עלות גיוסי ההון של בזק: 227 מיליון שקל
החברה גייסה באמצעות אג"ח והאשראי בנקאי 5 מיליארד שקל; בדיקה שערך עו"ד אופיר נאור עולה שעלות הגיוס לבדו מסתכמת ב-5.5% מהסכום
נאור, ממשרד עו"ד נאור גרשט, מייצג את בעלי איגרות-החוב המתנגדים לחלוקת הדיווידנדים בבזק. עלויות המימון הכבדות מועמסות על בזק כדי לשרת את בעל השליטה שאמור לפרוע את חובותיו לבנקים בגין ההלוואות שקיבל לרכישת השליטה.
בזק הודיעה כי תחלק את הרווח של הרבעון השני, שהסתכם ב-992 מיליון שקל, וכי תחלק חצי מיליארד שקל נוספים בעקבות פנייתה לבית-המשפט מחודש מרס. לפי ההחלטה, בזק יכולה לגייס דיווידנדים מתוך 3 מיליארד שקל שהם ההון העצמי של החברה אשר אינו ראוי לחלוקה, אך רק בקצב גיוס של חצי מיליארד שקל בכל חצי שנה, שימומנו בהלוואות.
אלוביץ' זיהה הזדמנות בשוקי החוב וגייס בחודשים האחרונים 5 מיליארד שקל. בעקבות גיוס החוב המסיבי פנו בעלי איגרותהחוב לבית-המשפט הכלכלי בבקשה להתנגד לחלוקת הדיווידנד. השופטת דניה קרת קבעה את מועד הדיון בעניין זה ל-19 בספטמבר 2011.
במהלך חודש מאי 2011 השלימה בזק גיוס של שני מיליארד שקל מבנקים ומגוף מוסדי: 1.4 מיליארד שקל מתוכם גויסו לטווח הארוך ו-600 מיליון שקל גויסו לטווח של שנה. מאוחר יותר הוארך מועד הפדיון שלהם. בסוף יוני גייסה בזק 2.712 מיליארד שקל נוספים.
סוכנות הדירוג מדרוג הציבה אופק שלילי לחוב של בזק. בדוח שפרסמה ביוני קבעה כי האופק השלילי "מבטא עלייה בהיקף החוב הפיננסי והאטה ביחסי כיסוי החוב. הדבר נבע מיישום תוכנית חלוקת דיווידנד בהיקף 3 מיליארד שקל בשנים 2011-2013".
לפי מדרוג, "בחלוקת הדיווידנד כנגד הגידול בחוב נוצרת העדפה מסוימת לבעלי המניות על-פני בעלי החוב". האנליסטים במדרוג כותבים כי אף שלחברה יכולת ייצור תזרים גבוהה, לא נותר לה תזרים
חופשי לאחר השקעות ובהתחשב במדיניות הדיווידנד".
עו"ד נאור: "בעולם המתקדם והמשוכלל שכחו בבזק להקפיד על שני עקרונות בסיסיים. הראשון הוא שדיווידנדים מחולקים מרווחים; השני הוא שחברה נוטלת הלוואה רק אם היא נדרשת לפעילות העסקית שלה ולא לצורכי תזרים המזומנים של בעל החברה, השולט בה באמצעות חברה אחרת. הימים האחרונים מלמדים שלא לעולם חוסן ושצריך לשמור היטב על ההון העצמי ועל החוסן של החברות".
אלוביץ' רכש את גרעין השליטה בבזק (30.7%) בסוף 2009 מחיים סבן, ממורי ארקין ומקרן אייפקס בתמורה ל-6.5 מיליארד שקל. חברת 012 סמייל, שבאמצעותה רכש אלוביץ' את בזק, חתמה על הסכמי מימון בהיקף 3.9 מיליארד שקל מבנקים ומגופים פיננסיים. את יתרת התמורה תכנן אלוביץ' לממן בהון העצמי של בזק.
ההון העצמי של בזק בעת הרכישה היה 7.2 מיליארד שקל, ומתוכם 3.7 מיליארד שקל ראויים לחלוקה כדיווידנד. אלוביץ' מיהר לחלק את הרווח הראוי לחלוקה והיה מעוניין לפזר את יתרת ההון העצמי, אך נתקל בבעיה שכן יתרת ההון העצמי שהיקפה 3 מיליארד שקל אינה ראויה לחלוקה.
לשם כך הוא פנה לבית-המשפט בבקשה לחלק את היתרה לאחר שיגייס עבור בזק כסף באמצעות הלוואות. בית-המשפט אישר את המתווה במרס 2011, אך התנה זאת בחלוקה של הדיווידנדים ל-6 מנות ולמשך 3 שנים; בכל פעם יחולקו חצי מיליארד שקל כדיווידנדים לאחר גיוס חוב לחברה. רשות ניירות-ערך כתבה בהתייחסותה לדיון שנערך בבית-המשפט כי "מבחן יכולת הפירעון, בשונה ממבחן הרווח, הינו מהותי ולא טכני. הדירקטוריון נדרש לבוחנו באופן מתמשך עד למועד התשלום בפועל".
חלוקת דיווידנד אסורה כל עוד יש חשש שהחברה לא תוכל לעמוד בחובותיה, ומשמעות האמירה של הרשות היא שעל החברה לבחון בכל עת את חלוקת הדיווידנדים ולא לראות בהחלטת בית-המשפט אישור חלוקה שתעמיד את החברה בסכנת חדלות פירעון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם