מתכוננים לעונת הרחצה: איך להימנע מטביעה פיננסית בבריכה?
עונת הרחצה שנפתחה בשבוע שעבר שולחת מאות אלפי ישראלים אל הים ואל בריכות השחיה. מבדיקת מעריב עסקים עולה שההנאה והכיף מהשכשוך במים עולים לא מעט כסף. אז לפני שאתם נכנסים לאוטו ואורזים את הילדים, המחצלות, השמשייה והסנדוויצ'ים - תבדקו קודם איפה הכי משתלם להיות
חופי הים התיכון, ים המלח והכינרת הם בריות משונות, הקיימות באזור הדמדומים שבין הציבורי, המוניציפלי ולעתים אף הפרטי. ראשית, מוטב לדעת כי על פי הוראת משרד הפנים, אסור לרשויות המקומיות לגבות תשלום בגין כניסה לחוף הים כדי לכסות את עלות השירותים הבסיסים, הכוללים שירותי הצלה, ניקיון, שירותים ומי שתייה.
כמו כן, על פי החוק להסדרת מקומות רחצה, על רשות מקומית שבשטחה חוף לדאוג כי הכניסה לפחות לחלק מהחוף תתאפשר ללא תשלום.
עם זאת, בדיקה של ארגון אדם, טבע ודין מעלה כי ההתניות הללו אינן מתקיימות פעמים רבות, ומועצות מקומיות רבות נוהגות לגבות כספים בגין כניסה לחופים שאין בהם שירותים בעלי ערך מוסף ואינן מאפשרות כניסה חינמית אף לחלק מהחוף.
מאחר שלמבקר הבודד או למשפחה אין יכולת לעמת את השומר בכניסה עם התקנות, מומלץ לברר מראש את מחיר הכניסה אל מול השירותים הניתנים, ומכך להעריך את כדאיות הביקור.
אך גם כאן התמונה איננה כה פשוטה. על פי התקנות, המחיר המקסימלי שמותר לגבות מאדם בחוף הנושק לים התיכון הינו 10 שקלים. במציאות המחיר עשוי להיות גבוה פי כמה. ישנם חופים, כדוגמת חוף פלמחים, שגובים בנוסף לדמי כניסה בסך 10 שקלים תעריף כניסה לרכב של 20 שקל, אשר מתווסף לעלות לנפש. כך שכדי לאמוד את העלות האמיתית של הכניסה לחוף יש לבחון אם נגבים דמי חניה, דמי כניסה או גם וגם.
בחוף ניצנים עומד התעריף על 10 שקלים לאדם ועל 20 שקל בחמישי עד שבת; בחוף הצוק בתל אביב התעריף הינו 10 שקלים לאדם ; בחוף תל ברוך, שהגישה אליו מצריכה רכב, נגבים כ-15 שקל בגין החניה; בחוף מכמורת נגבים בגין חניה 30 שקל; ובחוף פולג עלות החניה הינה 20 שקל בשבתות ו-15 שקל בשאר ימי השבוע.
בכינרת הכניסה לחופים הגובים תשלום הינה יקרה יותר. בחופים תמר ואילנות נגבה תשלום של 35 שקל לאדם, בחוף גינוסר שבעמק הירדן עומד התשלום על 30 שקל למבוגר ועל 20 שקל לילד, ובחוף גולן המחיר עומד על 70 שקל לרכב. בנוסף לעלות המוניטרית ישנם כאמור סיכונים שמוטב להימנע מהם והשלכתם יקרה הרבה יותר מכמה עשרות שקלים.
על רצועת החוף ישנם מקומות שהרשויות המקומית מגדירות כחופים האסורים ברחצה. הסיבה לאיסור היא הערכתה של הרשות המקומית כי הרחצה באותו אזור עשויה לסכן את חייהם של הרוחצים או לפגוע בבריאותם. כמו כן, ובאופן מובן, בחופים אלה לא מועסקים מצילים והם אינם כוללים מקלחות, מלתחות ובדרך כלל אף לא גזלנים - לכן קיימת סכנה ברחצה בהם, ונוחות השימוש פחותה.
האפשרויות ורמות המחירים המוצעות בבריכות השחייה הרבה יותר מגוונות מאלה הקיימות בחופי הרחצה. ראשית, רובן המוחלט של הבריכות מציע מלבד האפשרות של גביית תשלום בעבור כניסה חד-פעמית, גם מינויים לפרקי זמן של עד שנה; גובה ההנחה נגזר כמובן מגובה ההתחייבות.
אבל לפני שאתם נרשמים לבריכה ומתחייבים למחיר, מוטב כי תערכו סיור קצר ותבדקו אם היא עומדת בסטנדרטים של בטיחות, ניקיון וציות לתקנות. לאחר שבחנתם בעיניכם את ניקיון השטח שמסביב לבריכה, בדקו את המים. האינדיקטור הטוב ביותר לאיכותם היא הצליל. פרמטרים נוספים שניתן לבחון הם רמת ה-PH והכלור.
כל בריכה מחויבת בפרסום נתונים אלה, האמורים להיבדק כמה פעמים ביום. החובה להציג את הנתונים, אם יש בכך עניין, מוטלת על מפעיל הבריכה. כמויות כלור נמוכות מדי עשויות להוביל לריבוי חיידקים במים, ואילו רמה גבוהה מדי עשויה לגרום לתחושת צריבה בעין; כמות כלור גבוהה ניתן גם להריח.
בבריכות הפתוחות לקהל הרחב חובה כמובן שיימצא מציל. שימו לב כי המציל יושב בעמדה ולא מסתובב במרחק מה ממנה. בבריכות גדולות מחצי אולימפיות אמורים להיות שני מצילים, והכלל היפה להתנהלותו של מציל אחד יפה מן הסתם גם לשניים.
לאחר שווידאתם כי השימוש בבריכה בטוח וכי המים צלולים ונקיים, בדקו עד כמה נוח צפוי להיות השימוש בבריכה עצמה: האם ישנם שטחים נפרדים לשחייה מהירה ולשחייה איטית? האם מתנהלים במקום שיעורי שחייה, ואם כן באילו שעות ובאיזה משטח הבריכה? האם ישנם הצללה של הבריכה או קירוי שלה או של חלקים ממנה, ואם כן, האם בשטחים שוהים ילדים קטנים הרגישים יותר לשמש?
את התשובות לשאלות אלה מוטב לברר טלפונית, ואם אתם מעוניינים במינוי הרי שמוטב שתערכו ביקור במקום, ובאותה ההזדמנות בררו מהן שעות הפעילות של המקום.
טווח המחירים של הבריכות משתנה כאמור במידה רבה. ישנן בריכות אשר קשורות למועדוני כושר והשימוש בהן מוצע במסגרת חבילה שעלותה עשויה להיות גבוהה יחסית לעלות שישלמו אלה המעוניינים בשימוש בבריכה בלבד.
אפשרות נוספת היא הבריכות העירוניות אשר מתוחזקות על ידי הרשות המקומית או העירייה, אלה מעניקות בדרך כלל הנחות לתושביהן. כך למשל, בבריכת גורדון בתל אביב תוכלו לרכוש כרטיסייה של 10 כניסות ב-630 שקל ומינוי שנתי ב-3,424 שקל (בתוספת דמי הרשמה של 150 שקל). בבריכת השחייה העירונית של רעננה מסלול קיץ ליוני-אוגוסט יעלה לכם כ-830 שקל, ולתושב העיר ניתנת הנחה של 15%.
בבריכה העירונית של אשקלון נמשך המנוי השנתי 10 חודשים בלבד, אך מחירו 1,403 שקל בלבד; הנחות אינן ניתנות לתושבי העיר, אלא רק לתושבי השכונה. בבריכות רבות ניתנות הנחות לקבוצות אוכלוסייה שונות ומוטב לבדוק אם אתם שייכים לאחת מהן. סטודנטים, חיילים, קשישים ותושבי המקום זוכים בדרך כלל להנחות.
התחביב האחרון והיקר ביותר הינו לימודי שחייה. גם כאן הסטנדרט קודם למחיר. המקום היחיד בישראל המעניק תעודת מדריך מוסמך בשחייה הוא וינגייט, כך שמוטב לבחון אם מדריכי בית הספר מחזיקים בתעודות אלה. משתנה שני וחשוב לא פחות הוא גודל הקבוצה: ככל שהיא קטנה יותר כך הלימוד יעיל יותר. קבוצות הכוללות יותר מ-6 תלמידים מהוות בעיה.
המשתנה השלישי הוא הבריכה. חברות הדרכה - ובמידה פחותה גם מדריכים פרטיים - עובדים בדרך כלל עם בריכות מסוימות, אשר רמות התחזוקה, הבטיחות והניקיון שלהן צריכות להיות גם הן גורם שמובא בחשבון.
כך לדוגמה, הפועל יובלים בירושלים גובה 210 שקל ל-4 מפגשים ו-330 שקל ל-8 מפגשים בחודש; דולפין בגבעת ברנר גובה כ-690 שקל ל-12 מפגשים; בית הספר סגנון בבריכת בית יצחק גובה 550 שקל ל-10 מפגשים; וג'קסון לימודי שחייה בבאר שבע גובה כ-770 שקל ל-10 מפגשים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם