מחאה אחת - שלושה תסריטים
המחאה החברתית שהוציאה מאות אלפים לרחובות בשבת עומדת בפני צומת דרכים: היא עשויה לגווע, להמריא, ואולי אפילו להפוך כאן כמה סדרי עולם; בכל מקרה, התשובה צריכה להגיע בקרוב
המאבק הזה מתנהל מתחילתו כמו ריקוד טנגו בין מארגני המחאה לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו. מתחילת הדרך הם סימנו אותו כיעד של המחאה. נתניהו הגיב מהר, אבל לא ביעילות. האוהלים מצדם החריפו את המחאה. נתניהו הגיב שוב עם הקמת צוות המו"מ ששינה את המגמה - עכשיו מחאת האוהלים ממתינה לו.
התסריט הזה יכול להימשך עוד זמן מה, אבל את הקצב קובעת
הדיבורים על סדרי עדיפויות בחברה ובכלכלה גם מתחילים לשעמם. נתניהו, שהוכיח כי הוא מסוגל למסמס אפילו את מאהל משפחת שליט מול ביתו, ישרוד גם את מחאת המאהלים. הסרט הזה מסתיים בפייד-אאוט של המחאה לעבר האופק.
מחאת האוהלים תמשיך לעשות את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב: להוציא אנשים לרחובות. זה אמיתי וזה מרגש - אך זה לא מביא לתוצאות. בתסריט הזה המו"מ עם הממשלה לא יהיה האלמנט המרכזי. ממילא אנשי המחאה לא יודעים לנסח את דרישותיהם בכמויות ובמספרים שהממשלה מסוגלת להבין.
ככל שיעבור הזמן תשנה המחאה את פניה. את מקום ההפגנות ההמוניות ואווירת הוודסטוק יתפסו ניסיונות לעשות משהו חזק יותר ויותר - לחסום, לשרוף, לזעזע. זו הנקודה שבה הממשלה יודעת בדיוק מה לעשות, עיין ערך הפגנות שייח-ג'ראח ולחילופין אירועי עמונה. הסרט הזה נגמר בדמעות.
ההתרחקות מהפוליטיקאים היא אחד המאפיינים הבולטים של מחאת האוהלים. זה קורה משום שהפוליטיקה מאיימת על המכנה המשותף הרחב שהושג במחאה, אבל גם כי הפוליטיקאים הרוויחו ביושר את הסלידה מהם בקרב בציבור. הפוליטיקה נראית כמי שמייצגת את ההיפך מרוח המחאה הצעירה, הנלהבת והתמימה.
אבל זו טעות. התסריט הזה מבטיח סרט איכות: מעט צופים, הרבה פרסים. מחאת האוהלים הציבה את הכנסת כיעד מרכזי. ההחלטות האמיתיות מתקבלות כאן עם רוח גבית של הרחובות שמצליחה לגבור על הכוחות הפוליטיים ששולטים בדרך-כלל בכנסת.
לא רק שהסרט הזה לא גווע בסוף הקיץ, עוצמתו מתגברת ברגע בו מוכרזות בחירות מוקדמות. כך באמת יכול להתחולל השינוי; מערך פוליטי חדש נוצר בזכות הרוח החדשה הנושבת מהרחובות. הסרט הזה נגמר בדוק של תקווה, כמו שסרט איכותי צריך להסתיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם