חיים רומנו מפיק לקחים: "שילמתי ביוקר על טעויות של אחרים"
מנכ"ל אל על לשעבר מגיב לראשונה על הוויתורים הגדולים בשכרו, על התקלות שהתגלו בהתנהלות דירקטוריון החברה ועל הביקורת על שכר המנהלים, ומסביר למה אנחנו שונאים את חברות הסלולר. ראיון בלעדי
טעות בירוקרטית שעשה מישהו שהיה אחראי לניסוח הניירת שאושרה בדירקטוריון, חייבה את הנהלת החברה לתקן את השכר בדיעבד ולבקש מרומנו להחזיר מיליון שקל - סכום לא מבוטל גם עבור מי שנמצא בצמרת בעלי השכר הגבוה בחברות הציבוריות.
על פי החוזה שאושר בדירקטוריון, רומנו אמור היה לקבל מענק של 1% מהרווח הנקי. בפועל היה המענק שווה ל-1% מהרווח לפני פחת, הפחתות, הפרשות ומסים (EBITDA).
מההסברים שהעניקה החברה לני"ע עולה כי הכל ידעו את חישוב המענק ששולם בפועל, אבל מסיבות לא ברורות לא הועברה הנוסחה המתוקנת גם לאישור רשמי בדירקטוריון. הפרשי הסכומים התבטאו במיליוני שקלים.
רומנו, מבחינתו, קיבל את שכרו כדין והתקשה להבין מדוע צריך לשלם מכיסו על התרשלות שהיתה או לא היתה בדירקטוריון החברה. הוא חשק שפתיים ורשם את ההמחאה לטובת מעסיקו לשעבר, כשם שהעדיף בעבר לוותר על בונוסים גדולים שהיה זכאי להם על-פי החוזה הנוח שנחתם עמו ברגע של אופוריה, ועל עשרות אחוזים משכרו שעליהם ויתר כמחווה בימים שבהם נקלעה החברה להפסדים בשל תנודות השווקים עולמיים ומתיחויות אזוריות. השבוע, לראשונה מאז פרצה הסערה ההיא, הוא הסכים לחשוף משהו מסערת ליבו.
"מבחינתי זו היתה פרשה מיותרת", הוא אומר, "אבל החלטתי לשים אותה מאחוריי. הסכמתי להסדר כפי שהחברה ביקשה, אף שמבחינתי לא היה ליקוי או פגם בהתנהגות שלי. גם הבדיקה של רשות ני"ע לא העלתה כל טענה כלפיי. את הלקחים שלי הפקתי".
ומהם הלקחים?
"שאסור לסמוך על אף אחד - לא על יו"ר מועצת המנהלים, לא על היועץ המשפטי ולא על רואה החשבון של החברה. נראה שיש לבדוק את כל הפרטים, כל פסיק וכל תג, ולשפוט את המעשים לחומרה שבחומרה כדי שלא יבוא מישהו ויציג פרשנות לא נכונה. בחלומות הכי שחורים שלי לא העליתי דברים שמתוארים בדוח של רשות ני"ע על התנהלות הדירקטוריון. 5 שנים אני מתנהל בזהירות וביושר וכולם מבטיחים לי שהכל בסדר, ואחרי שנה נוספת אומרים לך: 'רגע, משהו לא בסדר, בוא נפתח הכל מחדש'. בסופו של דבר אני משלם את המחיר גם במוניטין וגם בכסף".
אתה מרגיש שהמוניטין שלך נפגע? איש לא טען שפעלת שלא כשורה.
"העלאת הנושא לסדר היום תחת הכותרת 'חוזה שלא אושר כדין' היא נזק בלתי נסבל מבחינתי. הוויתור על הכסף לא היה הנושא העיקרי, ויתרתי בעבר על סכומים גדולים יותר, אבל בעולמות האלה אל תצפה שמישהו יבוא ויגיד לך תודה. אתה יכול לוותר על 20% מהשכר ותמיד יקפוץ מישהו ויגיד 'למה רק 20%? שיוותר על 80%'. מי שעושה דברים כאלה צריך לעשות את זה בשביל עצמו ולא לצפות שיעריכו אותו יותר בגלל זה".
רומנו, בעברו קצין בכיר בחיל הים וראש אגף כוח אדם בשב"כ, הוזנק לליגת המנהלים הבכירים בתחילת 2004 כאשר בחר בו עמיקם כהן, מנכ"ל פרטנר באותה העת, לתפקיד המשנה למנכ"ל. משמעותו העיקרית של המינוי היא הכתרה לתפקיד המנכ"ל הבא של פרטנר, שנחשבה למובילת ענף התקשורת ולאחת החברות הנערצות בישראל. תפקיד מנכ"ל החברה יכול להיחשב לפסגת הקריירה של כל מנהל.
על פי ההערכות, כהן אמור היה להעביר לרומנו, שמלאו לו כבר 50 ונמנה עם סגל המנהלים שהקים את פרטנר ב-1998, כמה חודשים של חפיפה ולהעניק לו את המינוי בתחילת 2005 לכל המאוחר. אבל כהן השהה את חילופי התפקידים. בתחילת 2004 רכשה משפחת בורוביץ' את השליטה באל על וחיפשה מנכ"ל חדש לחברה המסובכת. תמי מוזס-בורוביץ' הבחינה בתסכולו הגובר של המועמד לניהול פרטנר, והמשפחה הציעה לו הצעה שקשה לסרב לה: לנהל את אל על תמורת מיליון שקל בחודש.
רומנו נדרש להמר: להישאר בפרטנר בתקווה שיירש את תפקידו של כהן ביום מן הימים או לקבל כאן ועכשיו משרת ניהול אתגרית ששכר עתק בצדה. רומנו, איש זהיר המצליח לעתים קרובות לגלות סיכונים במקום שאחרים רואים רק רווחים, עשה את הבחירה הטבעית לו והחל לנהל את אל על.
תחילת כהונתו היתה חלומית: אל על נהנתה מיתרונות ההפרטה, מצמיחה
מלחמת לבנון השנייה פרצה ביוני 2006, ב-2007 החלו מחירי הדלק להשתולל ולפגוע בתנועת הנוסעים וברווחים, ב-2008 פרץ המשבר העולמי שאיים למחוק את כל רווחי החברה בשנים הטובות של רומנו והמאבקים עם ועד העובדים החריפו. רומנו הוביל הסכם חסר תקדים שאפשר לחברה לפטר כמה עשרות עובדים, אבל זו היתה רק ההתחלה.
מנגד החלה להתעורר ביקורת על שכרו הגבוה נוכח התנודתיות החריפה ברווחי החברה. שוב ושוב הסכים רומנו לוותר על חלק משכרו ומהבונוסים שלו, אך הוויתור לא הקנה לו נקודות בדעת הקהל ובקרב ראשי הוועד שנאבקו במגמת הקיצוצים המתמשכת. "הרגשתי שמיציתי את תרומתי לחברה, בהנחה שאנחנו לא הולכים לשינוי קיצוני במבנה", הוא מסכם.
"החברה צלחה את המשבר הגדול של 2009-2008 טוב יותר מחברות אחרות בענף. היתה לי כהונה ארוכה ועזבתי ביחסים טובים עם ההנהלה", מספר רומנו, "נשארתי בחברה עד שהבעלים איתרו את המנכ"ל הבא אליעזר שקדי, ועברתי איתו תקופת חפיפה".
כשאתה מדבר על שינוי קיצוני במבנה אתה מתכוון לצמצום כוח הוועד ולפיטורים נרחבים בתקופות שפל?
"אני לא טוען שאל על חייבת לעבור שינוי כזה. בעולם העסקים יש חברות איתנות בעלות ארגוני עובדים חזקים ויש גם חברות טובות וחזקות המבוססות על חוזים אישיים, ללא התארגנות עובדים. מצבה של אל על לא מצדיק את מערבולת המשברים והשביתות שנועדו לבצע שינוי. הבעיה אינה בוועד ובכוחו, אלא בתוכן ההסכמים ובשאלה האם יש להנהלה גמישות ניהולית, המאפשרת לה לצמצם כוח אדם בתקופות משבר. מנכ"ל בריטיש איירוויס אמר פעם שלשנות תרבות ארגונית בחברה זה כמו להחליף מנוע של מטוס באוויר".
נמנית עם המנהלים שתמיד הצביעו על שכרם כדוגמה לשכר המנהלים הגבוה בישראל, נהגת לומר שאת השאלות על כך יש להפנות למי שמחליטים לשלם אותו. אבל האם יש לך הצעה עקרונית לחישוב השכר הראוי?
"אני לא יודע ואיני צריך להתמודד עם שאלות כאלה. המנכ"ל אינו אחראי לקביעת שכרו, אלא מי שמגייס אותו. לאנשים שמותחים ביקורת קל יותר לתקוף את הפרצופים של המנהלים המקבלים שכר גבוה מאשר את השיטה. עד עכשיו לא שמעתי מאיש מהמבקרים הצעה רצינית ומעשית לקביעת שכרו של מנהל בחברה".
"שמעתי הצעה שלפיה מנהל ישתכר פי 50 מהשכר הממוצע בחברה. אז אם מישהו מנהל חברה קטנה, שבה הרבה אנשים מקבלים משכורות גבוהות, הוא צריך להשתכר שני מיליון שקל בחודש. ואם מישהו מנהל חברה גדולה ומסובכת שרבים מעובדיה מקבלים משכורות נמוכות - הוא ראוי לשכר נמוך יותר? ההחלטה על שכרו של המנהל צריכה לכלול גורמים כמו גודל החברה, השכר בחברות מקבילות ועוד".
שכר המנהלים מתקשר לרוב לאתיקת הניהול, שעליה יש ביקורת בישראל.
"אני חושב ששתי החברות הגדולות שבהן אני הייתי מנהל, פרטנר ואל אל, הצטיינו ברמת אתיקה גבוהה מאוד וגם דורגו ככאלה על-ידי אנליסטים שתיארו אותן כשקופות יחסית. האתיקה של הניהול בחברות הציבוריות בישראל גבוהה יותר ממה שהציבור חושב ויותר מזו שאנחנו מגלים בכמה מהחברות האמריקאיות".
אבל המדדים מראים שהחברות הישראליות תורמות פחות לקהילה. אולי זה מה שפוגע בתדמיתן.
"פרטנר היתה בשיא הפופולריות שלה כשאחוז התקציב שהופנה לתרומה לקהילה היה אפסי. התרומה העיקרית של החברות לקהילה היא ברמת השירות שהן נותנות ללקוחות. חברה שמטפלת כמו שצריך בלקוחות ובעובדים שלה תורמת תרומה משמעותית. אי אפשר לתרום מצד אחד ולפטר מצד שני ולהמשיך להתגאות בתרומה לקהילה. גם הציבור לא קונה את זה. מי שהופך את התרומה לכלי המסייע ליחסי הציבור שלו יגלה שבסופו של דבר זה לא עובד. מי שתורם לקהילה לא צריך לצפות לתמורה, כי היא לא תגיע. מי שרוצה להקים בתי חולים ובתי ספר שיעשה את זה בשביל עצמו, ושלא יצפה לתגמול".
אתה שומט את הקרקע מתחת לרגליהם של מאות עמותות ונזקקים המשגשגים בזכות תרומות של חברות ציבוריות.
"אני האחרון שיזלזל בזה. אני עצמי פעיל בכמה עמותות ומכהן כיו"ר הספיישל אולימפיקס, המטפחת ספורטאים בעל לקות שכלית. אסור 'לרדת' על מי שתורם, והגל העכור הזה נגד התורמים לקהילה הוא טעות וכפיות טובה. התרומות ממלאות תפקיד חברתי חשוב. לא כל דבר צריך להטיל על המדינה ויש לעודד בעלי הון לתרום, אבל מבלי לצפות לתמורה של פופולריות. הציבור לא יעשה הנחות כאשר הוא חושב שבעל הון פוגע בו. בעל חברה סלולרית יכול לפתוח כמה מרפאות שהוא רוצה, אבל אם הוא יתנגד לניסיון של הרגולטור לפתוח את השוק בפני מתחרים נוספים - הציבור לא יהיה איתו, ולא יעזור לו כלום".
שנאת בעלי ההון באופנה, אבל מי שהציבור באמת שונא זה חברות הסלולר. יש פוליטיקאים שבנו קריירות מפוארות רק מהשנאה הזו.
"יש לכך יותר מסיבה אחת. התלות של הצרכנים בחברה הפכה גבוהה יותר, התשלומים גדלו והקשר עם הלקוח הפך בעייתי יותר. החברות הגבירו את הנתק בינן לבין הלקוחות באמצעות תוכניות שירות מסובכות ונתנו ללקוחות תחושה שהם כל הזמן משלמים יותר ומקבלים פחות. פרטנר פרצה בתחילת דרכה עם הסיסמה 'החופש לבחור', אבל מקץ כמה שנים הונהגו קנסות היציאה ונתנו ללקוח הרגשה שהוא כלוא. כך המאיסו החברות את עצמן על הלקוחות".
משלמים יותר? הן כל הזמן מציגות שחיקת מחירים.
"מחיר הדקה יורד אבל הלקוחות משלמים יותר לאורך השנים. היקף חדירת השירות גדל כל הזמן, ומשתמשים בו לא רק אחד מבני המשפחה או זוג ההורים, אלא גם הילדים. במקביל מתרחבים השירותים, נמכרים יותר תכנים באמצעות המכשיר וקצב הצמיחה בהכנסות של החברות גדול יותר מקצב צמיחת האוכלוסייה".
וכיצד יורדת רמת השירות?
"הזדעזעתי כששמעתי על זמני המתנה מטורפים בני 20 דקות לנציג שירות. הגבול העליון צריך להיות 3 דקות, ויותר זה כבר בלתי נסבל. אבל לא מדובר רק בזמן ההמתנה. פעם כשמכשיר סלולרי היה מתקלקל היו מתקנים לך אותו בתחנת שירות או נותנים לך מכשיר אחר, משופץ או חדש. היום התיקון אורך יום או יומיים, ובינתיים אתה מקבל מכשיר חליפי. הורדה של רמת השירות היא החלטה מודעת. הלקוחות אינם מוכנים לזה. הם יהיו מוכנים לשלם יותר רק אם יחושו שמקבלים יותר".
החברות טוענות שרמת השירות ירדה עקב הפחתת קנסות היציאה וקיצור ההתחייבות.
"קנסות היציאה ותקופת ההתחייבות הארוכה של 36 חודשים היו בוננזה גדולה לחברות הסלולר, אבל הם לא היו הגורמים היחידים. הורדת רמת השירות התחילה הרבה קודם להפחתת קנסות היציאה. זה חלק מתהליך של שינויים ביחסים במשולש שבו פועלים החברה, בעלי השליטה בחברה והלקוחות. בציבור היתה תחושה של סטטיות: שהציבור תמיד יהיה שבוי בידי החברות, שאין כמעט הבדל בין השירותים שהן מספקות ולכן אין סיבה לעבור לחברה אחרת, והן תמיד ירוויחו סכומי עתק".
וזה עבד. הן באמת הרוויחו סכומי עתק.
"זה הצליח בטווח הקצר אבל לא בטווח הארוך כי הרגולטור נאלץ להתערב ולפגוע בחברות. הרגולטור אינו נוטה להתערב אבל במקרה הזה היה הלחץ עליו גדול מאוד".
אתה מאמין במפעילים הווירטואלים?
"לשם הגילוי הנאות אני צריך לומר שאני יועץ לאחת החברות שמתכוונת לתפקד כמפעילה וירטואלית. זה תלוי מאוד ביכולת של המפעילים האלה לזהות נתחי שוק לפעולה. בסך הכל מדובר במפעילים שקונים דקות מחברות הסלולר ומוכרים אותן ללקוח, והם יצטרכו לפעול בנישות מיוחדות. בסופו של דבר נראה לי שיפעלו כאן 5-3 מפעילים וירטואליים, אבל לא תהיה להם השפעה ממשית על השוק".
אתה מאמין שיפעלו פה 5 חברות סלולר?
"להקים רשת בישראל זו משימה קשה לביצוע בתנאים של היום. הבעיה הכי גדולה היא באזורים העירוניים, שבהם נדרשות הרבה אנטנות ואף אחד לא רוצה שהן יוקמו אצלו בחצר. זה יכול לקרות אם יכפו על החברות שיתוף אתרים, אבל זה לא קורה מהרבה סיבות, וברור שהחברות אינן משתפות פעולה עם ההצעה. איזה אינטרס יש לחברות הסלולר לשתף פעולה עם הצעה כזו, שרק תסייע להכנסת מתחרים נוספים?".
ענף התקשורת מתגבש לקבוצות ענק שכל אחת מהן תציע ללקוח את כל השירותים: טלפון נייח ונייד, אינטרנט, טלוויזיה, יישומים ותוכני מדיה. יש המטילים ספק בצורך של הלקוח בחבילות ענק כאלה.
"הענף יצמח לכיוון חברות ענק המספקות שירותים כוללים, כי הלקוח רוצה להסדיר את ענייניו בטלפון אחד. בעבר התלבטו חברות הסלולר על הצורך שלהם לספק תכנים על גבי הטלפונים, אבל אז בא הסמארטפון וטרף את הקלפים. ללקוחות של האייפון יש מקורות נוספים לקבל את תכנים ללא תלות בחברות הסלולר. לשם העולם עובר: לקבוצת בזק יש את כל סוגי השירותים, לפרטנר יש את השירותים המשולבים של 012, סלקום הגיעה להסכם מיזוג עם נטוויז'ן והוט עם מירס".
כשפרשת מאל על נאמר שהתאכזבת מהעימות עם ועד העובדים. הגישה הרווחת היא שלא ניתן יהיה לייצב את החברה לאורך זמן ללא צמצום כוחו של הוועד.
"לאל על יש פוטנציאל להתייעלות נוספת, אבל החברה מושתתת על המחויבות והמקצועיות של העובדים שלה, ומי שלא מבין את זה עלול לשפוך את התינוק עם המים. בשנה האחרונה לא הייתי נערץ על ועד העובדים, אבל בכל המאבקים שהם ניהלו נגד ההנהלה לא נפגעו אף טיסה אחת או נוסע אחד. לא נראו תופעות כמו אלה שנראו בהשבתות של ועדים אחרים. מצאנו שהתייעלות אינה הבעיה הראשונה שיש לטפל בה וגם לא השלישית".
מה הבעיה הראשונה?
"הבעיה העיקרית היא גאופוליטית: אל על לא יכולה לטוס ישירות ליעדים במזרח ועליה לעקוף את מדינות ערב. זה גם מונע את האפשרות להפוך את נתב"ג, נמל הבית של אל על, לצומת בינלאומי שיגביר את תנועת הנוסעים בחברה. יש גם הוצאות ביטחון שהחברה דורשת להוריד מעליה, אך המדינה ומשרד הביטחון אינם מוכנים להגיע להסדר".
"אנחנו חיים באזור מסוכן וכל אירוע ביטחוני או מתיחות משפיעים מיד על התיירות. אל על אינה שייכת לבריתות הקיימות בין חברות תעופה, המאפשרות להן להעביר נוסעים ביניהן ולחלק עומסים. היום קונטיננטל, לופטהנזה או אייר קנדה הן בעצם חברה אחת ענקית, שחברה קטנה כמו אל על מתקשה להתמודד איתה".
החברה ניסתה להקים ברית עם חברות מזרח אירופיות. יש שהתייחסו לזה בביטול. "כל דבר שהוא יותר מכלום שווה ניסיון".
אין היום חברת תעופה שלא קרסה או התמזגה. מצבה של אל על לא רע כל כך.
"אל על עומדת היום על רגליה ויכולה להמשיך להתקיים עוד זמן רב בזכות הנאמנות הגבוהה של הנוסעים הישראלים והיהודים שמעדיפים לטוס איתה".
יש חברות תעופה שניסו להקטין את הסיכון שבענף באמצעות גיוון מקורות הכנסה, כמו הקמת רשת בתי מלון וסוכנויות נסיעות.
"יש דיון נצחי שנע בין ביזור עסקים מצד אחד ובין התמקדות מהצד השני. התומכים בגיוון ההשקעות אומרים שלא כדאי להיכנס לתחומים שבהם אין לאל על התמחות ויתרון יחסי על המתחרים. חשבנו שתיירות נכנסת של אנשי עסקים היא מנוע צמיחה שיש להתמקד בו, ולכן אל על הגדילה את הנתח שלה בשוק העסקי".
"לצערי, במהלך התקופה התרחשו שתי מלחמות (מלחמת לבנון השנייה ועופרת יצוקה בעזה) ומשבר כלכלי עולמי, ואלה שיבשו את התוכניות. אבל אני עדיין חושב שזה רלוונטי. במקביל הקמתי את אתר המכירות של אל על שמוכר חבילות נופש, מלונות וטיסות, והוא גדול יותר מכל אתר מתמחה אחר בישראל עם מכירות שנתיות של 90 מיליון דולר. החלטנו להציע שירותים גם לחברות אחרות".
משרד התחבורה מעכב את הרחבת טיסות אל על לאילת כדי להגן על המתחרות. אתה חושב שהחשש מוצדק?
"משרד התחבורה חייב לאשר לאל על לטוס לכל יעד בישראל. אתה מתאר לך מצב שבו לא יאושר ללופטהנזה לטוס בקווים ברלין-פרנקפורט או לאייר פראנס לטוס בין פריס לבין ניס? עובדה שאל על טסה לאילת וארקיע לא יורדת בכמות הטיסות".
אל על עוקפת את המגבלה של שמירת שבת באמצעות החכרת מטוסיה לחברות אחרות. לא יותר פשוט להפסיק לשמור שבת?
"שמירת השבת היא עובדה קיימת באל על. לאחר ההפרטה לא כפה עליה איש לשמור שבת והחברה החליטה להמשיך ולעשות זאת מטעמים עסקיים. החברה דבקה בהחלטה הזו משום שהבינה שבלעדיה קיים חשש לאובדן מרכיב גדול בעסקים שלה - ציבור הנוסעים החרדיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם