נסיעת מבחן: ג'ולייטה היא המכונית הטובה ביותר שאלפא עשתה
ג'ולייטה. אלפא רומיאו ג'ולייטה. אין הרבה מכוניות שרק גלגול שמן על הלשון מעורר את בלוטות הטעם והורמוני החשק. והמראה, כן המראה
והרי לא חיכו לה, והשוק היום תחרותי, ובכלל ייתכן אפילו שהשם כה רחוק, עד שאין לו משמעות באמת עבור קונים פוטנציאליים, ואם יש לו - מי אמר שמה שיש לה זה מה שהשוק רוצה?
אל מול השאלות הללו צריכה אלפא רומיאו ג'ולייטה למצוא את שביל הזהב, את החוט המקשר, את הפשרה האידיאלית. פשרה אידיאלית? האין זה אוקסימורון? איך פשרה יכולה להיות בכלל אידיאלית?
עזבו אתכם משטויות, עזבו אתכם מהיסטוריה, פילוסופיה, מורשת או תחרות. רק הביטו בתמונות של המכונית המרהיבה הזו. מעצבי אלפא רומיאו הצליחו לקחת את העיצוב של ה-147 - קודמתה של ג'ולייטה - לעדכן אותו ואפילו להפוך אותו ליצירת אמנות קינטית.
הרבה מכך בזכות החזית השרירית השואלת מוטיבים עיצוביים מ-C8 האקזוטית והסמל הענקי באמצע, אבל גם בזכות היטל הצד הטומן בחובו ידיות פתיחה נסתרות לדלתות האחוריות המקנות יציבה כשל מכונית בעלת שתי דלתות. וכן, גם הירכתיים הרחבות והשריריות מוסיפות את חלקן.
ואיך בפנים? טוב מאוד, תודה. גם כאן עיצוב ייחודי ויצירתיות עשירה. אין כאן יותר מדי "ממבו-ג'מבו" - עיצוב עתידני זרוע
האיכות הכוללת של החומרים וההרכבה בולטת לטובה. בטור החובה יצוינו בורר ההילוכים בעל המראה המתכתי והמגע הפלסטי, חוסר מסוים בתאי אחסון והעובדה שאין בנמצא אפשרות לחיבור התקן שמע חיצוני. לשאלה מדוע בכלל צריך התקן כזה באלפא, שקנתה את עולמה גם בזכות הצלילים שהיא עצמה ייצרה, נתייחס בהמשך.
המרווח הפנימי טוב מלפנים וקל לנהג למצוא תנוחת ישיבה טובה ונוחה. מאחור? סתם מרחב מחיה ממוצע וכך גם לגבי תא המטען.
אין הרבה מכוניות שיוצרות רמת ציפיות גבוהה כל כך בכל הקשור בנהיגה בהן כמו כל אלפא רומיאו חדשה. ואצלי הרמה גבוהה במיוחד, בתור מישהו עם ניסיון והיכרות אינטימית עם החברה. אלפא ברלינה 1973 היתה המכונית הראשונה שלי.
עם כובע הבוחן על הראש, ועם מחשבות על מתמודדות כמו פולקסווגן גולף, אאודי ,A3 וולוו C30 ואולי גם ב.מ.וו סדרה - 1 ברור לי כי אלפא ג'ולייטה משתלבת בקבוצה זו ללא רגשי נחיתות.
נכון, במצב N שבמערכת DNA של אלפא, זו מכונית אנמית לחלוטין. מצד שני, מדובר במערכת מיותרת לחלוטין. לכן יש פשוט להעדיף את מצב D הדינמי, שבו מציעה ג'ולייטה מנוע הפועל במלוא אונו, והוא חזק, שופע מומנט ומעניק ביצועים מצוינים שלא על חשבון צריכת דלק גבוהה. כמו כן אחיזת הכביש גבוהה ובטוחה. בכלל, תפעול המערכות קל ונעים, ובידוד רעשי המנוע והדרך מצוין. ורק נוחות הנסיעה בינונית למדי.
אולי המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת לג‘ולייטה היא שאם הייתם נכנסים אליה בלי לראות את העיצוב החיצוני המובהק ואת והסמל שעל גלגל ההגה, הייתם יכולים לחשוב כי אתם נוהגים במכונית של יצרן איכות אירופאי.
ואותה מחמאה היא גם האכזבה הגדולה, כי לא נכון לדעתי לשפוט את הג'ולייטה רק על סמך ערכים צרכניים שכאלה. ג'ולייטה היא אלפא שפונה בהצלחה למכנה המשותף הרחב ביותר אי פעם של לקוחות, אבל עם רווח הרוחב היא הפסידה את ממד העומק.
כי איזה מין אלפא זו בלי גרגור מנוע ערב, כזה שמאוד אוהב סל"ד גבוה, ובלי מנוע שנותן לך את ההרגשה שאם רק תבקש, יש לו גם בסנטימטר האחרון של הדוושה קסם נוסף בשרוול. ולמרות שההגה החשמלי כבד משקל, חד ומהיר, הוא ממש לא מחשמל את קצות אצבעותיך באוטוסטרדה של מידע מהגלגלים הקדמיים.
איפה שאר הרוח בהתנהגות כביש ספורטיבית מושפעת-נהג ולא מבוססת-אלקטרוניקה? ואיפה אותה מכונית שהיתה טובה כמו רמת הנהיגה של הנהג שלה? היא הוחלפה במכונית טובה ש(כאילו) משפרת את רמת הנהיגה של הנהג שלה.
אלפא רומיאו ג'ולייטה החדשה היא אולי האלפא התחרותית ביותר מאז ומעולם. היא איכותית, מאובזרת, חזקה, חסכונית, מהירה ויציבה, שלא לדבר על העיצוב החיצוני המרהיב. מצד שני, אלפא רומיאו ג'ולייטה החדשה היא כבר שנייה למיטו, מאז התחייה הגדולה (לפני עשור וקצת, עם 156), המתכחשת למורשת שלה ומנסה להגיע לקהל הרחב.
אז כל שנותר הוא לדבר על תג המחיר, ומדובר בתג מחיר מכובד בהחלט: 174,900 שקל תעלה לכם גרסה זו של הג'ולייטה, מה שממקם אותה בין סיאט לאון 1.8 ליטר הזולה ממנה משמעותית ובין פולקסווגן גולף GTI, ובייחוד אאודי A3, וולוו C30 וב.מ.וו סדרה 1, המגרדות את ה-200 אלף שקל, לרוב מלמעלה.
הוסיפו לכך את העובדה שלעת עתה מוצעת ג'ולייטה עם תיבה ידנית בלבד ותגלו כי מי שיתעניין בה יהיו בכל זאת אותם אלפיסטים שרופים. אלה יקבלו את האלפא הטובה ביותר שלא בטוח שבה היו רוצים.
◄ בעד: עיצוב חיצוני ופנימי, אבזור, יחידת כוח יעילה, חיסכון בדלק
◄ נגד: נוחות נסיעה בינונית, חסרת שאר רוח בנהיגה
◄ סיכום: האלפא הטובה ביותר היא הכי פחות אלפא
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם