עולה לרשת: אלישע ינאי מקים חברת ענק
אלישע ינאי, לשעבר המנכ"ל המיתולוגי של מוטורולה ישראל, חוזר לשוק התקשורת ומצטרף לחברת הסלולר החדשה מרתון. בראיון למעריב עסקים הוא מספר למה הצטרף לחזי בצלאל, מה מאיים על תעשיית ההיי-טק וכיצד הוא מתכוון להקים כאן חברה של מיליארד דולר
בענף התקשורת יש המטילים ספק ביכולתה של מרתון לחדור לשוק. ינאי הוא איש המקצוע היחיד בתחום התקשורת שהצטרף עד כה לקבוצה אשר אמורה לגייס בקרוב בכירים נוספים בעלי ידע מקצועי רלוונטי.
ינאי נחשב לאחד מאנשי הטכנולוגיה הבכירים בישראל בתחום התקשורת האלחוטית, והוא בעל ניסיון ניהולי לא מבוטל. הוא האחראי בין היתר להקמתה של מירס - חברה לתקשורת אלחוטית בבעלות מלאה של מוטורולה, שהפכה בהדרגה לחברה סלולרית המתמחה בשירותים מיוחדים לשוק העסקי ולמערכות חרום והצלה.
בשלהי כהונתו של ינאי מכרה מוטורולה את מירס בהליך מכרזי לאיש העסקים פטריק דרהי, בעליה של חברת הוט ובעל עסקי תקשורת באירופה. ברגע האחרון הצטרף להליך המכרז חזי בצלאל, איש עסקים ישראלי שעשה הון בעיסקאות בנקאות, מסחר וסחר בנשק באפריקה. בצלאל הגיש את הצעת המחיר הגבוהה ביותר, אולם בנסיבות לא ברורות העדיפה מוטורולה לחתום על העיסקה עם דרהי.
הטענה הרשמית של דוברי מוטורולה היתה שבצלאל הגיש את הצעתו באיחור, אך גורמים בסביבתו של בצלאל מעריכים שמערכת הקשרים שהצליח דרהי לטוות בהנהלת החברה הכריעה את הכף לטובתו. ינאי, שהיה כבר בשלבי פרישה מהחברה, ניסה להפעיל את השפעתו לטובת בצלאל, אך למרות היכרותו האישית עם הנהלת החברה, שהגיעה במטוס מיוחד למסיבת הפרידה שערך, נבחרה הצעתו של דרהי. מהכישלון ההוא צמחה ידידות אישית חמה בין בצלאל ובין ינאי, שעשוי עלפי ההערכות למלא תפקיד מרכזי בהקמתה של חברת התקשורת החדשה.
במוטורולה אומרים שינאי רואה בתמיכה בבצלאל מעין פיצוי על העוול שלדעתו גרמה לו החברה. ינאי עצמו מעדיף להפוך דף ולדבר על בצלאל במילים חמות: "אני מסתכל בעיניים של חזי ואני רואה ישראלי אכפתניק. נכון שאני איש תעשייה וחזי רוצה להקים כאן חברת סלולר ולא מפעל, אבל הוא רוצה להקים פה חברה של העם ולהעביר את מרכזי החברה לפריפריה. למה חברות הסלולר צריכות להקים את המרכזים שלהם בנתניה, בראש העין או באיירפורט סיטי? היום יש קווי תקשורת לכל מקום ואפשר להקים אותם גם בשדרות ובגליל. יש היום אנשים טובים בדרום ומכללות בכל הארץ".
הפרישה ממוטורולה לא הוציאה את ינאי, מנהל מהזן ההיפראקטיבי, לפנסיה. הוא יושב בדירקטוריונים, מייעץ לכל מי שרוצה לשמוע, דוחף ומקדם עסקים פרטיים ואג'נדות ציבוריות. "לפני שאפרוש אני רוצה להקים עוד שתי חברות של מיליארד דולר לפחות, במונחים של מכירות שנתיות", הוא מבטיח כשחובש את הקסדה וממהר להתפתל בין פקקי התנועה לבין עוד פגישה עסקית.
חזי בצלאל צריך להתחיל מאפס מיזם גדול ויקר, אך מולו עומדות חברות הסלולר האדירות ששולטות בשוק ללא מצרים. אתה לא חושש ללכת איתו?
"אני מביא איתי ניסיון לא מבוטל: אל תשכח שכמנכ"ל מוטורולה ישראל הקמתי את פלאפון ואת מירס. העובדה שחזי חדש בשוק היא גם יתרון: הוא לא נושא על גבו כוח אדם ותיק שצריך לרענן לקראת התחרות החדשה, הוא לא שבוי בקונספציות ישנות, והוא יכול לבסס את החברה שלו על העולם החדש, המושתת על תקשורת נתונים ופחות על תקשורת קולית".
"אני יכול לתרום לחברה החדשה מניסיוני בתקשורת האלחוטית: התדרים שקיבלו החברות החדשות הם גבוהים
לאחר 40 שנה במוטורולה ישראל, מחציתן כמנכ"ל החברה, מרגיש ינאי שזה הזמן להתחיל ולקדם אג'נדה. "היום אני עשיר בעיני עצמי", הוא אומר, "כשסיימתי, מוטורולה עשתה איתי עיסקה מצוינת, עבורי וגם עבורם. יש לי מספיק כסף בשביל עצמי, בשביל ילדותיי ובשביל נכדיי. כסף לא מניע אותי היום ובעצם מעולם לא הניע אותי".
מה כן?
"אני רוצה לקדם את כלכלת המדינה. אנחנו על סף משבר. המשבר שיש עכשיו במדינות ערב יגיע גם לכאן אם לא נפעל. זה משבר של אי-ביזור העושר. אם לא נאזן היום את העושר במדינה יקרה לנו מה שקרה למצרים," הוא מסביר, "הבעיה היא לא החלפת מנהיג כזה או אחר. הם רואים איך אנשים חיים בעולם המערבי, בארה"ב ובגרמניה, ואצלם יש סטודנטים שרוצים לפרוש מהאוניברסיטה ולהתפרנס, אבל הם לא מוצאים עבודה. בעידן האינטרנט כבר אי אפשר להסתיר את הפערים האלה מעיני ההמונים. זה יכול לקרות גם אצלנו ובקנה מידה אחר".
אבל אצלנו הכלכלה צומחת ושיעור האבטלה בסביבות 5% בלבד.
"על מה אתה מדבר? אנחנו כאן סובלים מהותית מאי-ביזור העושר. לא ניתן להשוות בין העושר במרכז הארץ לבין העוני בפריפריה. אני רואה את כל כתבות העשירים והדירוגים בעיתונים הכלכליים, ובא לי להקיא. אני חושב שזה לא יכול להימשך ככה".
האם חברת סלולר נוספת תעזור?
"לא רק. אנחנו צריכים להקים כאן חברות גדולות, חברות אמיתיות עם הכנסות אמיתיות של מיליארד דולר. זה אפשרי ואני מתכונן לעשות את זה".
אבל הכלכלה במצב טוב, יש תעסוקה ויזמי ההיי-טק מקימים אינסוף חברות.
"קמות הרבה חברות, אבל הן נעלמות במהירות. הסטארט-אפים נכשלים או נמכרים אך לא הופכים לחברות גדולות. תראה מה קרה בענף ההיי-טק: המדינה השקיעה 150 מיליון דולר בעידוד השקעות הון-סיכון. בעקבות ההשקעה הזו גייסו קרנות הון-הסיכון ממוצע של 1.5 מיליארד דולר בשנה, וב-10 שנים זה הכניס לנו 15 מיליארד דולר".
"זו תרומה גדולה לתעשייה - אבל לאן הלך הכסף? קרנות הון-הסיכון משקיעות אבל מחפשות את האקזיט: מימוש השקעה בזמן קצר וברווח גדול. הן מקימות כאן חברות סטארט-אפ קטנות שמעסיקות בעיקר מהנדסים. אם היו קמות כאן חברות גדולות, על כל 20 מהנדסים היו מועסקים עוד 80 משפטנים, כלכלנים, אנשי מינהל, טכנאים ובעלי מקצועות אחרים. אבל בגלל הצורך באקזיט החברות הקטנות נמכרות לפני שהן מצליחות לצמוח, ונעלמות מהשוק".
אז מה? עוד פעם החלום על נוקיה ישראלית? תראה מה קרה לה.
"אני לא מדבר על נוקיה ישראלית, ואף פעם לא שמעת אותי מדבר על זה. אנחנו לא צריכים כאן חברות ענק כאלה, שחשופות לשינויים בשוק ולתחרות. תמיד היה ברור לי שיום אחד נוקיה תיפגע מזה, ועכשיו היא מתקשה להתחרות עם העלייה של אפל ועם מערכת ההפעלה שפיתחה גוגל, האנדרואיד. אסור לנו להגיע למצב כזה. לא נלחמים בצוללות עם משחתת גדולה אלא עם הרבה צוללות: כדי להגיע לייצור של 20 מיליארד דולר אפשר להקים 20 חברות של מיליארד דולר".
יש לנו גם חברות היי-טק בינוניות בקנה מידה בינלאומי: אלביט, צ'ק פוינט, אמדוקס ונייס. חלקן הוקמו בעזרת קרנות הון-הסיכון שאתה מבקר כאן.
"נכון, אבל אם תבדוק את תאריכי ההולדת של החברות האלה תגלה שכולן בנות למעלה מ-10 שנים. בעשור האחרון לא קמו כאן חברות גדולות, בעוד החברות הגדולות שקמו כאן בעבר נמצאות בתהליך טבעי של היעלמות: סאיטקס, אלסינט, תדיראן וחברות אחרות כבר אינן, וגם חלק מהחברות שאנחנו עדיין רואים עשויות להיעלם מהנוף. אפילו מוטורולה ישראל שניהלתי קטנה בהרבה מגודלה לפני כמה שנים. אם נמשיך להקים חברות ולעשות אקזיטים מהירים, לא יקומו כאן חברות חדשות".
אתה מצביע על בעיה שמדברים עליה בשוקי ההון כבר שנים רבות, והיו כאלה שניסו לפתור אותה, אבל עד כה לא הצליחו.
"היו לנו הזדמנויות אבל לצערי רובן אבדו בגלל התנהלותם של אנשי הון-הסיכון. יש לנו אנשים אחרים, שיודעים להקים ולנהל חברות גדולות כמוני, אבל הם היו במקומות אחרים כשהחברות בעלות הפוטנציאל נמכרו. אפשר לעשות יותר".
"אני לא רוצה לפגוע באנשי הון-הסיכון, כבודם במקומם מונח, אבל הענף שלהם בירידה", הוא מסביר, "אני רוצה להתגייס לטובת חברות שלא רוצות לעשות אקזיט מהיר אלא לצמוח ולהעסיק יותר עובדים. זה מה שאני עושה בחברת אירונאוטיקס של אבי לאומי ובחברת ח.מר של חיים מר".
"הקריטריון שלי לחברות שרוצות שאעבוד איתן הוא פשוט: תוכיחו לי שאתם יכולים להגיע ל-5 מיליארד דולר ל-5 שנים. כשהמנהלים האחרים ייראו את הדוגמה שניתן להם וילכו בעקבותינו, 25 מיליארד הדולר שמכניס לנו ההיי-טק בשנה יהפכו ל-40 מיליארד דולר".
אתה רואה בשיטת הניהול של קרנות הסיכון את מקור הבעיה לאי-צמיחתן של חברות גדולות, אבל הן מקור המימון של ההיי-טק הישראלי ולכן מכתיבות את ההתנהלות יותר ממנהלי החברות.
"לכן דרושה לנו תוכנית מימון חדשה להשקעות בהיי-טק, והממשלה כבר החלה לפעול: התוכנית הממשלתית לעידוד ההשקעות אמורה ליצור מקור מימון חדש שעד כה לא עמד לרשותנו - כספי הפנסיה. התוכנית, שהייתי בין הדוחפים לגיבושה, מדברת על מתן ערבות ממשלתית להשקעות מוסדיים (קרנות פנסיה, קופות גמל וכדומה) באופן שיאפשר להשקיע בהיי-טק ברמת סיכון נמוכה יותר".
מדי פעם בפעם עולות טענות שישראל מסתמכת על היי-טק יתר על המידה. מזהירים אותנו שהסינים וההודים מייצרים מאות אלפי מהנדסים ובמוקדם או במאוחר ימחקו אותנו מהמפה.
"מי שאומר את זה מדבר שטויות במיץ עגבניות. תעשיית ההיי-טק שלנו הולכת וגדלה ואי אפשר יהיה לעצור אותה. איך אתה חושב שהקופה של סטנלי פישר מתפוצצת מדולרים? מהטייקונים? בקנה מידה עולמי תעשיית ההיי-טק הגדולה שלנו היא קטנה מאוד, 0.5% מכלל התעשייה העולמית. אז למה שהסינים או ההודים ינסו בכלל להתחרות בנו?".
"אנחנו צריכים לפנות למוצרים שלא מהווים יתרון עבור מדינות הענק, כמו מוצרים המיוצרים בסדרות קטנות שהמרכיב העיקרי בהם הוא פיתוח ייחודי. זה בולט מאוד בתחום הטכנולוגיה הצבאית. אלה מוצרים שהסינים לא ינסו להתחרות בנו עליהם לעולם, ואם ינסו אף אחד לא יקנה מהם".
אתה אומר שאתה רוצה להקים חברות גדולות אבל אתה לא יזם. אתה מנהל שיוסי ורדי קורא לו "משוגע אבל בצורה חיובית". מה אתה יכול לתרום לחברה הישראלית?
"במשך 20 שנה ניהלתי את חברת מוטורולה ישראל, שהיא חלק מהתאגיד האמריקאי מוטורולה. למרות ההתקדמות הגדולה של התעשייה הישראלית אנחנו יכולים ללמוד עוד הרבה מהאמריקאים, ומנהלים שהיו בחברה אמריקאית יודעים את זה. האמריקאים יודעים לסגור דוחות רבעוניים תוך יום או יומיים ממועד סיום הרבעון - במרבית החברות הישראליות זה לוקח שבועות וחודשים ולפעמים אפילו שנה לא מספיקה".
"תאגידים אמריקאים יודעים לנהל מלאי, לנהל תזרים מזומים ולארגן חברות ענק; זה ידע שעדיין חסר במשק הישראלי, ולי יש אותו כי הייתי שם ולמדתי בבית הספר הגבוה בעולם. אני מתכוון להביא איתי לניהול החברות הישראליות גם בכירים אחרים שפרשו ממוטורולה, וביחד נרכיב צוות שיודע להקים ולנהל חברות ענק".
לקחת על עצמך סיכון בהתנדבותך לשקם את חברת ראנקום?
"ראנקום היתה חברה בקשיים ואני עכשיו מחלץ אותה והופך אותה לגדולה. אני מנתב את החברה לכיוון של מערכות תקשורת מיוחדות לצרכים צבאיים. אני עדיין לא יכול לומר לך במה מדובר כי כשזה יתפרסם כולם יעוטו עלינו כמו זבובים כדי לגלות איך עשינו את זה".
אתה בן 66 ומדבר כמו יזם מתחיל. מה בעצם אתה רוצה להיות?
"התפקיד שאני באמת רוצה לעשות הוא ראש מחלקת העניינים. זה שמסדר את הדברים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם