עתירה לבג"ץ: לא להחיל את חוק ששינסקי על תגליות הקודמות הוועדה
משקיעים במניות השותפות באתר הקידוח "תמר" טוענים כי חוק ששינסקי מפקיע 60% מרכושם ומנהיג רמות מיסוי כמו "בדיקטטורות חשוכות"; "מדובר בשינוי בלתי סביר בעליל, שאין לו אח ורע, והדבר מחייב את התערבות בג"ץ", קובלים העותרים
כמו כן מבקשים העותרים שבג"ץ יצהיר ביחס לשר האוצר, כי תקנה 2 לתקנות מס הכנסה (ניכויים מהכנסת בעלי זכויות נפט), המבטלת את תקנה 3 – אינה חלה על מאגרים אשר התגלו לפני התקנת התקנות ונתנו בהם שטחי חזקה.
העותרים מבקשים מבג"ץ שידון בדחיפות בעתירה. זאת, ראשית, לנוכח חוסר הוודאות שנוצר בעקבות החוק ונטל גיוסי הכסף הפרטי שנאלצו לגייס ממקורותיהם. שנית, בשל חוסר הוודאות בכל הנוגע למועד התחלת אספקת הגז מ"תמר".
לבסוף מדגישים העותרים את דחיפות הדיון גם לאור העובדה ש"אספקת הגז ממצרים הפכה למשענת קנה רצוץ ואין כל ביטחון באספקה עתידית ממקור זה. כל המעורבים בעסקת הגז עם המצרים חשודים בשחיתות. נשיא מצרים ובניו יושבים אחרי סורג ובריח. כדי למנוע מצב מתמשך של חוסר וודאות מתבקש בג"ץ להורות על מועד קרוב לשמיעת העתירה".
עשרת העותרים הם חיים דודיאן, יהודה רוני, מרגלית ראובן, אהל אברהם, אופיר חיים, אופיר הניה, מנקט מיטל, שכן טוב שמואל, מרמור אמנון וחנן
מרדכי הדני.
העשרה טוענים, באמצעות עוה"ד יהודה רסלר ודנה שפיגל, כי לאחר שהשקיעו את כספם בסיכון גבוה בחיפושי נפט, בהסתמכם על תמריצי החוק הקיים, המותיר בידם כ-44 אחוז מהכנסות מנפט וגז במידה ויימצא, הרי עתה משנשאה השקעתם פרי, בא החוק החדש, מבטל את ההטבות ועוד מטיל היטל מיוחד מגזרי של כ-50 אחוז.
בכך מותיר החוק החדש, אשר מוחל באופן רטרואקטיבי גם על תגלית "תמר", בידי העותרים פחות מכ-16.5 אחוז בלבד מההכנסות. זוהי שחיקה של יותר מ-60 אחוז מרכושם והדבר שומט את הקרקע מחישוביהם ערב ההחלטה על השקעתם.
"רמת מיסוי זו אינה נהוגה באף מדינה מערבית נאורה אלא רק בדיקטטורות חשוכות", הם מצטטים מחוות דעתה של עו"ד טלי ירון אלדר. "הפער העצום מדבר בעד עצמו. זוהי שחיקת שווי רכושם של העותרים ביותר מ-60 אחוז", הם מוסיפים וקובלים: "זוהי הפקעה או שנוי (רטרואקטיבי) בלתי סביר בעליל, שאין לו אח ורע, והדבר מחייב את התערבות בג"ץ".
בעתירה נטען כי חוק מיסוי רווחי נפט נוגד את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, משום שהוא פוגע בזכות יסוד באופן רטרואקטיבי ומפלה בין שווים. החוק גם אינו מידתי ואינו למטרה ראויה וניתן להשיג את מטרתו בדרך פחות פוגענית בעותרים.
כמו כן נטען כי תקנה 2 לתקנות מס הכנסה נוגדת את חוק היסוד, הותקנה ללא סמכות והיא בלתי סבירה בעליל.