טעם פיקנטי: יצאנו לסיבוב על קיה פיקנטו החדשה
עם תג מחיר של 62 אלף שקל, חיסכון בדלק, תחושת איכות גבוהה ואפילו אבזור סביר (לשם שינוי, הקיה פיקנטו היא ההצעה האטרקטיבית ביותר מבין כל מכוניות המיני הידניות
הנישה העממית היחידה, כיום, שבה כמעט ולא מתקיים "סבסוד" שכזה, היא זו של מכוניות המיני הבסיסיות. מי שראוי לקבל את הקרדיט על כך היא חברת מכשירי תנועה, יבואנית סוזוקי לישראל. "מכונית המהפכה" שאיתה ביצעה מכשירי תנועה את המהפך היא סוזוקי אלטו, שהוצעה תמורת החל מ-60 אלף שקל (עם תיבה ידנית), אף שמכוניות סופר מיני עם תיבות הילוכים אוטומטיות הוצעו תמורת מחיר גבוה ב-40 אלף שקל.
בהקשר זה חשוב לדעת שההבדל בין מחיר מכונית מיני בשער המפעל לבין מחיר מכונית סופר מיני או קומפקטית יכול לנוע סביב 2,000-1,500 דולר בלבד, מפני שבשני המקרים נדרש היצרן לתכנן מכונית, לפתח אותה, לרכוש רכיבים, להעסיק עובדים ולשלם את עלויות השיווק והמיתוג. אחרי מסים ועלויות נוספות יכול ההפרש במחיר בארץ להגיע ל-15-12 אלף שקל, אבל לא ל-40 אלף שקל, גם לא כאשר זורקים פנימה תיבת הילוכים אוטומטית במקום ידנית.
כעת נחתה בארץ הקיה פיקנטו החדשה, התאומה הלא זהה של יונדאי i10, והרושם הראשוני הוא שיש לה סיכוי טוב לעשות בית ספר גם ליונדאי וגם לסוזוקי וליהנות מן הפתח שפערה עבורה אלטו.
נתוני הפתיחה של פיקנטו החדשה טובים. ראשית, זו למעשה מכונית מתוצרת יונדאי (בעלת הבית של קיה) שנהנית מכל הטכנולוגיה של היצרן ששואף להדיח את טויוטה מטבלת המכירות העולמית. שנית, בשונה מאלטו ומ-i10, זו מכונית שמיוצרת בקוריאה ולא בהודו, וגם בעידן של "ייצור גלובלי" יש לכך משמעות רבה: לא מדובר רק באיכות ההרכבה של המכונית, אלא גם בעובדה שרוב החלקים שמרכיבים את המכונית מיוצרים בקוריאה ולא בהודו.
שלישית, קיה היא המותג ה"צעיר והדינמי" במשפחת יונדאי, וכך גם הפיקנטו: היא מעוצבת באופן מוחצן ומעניין יותר מזה של אלטו או של i10 ולא פחות מזה של שברולט ספארק - עוד קוריאנית שמתחרה על הנישה הזאת.
אבל ה"שוס" הגדול באמת של פיקנטו הוא המחיר: 62 אלף שקל לגרסה הידנית עם מנוע תלת-צילינדרי בנפח 1.0 ליטר . בשונה מגרסאות בסיס אחרות של כמה מן המתחרות, המחיר הזה כולל חלונות "אמיתיים" מאחור, 4 מרימי חלונות חשמליים, 6 כריות אוויר בטיחותיות, מראות מתכווננות חשמלית ואפילו תאורת יום אוטומטית. לשם השוואה, הגרסה הבסיסית של יונדאי i10 עם מנוע בנפח 1.1 ליטר עולה 65 אלף שקל, היא מאובזרת פחות, נראית אטרקטיבית פחות ומיוצרת בהודו.
אמנם סביר להניח (וצריך לבדוק את זה בשטח) שהמנוע של i10 יספק מעט יותר כוח (4 צילינדרים ו-10.1 קג"מ ב-4,500 סל"ד, לעומת 3 צילינדרים ו-9.7 קג"מ ב-3,500 סל"ד), אך יחסי ההעברה השונים של תיבות ההילוכים והמשקל הגבוה יותר של יונדאי (1,000 ק "ג לעומת 845 ק"ג) מעמידים את הרעיון הזה בסימן שאלה.
מול אלטו, תמורת תוספת של 2,000 שקל , מציעה פיקנטו לא רק את כל היתרונות שלה עבור ה-i10, אלא גם מושב אחורי ל-3 במקום ל-2, מנוע טוב יותר ותחושת איכות גבוהה בהרבה.
לרגל השקתה של פיקנטו בישראל בחר היבואן לשחרר להדגמה דווקא את הגרסה הבכירה של פיקנטו, זו שמצוידת במנוע 4 צילינדרי בנפח 1.25 ליטר, שמשודך לתיבת הילוכים אוטומטית (מנוע זה לא מוצע עם תיבה ידנית, כשם שמנוע 1.0 הליטר לא מוצע עם תיבה אוטומטית). גרסה זו מוצעת בשתי רמות גימור, האחת תמורת 74 אלף שקל; והאחרת, היקרה יותר וזו שבה נהגנו, תמורת 76,200 שקל.
בנוסף לצילינדר רביעי, 250 סמ"ק, 16 כ"ס ו-2.6 קג"מ (שמתקבלים בסל"ד מעט יותר גבוה), פיקנטו 1.25 ליטר הבסיסית מציעה גם כיסוי עור להגה ולידית ההילוכים. במילים אחרות, הבדלי האבזור בינה לבין ה-1.0 ליטר זניחים.
תמורת 2,200 שקל נוספים ניתן לקבל גם ידיות כסופות לדלתות, מראות צד בצבע המכונית (ואגב, כמו ספארק, גם פיקנטו מגיעה בכמה צבעים מדליקים), פנסי ערפל קדמיים וחישוקי סגסוגת. לטעמי, הפרש המחירים בין גרסת 1.0 הליטר לבין גרסת 1.25 הליטר (12 אלף שקל) גבוה מדי, בעיקר כי יונדאי מציעה את ה-1.1 האוטומטית שלה תמורת 72,900 שקל .
אמנם עוד לפני סיבוב המפתח במתג ההתנעה עסקנו הרבה מאוד בכסף, אבל זה מפני שהסיפור המשמעותי ביותר של המכונית הזאת ושל מתחרותיה הצמודות הוא הדילמה שעומדת בפני הלקוח הפרטי: האם תמורת אותו סכום כסף כדאי לקרוע את הניילונים מעל ננסית קטנה או לקנות משומשת בת 3.
למי שזקוק למכונית עירונית ויכול להסתדר
הרושם הראשון שמקבל הנוהג בפיקנטו מזכיר נשכחות ומחזיר אותנו אל ימי אוטוביאנקי העליזים. בהקשר זה אי אפשר שלא להזכיר שמשפחת אונגר, היבואנית הנוכחית של קיה לישראל, החלה את דרכה בעולם הרכב הישראלי בייבוא אוטוביאנקי, כך שמדובר גם בסגירת מעגל מסוימת.
המכונית קטנטנה, כמובן, אבל בגלל מתלים קשיחים מדי ובזכות היגוי חד ומהיר היא משדרת תחושה שמזכירה מאוד את האיטלקייה העליזה ההיא.
קצת יותר מ-3 עשורים מאוחר יותר מציעה פיקנטו את סביבת הנהג הנעימה ביותר מבין כל מכוניות המיני, עם פלסטיקה פשוטה וקשיחה אך שאינה מעליבה או ספרטנית כמו כמה מן המתחרות: תא חפצים פתוח ושימושי לפני בורר ההילוכים, מושבים תומכים ונוחים יחסית, שדה ראייה טוב לכל הכיוונים, גלגל הגה נעים למגע, תנוחת נהיגה טובה באופן כללי ואפילו פס כסף נעים לעין על הלוח המחוונים ועל גלגל ההגה. כל אלה מציבים את המכונית הזאת לפני כל מתחרותיה בכל הקשור לתחושת האיכות ולשימושיות של סביבת הנהג.
כמובן שלא הכל מושלם, ובראש ובראשונה חסרה אפשרות הכיוון של גלגל ההגה למרחק, כמו גם העובדה ששני בוגרים מאחור יחושו בצפיפות, בעיקר לרגליים. התחושה "האוטוביאנקית" מתבטאת בקופצנות של המכונית בנסיעה עירונית - תוצאה של כיול מתלים קשוח. זה כמובן בא על חשבון הנוחות, ואילו הבלמים ה"דביקים" דורשים עבודה עדינה מאוד עם הדוושה המרכזית.
בנסיעה בינעירונית מהירה קשה להתעלם מרעש הדרך והצמיגים, אם כי יחסית למתחרותיה המכונית משדרת גם בתחום זה תחושה איכותית יותר.
התנהגות הכביש של פיקנטו עצבנית, כצפוי ממכונית בגודל זה, דבר שהופך אותה למהנה למדי לנהיגה של נהג בודד, במיוחד בעיר. מי שדורש מהמכונית החדשה שלו לשמש גם כמכונית משפחתית ולשאת איתו צמד נוסעים מאחור, יגלה כבר בבלימה הראשונה בפנייה שהוא כנראה דרש מהמכונית שלו קצת יותר מדי.
קיה פיקנטו לא חריגה לרעה בהשוואה למתחרותיה בכל הקשור להתנהגות כביש, אולי אפילו להפך: ההיגוי שלה נעים ומתקשר יותר מזה של ספארק, השליטה שלה בגלגול גוף טובה לאין ערוך מזו של סוזוקי אלטו, והחיים בתוכה נעימים יותר מביונדאי i10.
אבל כל הדברים האלה נכונים כאשר חיים בתוך העיר ובסביבותיה, כל עוד לא שוכחים שגם פיקנטו, כמו מתחרותיה, היא מכונית עירונית, מכונית מיני ולא תחליף למאזדה 3 בת 3.
אחת ההצדקות החשובות ביותר למכונית מסוג פיקנטו בעידן הנוכחי היא חיסכון בכלל וחיסכון בעלויות הדלק בפרט. ואכן לפי נתוני היצרנית, פיקנטו היא מכונית חסכונית - אפילו עם מנוע גדול יותר ועם תיבת הילוכים אוטומטית-כאשר משווים אותה למכונית קומפקטית ששוקלת יותר.
עם זאת, נסיעת המבחן שערכנו, עם מנוע חדש (ו"סגור") ורגל כבדה על הדוושה, הניבה תצרוכת דלק מאכזבת של 10.6 ק "מ לליטר. במהלך הנסיעה גמענו לא מעט קילומטרים שבהם דלקה נורת ה"Eco" שמסמלת נהיגה חסכונית, ובמצבים אחרים אתגרנו את המנוע הקטן עם כבישים מפותלים. אפשר להניח שנהיגה רגועה עם מנוע 1.0 הליטר הידני תספק צריכת דלק טובה בהרבה.
בשורה תחתונה, הרושם הוא שקיה פיקנטו 1.0 ליטר (שעולה 62 אלף שקל, שבה טרם נהגנו) מציעה כעת את ההצעה האטרקטיבית ביותר מבין מכוניות המיני הידניות, בעוד הגרסה האוטומטית היא אולי המוצלחת מבין מתחרותיה, אבל אינה אטרקטיבית באותה המידה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם