים שלניסוי המעבדה הפיננסי הגדול ביותר עלולות להיות השלכות קטלניות על המשק.
פרופ’ אריה בבצ’וק, שגויס כמומחה חיצוני, משמיע דעה מקורית וממליץ להעביר את האחריות לקביעת עתיד חברות האחזקה לבעלי המניות, שבדרך-כלל מחזיקים במרביתן. “ציבור זה יכריע את מבנה הפעילות הרצוי על־פי טובתו האישית”, אומר בבצ’וק שמאמץ את הסיסמה “העם רוצה צדק חברתי”.
בעיית התחרות במשק לא תיפתר בשליפה מהמותן. “לא אסכים להגשת המלצות חפוזות רק כדי לרצות אדם כזה או אחר”, הדגיש באוזניי השבוע אחד מחברי הוועדה הבכירים. נחיה ונראה.
הנהלת משרד האוצר התכנסה ביום שני השבוע לישיבתה השבועית שניהל שר האוצר יובל שטייניץ. האווירה, איך לומר, לא היתה מזהירה. שערי המניות בבורסה ירדו באותו היום בחדות, ובאוויר עמד ריחו של משבר כלכלי עולמי.
מנהל רשות המסים יהודה נסרדישי, המקווה סוף-סוף לסיים את תפקידו כפוי הטובה, נשמע פסימי ומודאג. “נתוני גביית המסים מעידים שגם החודש (אוגוסט) תימשך הירידה בהיקף גביית המס. נתוני 'אורות אדומים' מעידים שהמשק הולך להאטה”, הוסיף בטון עגמומי. שר האוצר ביקש להמשיך ולעקוב אחר הנתונים כדי לזהות אם מדובר במגמה זמנית או מתמשכת.
מנתוני הגבייה באוגוסט שפורסמו שלשום התברר כי המחסור המצטבר בגביית מס בינואר-אוגוסט מסתכם ב-370 מיליון שקל, ובספטמבר המצב רק ילך ויחמיר. הסיבות לכך הן צניחה בעיסקאות נדל”ן, הפחתת מסי בורסה, צמצום הפעילות במשק (מסים עקיפים) - ופחות נסיעות בכבישים (גבייה נמוכה יותר של מסי בלו). “במצב עניינים זה לא רק שאין מקום להתרחבות תקציבית כפי שדורשים אנשי המחאה - גם נהיה מרוצים מאוד אם היקפי גביית המס לא יסטו מהתכנון המקורי” (213 מיליארד שקל ל-2011 כולה), אמר לי בכירי באוצר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם