לא על הגז לבדו: לחסוך 30% בתצרוכת הדלק
מחירי הדלק שברו לכם את התקציב? ניתן לחסוך כ-30% בתצרוכת הדלק אם מתנהלים נכונה בכביש; גיל מלמד ייצג את המשלחת הישראלית בתחרות החיסכון של ב.מ.וו ובדק את העניין מקרוב; האם הוא ניצח? התשובה שנויה במחלוקת
בבוקרו של יום נראו הדברים עדיין מבטיחים. לאחר לילה ללא שינה, שבמהלכו סקרתי את כל מהדורות החדשות - פוקס ניוז, BBC ואף אל-מנאר - יכולתי להישבע שב-24 השעות האחרונות לא היה אף אזכור לישראל או לרשות הפלסטינית.
הצצה אחרונה ב-CNN כדי לוודא שעדיין אין קטסטרופות, ואני פוגש את עמיתיי למסע: קובי ליאני מוואלהו-20 עיתונאי רכב נוספים ממדינות שונות, רובן דוברות ערבית ולא מקיימות קשרים גלויים עם ישראל.
המשימה שלנו להיום: להגיע ממרכז אירועי הנהיגה של ב.מ.וו במינכן אל באדן-באדן, שנמצאת מערבית למעוז האויב (מרצדס) שבשטוטגארט, ולצרוך כמה שפחות דלק במהלך הנהיגה.
המלכודת: צריך לעשות את זה עם מכוניות מהנות מאוד, על כבישים שנחלקים בין אלה שאין בהם הגבלת מהירות לבין אלה שמתפתלים סביב גבעות והרים ציוריים.
צוות המדריכים של ב.מ.וו סוקר את הקשר בין נהיגה נכונה לבין יעילות וחיסכון בדלק, ומנסה לשכנע אותנו ש"אין קונפליקט בין חיסכון בדלק לבין הנאה מנהיגה".
בשלב הראשון, עם הכניסה למכונית, צריך לכוון את גובה המושב כך שניתן יהיה לראות הכי רחוק קדימה.
הפעולה הראשונה היא הגבהת המושב עצמו כאשר המסעד שלו זקוף ולא, חלילה, מושכב אחורה.
כעת יש לכוון את המרחק של המושב מן הדוושות כדי להגיע למצב של קיפול קל בברך בעת לחיצה מרבית על דוושת המצמד (אם ישנה כזאת) או על דוושת הבלמים.
חלקו התחתון של הגב צריך להיות צמוד ככל שאפשר אל מסעד המושב, וזה הזמן לכוון סופית את זווית המסעד לישיבה זקופה, תוך כדי לחיצה של רגל שמאל.
בעת חגירת חגורת הבטיחות אפשר, ברוב המכוניות כיום, לכוון את הגובה שלה מעל לכתף שמאל - גם למען הנוחות וגם לטובת הבטיחות.
כעת יש לכוון את גובה גלגל ההגה ואת המרחק שלו, ולשם כך צריך למדוד סיבוב של ההגה לשני הכיוונים תוך כדי אחיזתו משני צדדיו (כמו השעה 9 ורבע על השעון) והצלבת הידיים בסיבוב.
שלב אחרון, וחשוב, הוא כיוון 3 המראות, ועד כאן אין כל הבדל בין תנוחה שמטרתה למקסם את בטיחות הנהיגה בשעה שנוסעים לקניות בסופר לבין תנוחה שתועיל לחיסכון בדלק.
אפילו הדגש המיוחד של המדריכים שנועד כביכול לנהיגה חסכונית - הסתכלות קדימה כמה שיותר רחוק כדי לנסות לצפות את ההתרחשויות מבעוד מועד-נכון ומתאים גם לבטיחות מירבית.
בין שמתקרבים לרמזור שמתחלף לאדום ובין שיש במרחק ק"מ משאית שנוסעת באיטיות, הקשר בין העין, דרך המוח, לכף רגל ימין הוא קריטי.
אם, למשל, לא מזהים מבעוד מועד את הצומת או את המשאית ושמים לכך לב רק ברגע האחרון - כמעט תמיד תידרש בלימה. כל בלימה היא בזבוז חסר תכלית של הדלק שרק לפני רגע שרפנו במנוע כדי להאיץ.
ההבדלים המהותיים ביותר בתצרוכת הדלק בין מכוניות נובעים ממשקל המכונית ומסגנון הנהיגה.
ככל שמכונית שוקלת יותר נדרשת יותר אנרגיה כדי להאיץ, ואת הפיזיקה הזאת אי אפשר לנצח. כל 100 ק"ג מוסיפים כ-3% לתצרוכת הדלק. וזה עובד, כמובן, לשני הכיוונים.
לעומת זאת סגנון הנהיגה, שעליו ורק עליו יש לנו שליטה, יכול להשפיע על תצרוכת הדלק בכ-30% לכאן או לכאן.
ביציאה לדרך קובי ואני מביטים זה בזה במבט שמנסה לזהות אם אנחנו רציניים או לא. אם אנחנו כאן כדי לנצח בתחרות בין כל הצוותים, אין סיכוי שניהנה מהנהיגה הזאת, ולא משנה מה אומרים המדריכים של ב.מ.וו.
אם אנחנו לא הולכים על מקום ראשון אז לעזאזל הכל, בוא ניתן בגז. אבל זאת תהיה החלטה של צוות: אין טעם שאחד יסבול והשני יקלקל לו את הכל.
מקוצר מקום ומעודף תסכול לא אשתף אתכם בתלאות הדרך. בנים, תחשבו על אומה תורמן איתכם במיטה, כל הלילה, ואסור לכם לגעת. בנות, תחשבו על בראד פיט איתכן על הספה, אבל עם אטמי אוזניים וכיסוי עיניים. ואסור לגעת.
ככה זה כשמנסים לנצח במסע חיסכון בדלק ונוהגים בב.מ.וו סידרה 1 דיזל על הכבישים שתוארו קודם.
יצאנו ונהגנו "לפי הספר": הפעלנו את מערכת ה"סטופ-סטארט" שמדוממת את המנוע בעת עמידה ברמזורים, יצאנו לדרך באיטיות עם מנוע קר בלי לבזבז דלק על נסיון לחמם אותו, והקפדנו לנהוג חכם וכמעט לא להשתמש בבלמים: כאשר ראינו מצב מסובך מתקרב האטנו, ואף פעם לא האצנו כאשר לא היה לאן להאיץ.
לא נדבקנו למכוניות מלפנים, אלא שמרנו מרחק שאפשר לנו להאיץ במצבים הנכונים ולהאט בלי לבלום באחרים.
השתמשנו במחשב הדרך של המכונית כדי לבחון ללא הרף את תצרוכת הדלק הרגעית שלנו, וגם את הצריכה הממוצעת.
האצנו כאשר התאפשר לנו, תוך שימוש בלא יותר משני שלישים מהמהלך של המצערת, ולקראת כל מצב שחשבנו שידרוש עצירה או האטה שחררנו כמה שיותר מוקדם את דוושת התאוצה: במצב כזה מחשב הזרקת הדלק חותך את זרימת הדלק למנוע, והוא לא צורך דלק כלל.
כאשר האצנו, האצנו רק עד למהירות שרצינו, ולא עברנו אותה, והתחשבנו כל הזמן בהנחיות של תצוגת ההילוכים - תצוגה שממליצה לנהג להעלות או להוריד הילוך.
בקיצור, נסענו כמו שני חנונים, לאט, רגוע, בלי דרמות, ועם יד על הלב - זה לא היה כיף גדול כל-כך. הניסיון של מדריכי ב.מ.וו לשכנע אותנו שאין קונפליקט בין נהיגה מהנה לחיסכון בדלק לא כל-כך הצליח.
קובי ואני שברנו בהפרש ניכר וראוי לציון את תצרוכת הדלק הרשמית של ב.מ.וו למכונית הזאת, וזה אולי מה שהפתיע אותי יותר מכל דבר אחר: בדרך ממינכן לבאדן-באדן, בתנועה נורמלית, צרכנו פחות דלק מכפי שב.מ.וו צרכה בתנאי מעבדה.
בערב, עם חיוך של חתולים, ישבנו שנינו וציפינו להשמעת ההמנון הישראלי ולהנפת דגל המגן דוד. נתוני תצרוכת הדלק של כל הצוותים הופיעו בטבלה המסכמת על המסך, והנתונים שלנו היו טובים בהפרש ניכר מכל האחרים.
למרות זאת, בתרגיל וירטואוזי שמזכיר את ביבי נחלץ מן אשמת השריפה בכרמל, העניקו המדריכים את הזכייה לצוות אחר, בטענה שנוסחת חישוב הביצועים כוללת בדרך מפותלת כלשהיא גם את מהירות הנסיעה הממוצעת (עניין שכמובן לא הובהר לנו עם היציאה לדרך).
אנשי ב.מ.וו מצהירים שתצרוכת הדלק של מנוע השני ליטר טורבו-דיזל שלהם היא ליטר סולר ל-17-22 ק"מ נסיעה. אצל רוב יצרני הרכב - אולי גם אצל ב.מ.וו - מדובר לרוב בהכרזה אופטימית ב-15%-10% לכל הפחות ביחס למציאות, כלומר שבחיים האמיתיים אפשר היה לצפות ל-16-20 ק"מ לליטר.
קובי ואני, בזכות אדיקות ומחויבות סגפנית למשימה, הצלחנו לנהוג לאורך 509.8 הקילומטרים ולשרוף רק 21.78 ליטר של סולר, כלומר השגנו תצרוכת דלק ממוצעת של 23.4 ק"מ לליטר.
מוסר ההשכל של הסיפור: אם רוצים לחסוך בדלק, מומלץ לבצע את כל הפעולות שנזכרו כאן - זה עובד. מנגד, אם רוצים לנצח, עדיף אולי להשתמש בדרכון זר (שמעתי שהאוסטרלים וה ניו-זילנדים אוהבים שאנחנו משתמשים בדרכונים שלהם).
אבל מוסר ההשכל החשוב מכל: אם אתה נוהג בב.מ.וו, עזוב אותך מחיסכון בדלק - שים גז!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם