זוהיר בהלול: "המחאה היא משב רוח מרענן בחברה בישראל"
העיתונאי ושדרן הספורט אוהב את מה שהוא רואה בשדרות רוטשילד וחושב שמדובר ב"חזרתה של השפיות", אבל מודאג מהבדלנות הערבית: "בחשיבה התוך-עורקית של הערבים שום מאבק בחברה הישראלית לא כולל אותנו"; על הנושא הביטחוני הוא אומר: "גם אם הוא עלול להמית מחאות ערכיות, את השד שבקע מהבקבוק אי אפשר להשיב"
המחאה תחזיק מעמד אל מול הנושאים הביטחוניים?
"גם אם האלמנט הביטחוני עלול להמית מחאות ערכיות שכאלה, בכל זאת אני מאמין שאת השד שבקע מהבקבוק אי אפשר להשיב. שינויים בדיסקט של מקבלי ההחלטות עשויים להיטמע ולהחזיר קצת שפיות לחברה. גם לאחר הירידה במספר המשתתפים במחאות, משהו בקוד המחשבתי של החברה הישראלית השתנה".
אתה צופה למחאה הישגים כלשהם?
"אני לא מזלזל בהישג עד כה. היינו שבויים באיזושהי קונספציה שלא תתקיים מעתה והלאה.'מדינת רווחה', 'צדק חברתי' ו'סוציאל דמוקרטיה' הן לא עוד סיסמאות, אלא דרישות לגיטימיות לשיפור מעמדו של האזרח הישראלי.
"השאלה שלי היא מיהו האזרח הישראלי? האם הוא היהודי בלבד או גם האזרח הערבי? כאן טמון החשש שלי. הקוד הגנטי של הישראלים מדיר את הערבים. הרי איך אפשר להסביר שבמשך 63 שנה שום סוגיה ערבית לא היתה באג'נדה הישראלית או בשיח הציבורי הישראלי? לכן, אף-על-פי שהמחאה שמצטיירת כמחאת כלל האזרחים, חוששני שההקצאות לשיפור מצב האזרחים לא יבואו מהמשאבים להתנחלויות ולא מכרסום קוסמטי בתקציב הביטחון, אלא באופן מסורתי והיסטורי על חשבון נכסיו ההולכים ומתאדים של האזרח הערבי. אני רוצה להאמין שזה לא יקרה, אף-על-פי שהרציונל שלי משמיע שופרי אזעקה".
אם אכן זה יקרה, מה תהיה תגובת הציבור הערבי לדעתך?
"כל הדרה נוספת של האוכלוסייה הערבית תביא לאי-שקט במדינה. אם עד היום הערבים קיבלו בהכנעה את סדר העדיפויות של משאבי המדינה, שבא לידי ביטוי למשל בכך שמאז קום המדינה לא הוקמה בה עיר ערבית אחת, מהיום שהמדיניות הממשלתית תקצה יותר אפשרויות לאזרחים והערבים יישארו בחוץ - התסכול יגבר ועלול להיות פצצה מתקתקת".
רוב האזרחים הערבים לא משתתפים במחאה.
"כי באופן מסורתי בחשיבה התוךעורקית של הערבים, שום מאבק בתוך החברה הישראלית לא כולל אותנו. לכן, אם נגלה לעיני הערבים מפגן אזרחי נשגב כשכזה, החישובים הפבלובים שלפיהם מזה לא תצמח להם ברכה מלווים אותם אוטומטית".
המפלגות והמנהיגים הערבים חלוקים ביניהם לגבי ההצטרפות למחאה, ובין חד"ש לוועדת המעקב העליונה כבר התפתח משבר.
"נכון, גם בקרב האליטות ניטש ויכוח אידאולוגי בסוגיה. יש מיעוט שטוען שזו הזדמנות פז להצטרף למאבק כלל אזרחי, ולעומתו הרוב טוען שממילא לא תצמח ברכה מההצטרפות".
ואיפה אתה בוויכוח הזה?
"עמדתי האישית היא שמאבקנו האזרחי יצליח רק באמצעות שיתוף פעולה והבנה בין כוחות המגזר השלישי. מבחינתי, לא בטוח שהמגזר הראשון, הממשלה, ופחות מכך השני, העסקי, יכולים להביא לשינוי מהותי. לכן זו הזדמנות פז לערבים למצוא שותפים לדרך. אסור לערבים לרשום כישלון היסטורי נוסף. עדיף להיות חלק מתנועת המחאה הזו, כדי שלא נאשים את עצמנו בעתיד שבשל הישארותנו בחוץ החמצנו הזדמנות, ואף-על-פי שלא ייצא לנו הרבה, בכל זאת חשוב שנהיה חלק מהמאבק".
על מקומו של הציבור הערבי בתוך הסיטואציה החברתית הסבוכה בהלול אומר: "אני ער למציאות שבה יותר ויותר זרמים בתוך האוכלוסייה הערבית חושבים בדממה על כורח הבדלנות ולא ההשתלבות, ובכל זאת עדיין קיימים זרמים ששואפים להשתלבות, בתקווה שאולי באיזשהו מקום גם לערבי יהיה מקום במדינה הזאת. אם הכמיהה של האוכלוסייה הערבית להשגת שוויון אזרחי תיעלם, זה יוביל לפרידה כואבת, ואלוהים יודע מה יהיו ההשלכות".
בהלול משוכנע שההתעוררות בארץ הושפעה מההתקוממויות בכיכרות השכנות: "בפעם הראשונה בתולדות המדינה לערבים היתה השפעה על התנהגות האזרחים הישראלים. המושג כיכר תחריר הפך חוצה גבולות והוא לימד את הישראלי הליכות בהתנהגות מחאתית. אין בלבי ספק שאלמלא מה שקרה בעולם הערבי, הראיסים בישראל היו ממשיכים להלך אימים על הציבור היהודי בנושא הביטחוני ולהרדים אותו בסוגיות החברתיות. המהלך בכיכר תחריר שינה את כללי המשחק באופן מהותי וגרם לישראלים לשאול את עצמם -'אם הם התעוררו מדוע אנחנו לא?'".
עם איזו מחאה הזדהית יותר מכל?
"אני סוציאליסט - הזדהותי נתונה לכל המקופחים באשר הם. לימודים אקדמיים הם לא מותרות אלא חובתה של המדינה, והיא עתידה להפיק מאקדמיזציה דיווידנדים. הרופאים - אין יום שבתוכנית האקטואליה שלי ברדיו אני לא מראיין אותם, כיוון שהרפואה היא לא רק שבועה, אלא קדושה. ומדוע אנחנו משלמים על מוצרי המזון יותר ממדינות המערב? במדינה שבה יותר ויותר אנשים נשאבים אל מתחת לקו העוני, המקופח מזוהה עם כולם, לכן המחאה הזאת מייצגת אותי".
לשיטתו של בהלול, המצב כיום הוא תוצאה של שינוי בשיטה ובאופן המחשבה, שהעלה
איך תסתיים המחאה?
"מגוחך לחשוב שמחאה כזו תימשך במלוא עוצמתה ועוזה לאורך תקופה ארוכה. אני באופן אישי לא מודד מחאה ערכית על-פי מספר משתתפיה, אלא בתוחלת חייה ובשינויים שהיא תשכיל לחולל בקרב מקבלי ההחלטות. מי שמצפה למחאת אלפים בכל מוצאי שבת טועה בהערכה שלו. העקביות וההמשכיות הן המפתח".
על שאלת הגוון הפוליטי של המחאה השדרן הוותיק אומר כי "מגוחך גם בעיניי שיש כאלה שמנסים להפריד בין התביעה הכלכלית החברתית לבין כל זיקה פוליטית. אני מאמין שלכל מחאה יש תוצאות פוליטיות ובעיניי זה לא פסול. אם תקום מפלגה שתעלה את הדרישות החברתיות והכלכליות ויהיה לה ייצוג לא מבוטל בכנסת, מה רע בזה?
"למארגני המחאה אני מציע לא לחשוש מהכיוון הזה. כל שינוי שמתחולל בחברה - הזירה הפוליטית היא זו שתניע אותו בסופו של דבר. כל סוגיית הזיקה הפוליטית של המחאה היא אמצעי נלוז. האם ישראל רוצה לשחזר את תופעת המקרתיזם הידועה לשמצה? האם כל ימני הוא כשר וכל שמאלני - פסול? זה חלק נוסף מקמפיין מתוזמן של פוליטיקאים אינטרסנטיים בניסיון קלוש להחליש את תנועת המחאה. עם זאת, ברור לי שעליה לכלול את כל גוני הקשת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם