"הצוות של טרכטנברג - שבוי של המערכת"
בן-שלום, לשעבר מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, ויו"ר ארגון מנהיגות אזרחית, ארגון הגג של העמותות והארגונים ללא כוונת רווח, מצטרף למחאה בכל הכוח: "יש כאן הזדמנות היסטורית לשנות את מבנה המשק"; עם זאת, הוא טוען: "אנשי אגף התקציבים מנותקים. נתניהו יצטרך לקבל החלטות קשות כמו שקיבל כשהיה שר אוצר"
בן-שלום צמח בשורות המוסד לביטוח לאומי החל משנות ה-70. לאחר מכן מינה אותו השר אלי ישי למנכ"ל משרד העבודה והרווחה, ואחרי כן חזר לביטוח הלאומי כמנכ"ל המוסד, תפקיד שכיהן בו עד 2008. לבן-שלום תואר דוקטור מאוניברסיטת חיפה בנושא יישום זכויות ילדים ונוער, וכל השנים הוא מרצה באקדמיה בתחום ילדים בסיכון, שקרוב לליבו. ב-2009 הצטרף לסגל מכללת בית ברל ולאחר מכן התמנה לסגן נשיא המכללה לענייני פיתוח.
בשנתיים האחרונות קיבל על עצמו תפקיד יוצא דופן מבחינתו: יו"ר מנהיגות אזרחית, ארגון הגג של העמותות והארגונים ללא כוונת רווח. בתפקיד הזה הוא מוביל את המגזר השלישי במדינה, שפעילותו מקיפה 15 מיליארד שקל בשנה ומחליפה במקרים רבים הוצאות ישירות של הממשלה. אתמול ערך הארגון את כנס החירום של המגזר השלישי.
העיתוי של הכנס אינו מקרי.
"אנחנו במנהיגות אזרחית חושבים שיש פה הזדמנות היסטורית לשנות את מבנה המשק, את אי-השוויון של החברה הישראלית. יש פה מחאה חברתית אותנטית, ואנחנו מרכזים את עבודת אלפי העמותות העוסקות בנושאי חברה ורווחה ומספקות את השירותים לאלפי האזרחים שחלקם מפגינים בכיכרות".
מה הרלוונטיות של העמותות הללו למחאה החברתית?
"מדובר בכנס חירום שנועד לשמוע ממנהלי העמותות על המצוקה שלהם ולנסח במסמך את הפעולות שהממשלה צריכה לנקוט לצמצום הפערים ולהקטנת אי-השווויון. העמותות מגייסות כ-15 מיליארד שקל מתרומות בארץ ומחוצה לה, אבל בגלל המשבר הכלכלי החדש אנחנו צופים ירידה ניכרת בתרומות. הממשלה הקימה קרן לסיוע לעמותות במצוקה, שמסתיימת בשנה זו, ואנחנו מעוניינים שהיא תמשיך את הקרן לפחות שנה נוספת לנוכח המשבר. אחרת העמותות לא יוכלו לספק שירותים ועלולה להתפתח תגובת שרשרת, שבה לא ייצאו לרחובות מי שיש להם משכורות גבוהות ולא מצליחים לגמור את החודש - אלא מי שאין להם אוכל לשלוח עם הילדים לבית-הספר".
אתה לא חש בחוסר הרלוונטיות של העמותות למה שקורה ברחובות? הן נשארו בצד.
"זה אחד הדברים שבעקבותיו יש לי טענה קשה לממשלה: קיימת מסגרת שולחן עגול, שראש הממשלה עומד בראשו, ויושבים בה נציגי המגזר העסקי, המגזר השלישי ונציגי הממשלה. אבל עכשיו זה מנוטרל לחלוטין ומוקמת ועדה חדשה. כתבנו ואנחנו אומרים לראש הממשלה: 'תשתמש במערכות שקיימות כל השנה ומשרתות כל השנה את הציבור, ולא במשהו חד-פעמי שאחר-כך מתמסמס'. זו טעות של הממשלה".
אז אתה לא מאמין שיש סיכוי לצוות טרכטנברג?
"פרופ' טרכטנברג עצמו הוא איש יקר ובעל יכולות. הוא הוציא בעבר חוברת שנקראה "אג'נדה חברתית-כלכלית לצמצום העוני", שהייתי שותף לה בביטוח הלאומי. אבל הממשלה החליטה להקפיא את היישום של ההצעות בה. ככה זה בכל פעם שמוצע שינוי חברתי משמעותי-דוחים אותו בגלל סדר העדיפויות של הממשלה. לכן מילת המפתח היא שינוי אמיתי בסדר העדיפויות. אבל המתכונת שבה ראש הממשלה מנסה להתמודד עם המצב אינה נכונה ולא תביא לתוצאה, משום שיהיה מאבק בין השרים.
"שינוי סדרי עדיפויות משמעותו לקחת ממשרד אחד ולתת למשרד אחר - וזה לא עובד בדרך-כלל. אנחנו רוצים להציע לראשי המחאה להקים צוות מומחים שיכולים לחשוב מחוץ לקופסה. חברי ועדת טרכטנברג הם חלק מהמערכת ויהיה להם קשה לעסוק בנושאים שאינם בשיח השוטף שלהם. צריך להביא אנשים שונים, שהם לא חלק מהמערכת, וההצעות שלהם עם ההצעות של הצוות מטעם הממשלה יכולות לתת פתרון הוגן".
ידעת שהמחאה הזאת תתפרץ או שהיא הפתיעה אותך?
"בכל ההרצאות שלי בשנים האחרונות אמרתי בסוף ההרצאה שאני מופתע שזה עדיין לא קרה - ורק לא ידעתי מאיפה זה יבוא. אבל הנתונים הצביעו בבירור שבגלל המדיניות הקפיטליסטית של הממשלה בעשור האחרון, ההכנסה הפנויה של העשירונים העליונים עלתה, ואילו העשירונים הבינוניים ירדו אל מתחת לקו העוני ובחלקם נשחקו. ראינו את זה קורה, התרענו על זה, כך שזו אינה
"היה צריך לשנות את הכיוון כבר לפני שנתיים, אבל עוד לא מאוחר: במקום האגרסיביות של המדיניות הכלכלית, אשר הביאה להצלחה ברמה מאקרו-כלכלית על חשבון המערכת החברתית והגברת איהשוויון והעוני, צריך לקחת צעד אחד אחורה ולתת כספים פנויים של הממשלה לטובת צמצום הפערים. אין ספק שיש כמה מיליארדי שקלים שאפשר להסיט לכיוון הזה".
תמיד חשבנו שמי שייצא לרחוב הם האוכלוסיות החלשות, ופתאום התברר שיצאו שכבות אחרות לחלוטין. איך אתה מסביר את זה?
"אתה לא יוצא לרחובות כשאתה נמצא במצוקה אמיתית. אתה קם בבוקר וחושב 'איך אני גומר את היום ואיך אני גומר את החודש', ואין לך זמן לחשוב על מחאה. אבל ברגע שהמצוקה עלתה כלפי מעלה, יצאו האנשים שיש להם הזמן לחשוב והם גם יכולים לצאת ולמחות. אני צופה שגם האנשים במצוקה, כאשר יראו ששום דבר לא משתנה, יצטרפו. המחאה תלך ותתפשט אם לא יינתנו פתרונות מיידיים".
בן-שלום זוכר את ישראל כמדינת רווחה בשנות ה-70 וסבור שצריך להחזיר אותה למצב שהיה אז. היום, הוא אומר, הפכה ישראל למדינת שוק חופשי, מהלך שהוא מגדיר כנסיגה.
על הסקאלה שבין כלכלת שוק חופשי לבין מדינת רווחה - איפה אתה חושב שישראל צריכה להיות?
"בשנים האחרונות הפכנו להיות מדינת שוק חופשי. אבל בהתחלה זו היתה מדינת רווחה - בשנות ה-70 וה-80 ואז היא נסוגה לכיוון קפיטליזם ושוק חופשי. צריך עכשיו להתאים אותה ולהחזירה למדינת רווחה אמיתית, תוך ניצול יתרונות השוק החופשי. צריך להעניק יותר שירותים חברתיים לאלה שזמנית לא יכולים לספק אותם לעצמם. למשל בתקופת לימודים, בזמן של אבטלה זמנית, כשיש ילדים קטנים. יש לספק שירותים כמו מטפלות, גני ילדים, חינוך ממלכתי מגיל 3; לסייע לסטודנטים שלא יכולים לשלם שכר לימוד ולאפשר להם לשלם אותו אחרכך בתקופה שיוכלו ליצור הכנסה".
מה עם תחום הדיור?
"האוצר עשה הרבה דברים טובים בשנים האחרונות, אבל בתחום הדיור הוא טעה בגדול. הוא טעה בהערכת המשק ולא אפשר מספיק התחלות בנייה. נוסף לכך, גם מדיניות הפחתת הריבית של בנק ישראל גרמה למחסור. בנושא הזה לא צריך ועדה. הנושא של דיור בר-השגה צריך להיות חלק אינטגרלי ממדיניות הממשלה: בכל מקום, גם במרכז הארץ, שניתן בו אישור בנייה - 20% מהדירות חייב להיות דיור בר השגה. צריך להפסיק את נטיית ראשי עיריות מסוימים להגיד 'אצלנו בונים רק דירות גדולות כי רוצים אוכלוסיה חזקה'.
"דבר נוסף הוא דיור להשכרה. לא יכול להיות שאי אפשר לשכור דירה במחיר סביר אפילו בערי הלוויין של מרכז הארץ. ההוצאה על דירה צריכה להיות 20% מהשכר ולא 50% כמו שנהוג היום. את שני הדברים האלה צריך לעשות באמצעות חוק ההסדרים (אף על-פי שהייתי נגדו כל השנים): להוציא הוראת שעה ל-3 שנים , ועד אז השוק יסדר את עצמו. בלי לחכות. לא צריך ועדות בשביל זה".
פרופ' טרכטנברג אמר שהוא צריך ללמוד איך להקשיב לציבור. יכול להיות שזו בדיוק הבעיה של הממשלה, איך להקשיב לציבור?
"אני מסכים לגמרי. ב-5 השנים האחרונות הממשלה לא הקשיבה לציבור. עשו דברים, אבל בקטן. לדעתי צריך לשנות את דרך קליטת העובדים בממשלה. האנשים שקובעים את המדיניות, למשל אנשי אגף התקציבים באוצר, צריכים לעבוד קודם בשטח, נניח באחד ממשרדי הממשלה או ברשויות המקומיות. כיום הם מדברים ברמה תאורטית בלבד. אני הייתי מדווח על נתוני העוני והם היו שואלים אותי: 'איפה העניים? אנחנו לא רואים אותם'. זה מראה על ניתוק מוחלט.
"לחברי ועדת טרכטנברג אין כרגע יכולת לדעת מה קורה בשטח כי הם מנותקים. חסרים שם אנשים מהשטח - מנהלי מתנ"סים, מנהלי מחלקות לעבודה סוציאלית ומנהלים ברשויות. הם צריכים לשמוע את הקול האותנטי. יכולת לנתח כלכלית היא דבר מצוין, אבל אנשי הוועדה מדברים בגרפים. אסור שההחלטה תהיה בגרפים. יש שכל בוועדה הזאת, אבל חסר הלב לדעתי".
אז אתה מנבא לה כישלון?
"יש פה הזדמנות היסטורית לממשלה לשנות ולתקן. אחרי הוועדה ההמלצות עוברות לקבינט הכלכלי-חברתי והן עלולות למות שם. ברגע שיתחילו לדבר על מקורות, הם בהכרח יכתיבו קיצוצים במשרדים השונים. שם יהיו הוויכוחים - והם יהרגו את ההצעות. הכל תלוי בראש הממשלה. הוא יצטרך להוכיח מנהיגות ולהגיד: 'אני קובע בלי שיקולים קואליציוניים'. ראש הממשלה צריך להתייעץ עם השרים - אבל להחליט בעצמו. הוא יכול לגלות מנהיגות פה, כמו שקיבל החלטות קשות כשהיה שר האוצר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם