יוצאים מהרשת: מתנתקים מהמכשירים הדיגיטליים
לחלקנו ההתנתקות מהאינטרנט ומהאייפון עלולה להיות קשה מנשוא. אך יש אנשים שהבינו כי בשל ההתמכרות הזו אנו עלולים להפסיד הרבה. הם החליטו לשים את הטלפון הנייד בצד לכמה שבועות, לצאת מהרשת - ולקחת הפסקה אמיתית
וב"חופשי" הם מתכוונים לכלום, נאדה. אף צפצוף אחד. אפילו לא ציוץ בטוויטר. ואל תחשבו אפילו על הבלאקברי. ועדיין, לרבים מאיתנו - כולל לאנוכי - קשה להרפות מהמכשירים הדיגיטליים שלנו.
מה מכריח אותנו להחזיק בהם כה חזק? הרשת יצרה אצלנו תחושה שמציאות שאנו לא מחוברים בה כל הזמן - היא מציאות בלתי אפשרית, פשוט משום שזה מה שמחבר בינינו. כיצורים חברתיים אנחנו כמהים להשתייך ואנחנו מממשים את הקיום שלנו - אונליין ואופליין - באמצעות הושטת יד ונגיעה במישהו. אחת הדרכים שבה אנו מביעים את החיבור הזה היא שיתוף מידע עם מישהו אחר, העמקת מערכות היחסים שלנו והפיכתן למתמשכות יותר.
אנתרופולוגים תארו את הרשת כברזיית המים המודרני, המקום שלידו אנחנו שורצים יותר ויותר. אנחנו נאחזים בטכנולוגיות שלנו כדי להיות חלק מהמסיבה. יש גם תחושה שעולם האונליין נע מהר קדימה, משתנה כל הזמן ומגדיר עצמו מחדש. הגודל והגמישות שלו אוכפים את הדחף להשתתף, שחלילה לא נפסיד משהו שאנחנו רוצים ומרגישים מחויבים להיות חלק ממנו.
חיי האופליין שלנו מתמזגים
מאחר שהיום שלנו מוגבל בזמן, הדרך היחידה שבה נוכל למזג בין שני העולמות היא לתת את אותה מידה של תשומת לב למה שהולך שם )ברשת ( ולמה שהולך כאן. נעים מאוד לאגו שלנו להרגיש שתוכניות נרקמות סביבנו. התקשקשות של שיחות טלפון הלוך ושוב, הודעות טקסט או הזמנה לאירוע (איוונט) גורמות לנו להרגיש כאילו אנחנו חלק ממשהו. החיזוקים שאנו מקבלים ממייל שמגיע לתיבת הדואר מועצמים על ידי הציפייה שתבדוק אותו מיד, והגענו, למעשה, למצב שבו התוצאה הופכת לחשובה יותר מהתהליך.
סוזן מאושרט, מחברת החורף הארוך של הניתוק שלנו, החליטה לעשות משהו. בצעד שהופך ליותר ויותר פופולרי בקרב בני מעמדות הביניים המחוברים מאוד, החליטה מאשורט שהיא ומשפחתה חייבים התנקות דיגיטלית ועברו לאופליין ל-6 חודשים.
לא היתה להם גישה לרשת או לטלפונים ניידים. וכמובן, הפחד הגדול ביותר שלהם היה לאבד את הקשרים החברתיים. זה לא מפתיע. חלק גדול מהרעיון של "לקחת הפסקה" - משמעו להרפות מהקשרים שמתווכים באמצעות הטכנולוגיות. שבוע או אפילו כמה ימים בלעדיהן יוצרים פער במידע. אנחנו מסתכנים בקטיעה של ערוץ תקשורת בינאישית. חידוש התקשורת משמעו שנצטרך להיות פעילים ולברור מתוך זרם מידע שהצטבר בהיעדרנו, כדי להבין מה יהיה חשוב בעתיד.
מכיוון שאנחנו עושים את זה בעזרת סקירת ארכיון ההתכתבויות ולא בזמן שהן קורות בפועל, אין לנו את ההקשר הרגשי ולא נהיה מסוגלים להבחין מה מבין המיילים ועדכוני הסטטוס הוא חשוב.
"עמיתיי נבהלו בתחילה וחשבו שאני עוברת את משבר אמצע החיים או אולי סתם התמוטטות עצבים", אומרת מאושרט. "אבל מערכות היחסים נשארו בעינן, ורבות מהחשובות שבהן לא רק שאינן הידרדרו, הן אף העמיקו".
מאושרט מייחסת תופעה זו לפלטפורמות התקשורת החדשות שלה: "כשכל מה שאתה יכול לעשות זה לתקשר באמצעות מכתב, מפגש פנים אל פנים או קו טלפון נייד, אתה מפסיק לתקשר בסאונד-בייטס. אתה פשוט לא יכול לתקשר כך יותר. זה מרגיש גס רוח. ההאטה מובילה לחלחול של הדברים".
מאז תום הניסוי שלה חזרה מאושרט להשתמש בעזרים הטכנולוגיים, אבל במידה פחותה. "אחרי כזאת תקופה ארוכה של 'ניקוי רעלים', אין שום דרך לחזור ולהשתמש שוב במדיה במידה לא מבוקרת", היא אומרת. "האתגר הגדול עבור כולנו הוא להצליח לשלב בין המדיה ובין החיים ביודעין".
ואכן המציאות של רובנו אינה כוללת הפיכה לנזיר דיגיטלי. זו אולי הסיבה שהשיעור של ה"מכורים לאינטרנט" גבוה להדהים. אנחנו כן מקבלים סוג של גמול פסיכולוגי מהתקשורת עם אחרים באונליין. אבל אנו חייבים להיות מודעים לעובדה שאנחנו יושבים בכיסא הנהג ולפעמים הכל צריך להיות כבוי. קחו הפסקה. כבו את הבלאקברי ותיהנו מהשמש. הרשת תהיה שם כשתחזרו, אבל החיים שלכם - ייתכן שהם חולפים על פניכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם